אתם מודאגים מזה שאמא לבד?

אתם מודאגים מזה שאמא לבד?

השנה עברתי לגור לבד, לפני חודש החתולה שלנו שכבר הייתה ממש חולה (סרטן למרבה הצער) הורדמה בלית ברירה כדי להקל עליה את סבלה ומחר אחי נוסע לשנה בחו"ל לעבוד כמאבטח במעבורות וספינות שיט (הסתדר יפה
) וזהו הבית נשאר רק לאמא שלי ובן זוגה, ואמא שלי עובדת במשרה חלקית במשמרות כך שהיא הרבה זמן לבד במשך היום זה לא שאין לה מה לעשות ושהיא יושבת כל היום בבית, אבל אני קצת מודאגת ומנסה לשכנע אותה לאמץ חתול רחוב לקאנטרי קלאב לא הצלחתי לשכנע אותה להירשם (אפילו בכרטיסיה לבריכה שנתתי לה מתנה היא השתמשה רק פעמיים) איך עבר עליכם החלק של להשאיר את אמא לבד?
 
למה זה מיוחד ליתומי

צה"ל? יש לי תמיד איזו תחושה משונה כזו... בבניין שלי גרו שתי אלמנות עם בן יחיד כל אחת. האחת היתה אלמנת צה"ל והשניה - בעלה נהרג בתאונה ביתית (התחשמלות בעת שניסה לתקן בעצמו תנור ולחסוך את מחיר התיקון). הפער בין הכוחות שהחברה והסביבה העמידו לרשות הראשונה, כדי לשקם את חייה, לעומת הבדידות של השניה- תמיד צבט לי בלב. (ואולי כאן ממש לא המקום להעלות שאלה כזו?)
 
לא אמרתי שזה ספיציפי מיוחד ../images/Emo13.gif

חוץ מלהיות יתומת צה"ל אני גם יתומה מאב ויש לי אמא שהיא אלמנה ואני דואגת לה לגבי השאלה שלך, השאלה שלך בהחלט מקובלת ואני משאירה את הבמה לחברי הפורום לענות
 
ההבדל הוא שבעלה של הראשונה נקרא אל הדגל

איך אמר יתום פעם - אבי נהרג על מנת שתוכל/י/ו לשאול שאלות שכאלה כאן בפורום....... ולכן יש לך מחויבות אישית לתמוך באלמנת צה''ל וכוחות הבטחון.....כולי תקוה שאכן כך פעלת ולמדינתך יש מחויבות לאומית לודא שכל חייל שיקרא אל הדגל לא יסרב כי אולי המדינה לא תדאג לשאריו. ועלינו מוטל החובה לדאוג כי ממשלת ישראל לא תתחמק גם מאחריות זו.( כן, גם עליך!) הבנת?
 
לא תודה...

אני לא אוהבת קלישאות כאלה... סבי הפרטיזן נהרג (בגבורה עילאית ובקרב, אגב) - על מנת שתוכל/י לחיות במדינה בכלל... שתוכל/י להתגייס כאן ואני לא מקבלת קצבה עד גיל 30... את/ה משווה בין דם של אבא לדם של אבא אחר רק בגלל האופן בו נהרג? צורם לי...
 
אני בטוחה שאם סבך היה נלחם בתקופה אחרת

המצב היה שונה, אגב את נכדה של חלל לא ביתו סבתי גם לחמה בפרטיזנים עם אמה ואחותה. אחותה מוכרת כנכת פרטיזנים (היא נורתה ברגלה) ויש לה הטבות אני לא בטוחה שכמו של נכי צה"ל אבל היא נכת מלחמה. שתיהן מוכרות כוטרניות (האמא נפתרה לפני 30 שנה). סבי ז"ל למשל גויס לצבא האדום בזמן המלחמה ההיא ונפצע והוא הוכר כנכה מלחמה, ולמיטב ידיעתי גם לו היו זכויות שונות כשהוא חי בבריה"מ לשעבר (אין לי מושג מה היה אחרי העליה לארץ). לא צריך לזלזל במעמדם של ותיקי הקרבות של מלחמת העולם השניה.
 
אגב, גם יתומי צה"ל לא מקבלים קצבה

לא עד גיל 30 ולא בכלל אלמנות צה"ל מקבלות קצבה עבור ילדיה שהם יתומי צה"ל עד הגיעם לגיל 21
 
הידעת – נכדי יתומי נפגעי השואה זכאים לטפול

הידעת – נכדי יתומי נפגעי השואה זכאים לטפול פסיכולוגי (דור שלישי!) לעומתו, יתומי צהל נאלצו לצאת לקרב ומאבק על מנת לקבל זכות זו. זכות זו מוענקת לנכדי נפגעי השואה ללא הגבלת גיל. צר לי, על הנימה האישית שאת נוקטת וסיפור הגבורה של סבך הפרטיזן, ז"ל, וההתנשאות האישית בכתבך: ''על מנת שתוכל/י לחיות במדינה בכלל...'' . ומכיוון שנקטת בנימה אישי, אענה לך לא בדרך זו: סבי, זאב פאלקין, ז"ל, עלה ארצה בשנת 1921, התגייס לגדוד העבודה ובנה את תחנת הכוח הראשונה בישראל, בנהריים. אימי זיכרונה לברכה, דבורה פיאלקין כספי, בהיותה ילדה הבריחה נשק בילקוט בית הספר שלה מתחת לאפם של הבריטים, התגייסה בסודי סודות להגנה (אוי ואבוי אם סבתא רחל הייתה מגלה זאת) מאוחר יותר הייתה מפקדת והעמיסה על גבה את המעפילים שמעשה הגבורה של סבך, הצליחו להציל. כך, שקשר הדם ביני ובינך הוא הדוק מאוד, כי הרי אבי, אליעזר כספי, נתן את נפשו בצבא הקבע, על מנת שתוכלי לכתוב: ''קלישאות'' באינטרנט. מדינת ישראל ואת בתור אזרחית חייבות ליתומי צה"ל, חוב מוסרי ומוצהר שבסופו של יום מתורגם לעזרה בתחומים שונים ואילו את בחרת להסתכל בהיבט הכספי שלו. אנו לא משווים בין דם לדם, זוהי פרשנות שלך. ראי מאמר בנושא ההפרדה בין דם לדם בדעות ב ynet שכתבתי. אולי תביני שיצאתי נגד הפרדה זו לפני שנים. כותרת המאמר: יו"ר עמותת יתומי צה"ל: אל תפרידו בין דם לדם השר מופז אמנם כבר הורה להפסיק את עבודת המטה שהציע האלוף אלעזר שטרן, אבל הנוגעים בדבר עדיין נסערים: "זה לא משנה איך חייל נהרג, זה משנה שהוא היה חייל. ולכן כל חלל הוא חלל מעצם היותו חייל" עדי כספי פורסם: 05.04.06, 00:11 וכן, לצערי הרב יש הבדל בין זה שנדרס למול הבית שלי לזה שיצא להגן עלי ועליך, ולאלה שנדרסו כולי תקווה שיש ארגונים הפועלים כמונו ללא שכר בהתנדבות זו השנה השמינית, המסייעים להם.
 
זה שמישהו מקבל - לא אומר שמגיע לו../images/Emo13.gif

ואני מציעה ליטול קורה מבין העיניים.. הנימה ה"אישית" היתה שלך במשפט המצוטט : "אבי נהרג על מנת שתוכל/י/ו לשאול שאלות שכאלה כאן בפורום......." אני רק עניתי עליה בפארפרזה.. אני שמחה בשבילך שמוצאתך ממשפחה כה מהוללת.. בטוחני שזה מכשיר אותך להאבק עצמאית על שכה"ל באוני' ועל תשלום אגרת הטלויזיה. לא רואה שמץ של סיבה לממן זאת עבורך.
 
הי ערבה

יש הבדל עצום בין אדם שמבחירה חופשית עושה פעולה כלשהי שחס וחלילה לא עלינו מביאה למותו לבין אדם שנשלח ע"י מדינה לבצע פעולה מטעמה, מדובר בסכנת חיים לפעמים גם ברשלנות של המפקדים אבא שלי נסע במחנה פליטים חאן יונס בג'יפ פתוח וחטף אבן בראש וזה מה שהרג אותו אני בהחלט חושבת שהמדינה ששלחה אותו ליסוע ברכב פתוח במחנה פליטים (הוא היה צריך לפגוש מישהו במחנה) בתקופה של יידויי אבנים על חיילים ואח"כ טרטרה אותו במשך 6 שבועות עד שהוא נפטר מפציעה שבהחלט אפשר היה לטפל בה: אחראית שאמי, אחי ואני נוכל לחיות בלי מצוקה כלכלית ותיתן לנו את הכלים לשקם את חיינו אני חיה 18 שנים עם הידיעה שאבא שלי סבל במשך 6 שבועות ואף אחד לא האמין לו (והוא מאוד סבל ואני גם זוכרת כמה טרטרו אותו למרות שהייתי בסך הכל ילדה), שהוא התבייש להתעקש מול הצבא ושאפשר היה להציל אותו אם היו עושים לו בדיקות מיותר לציין שהמשיכו לטרטר אותנו אחרי מותו עד שהכירו בו כחלל צה"ל כן, המדינה אחראית לבריאות הנפשית שלי ולשיקום שלי
 
ערבה בלבלת אותי

''זה שמישהו מקבל - לא אומר שמגיע לו'' + ''הידעת שאוצר המדינה "מגלח" להם אחוז ניכר מהקצבה שהגרמנים מעבירים להם? '' = את סותרת את עצמך. אם לא מגיע מה כל כך אכפת לך שהמדינה עושקת אותם? ואיך זה קשור לזכויות יתומי צה''ל? מה בעצם דעתך? או מה את מנסה לומר? מליציות היתר מיותרת. טול קורה? כדי לראות שהמדינה ובכיריה לא לוקחים אחריות ברמה האישית , לא צריך ליטול קורה מבין עינינו, די בקיסם עמותת יתומי צה''ל אינה מקבלת אגורה ממשלתית כולנו עושים בהתנדבות זו השנה השמינית. מה בעייתך?
 
האמת היא ...../images/Emo11.gif

שניסיתי להרים פה דיון.. אולי הייתי מצליחה לעזור לכם לעורר פה קצת את הפורום. אבל יש בעיה לעורר כאן דיון... ואני חייבת להודות שמול תגובה כזו גם הרצון לעזור - מתמוסס.
 
למעלה