אתם מכירים את זה שדווקא שאתם ממש

[efratoio]

אתם מכירים את זה שדווקא שאתם ממש

שמחים אתם לא יודעים מה לעשות עם עצמכם? לי זה קורה עכשיו, אני מרגישה מדי פעם שמחה גדולה, ואז אני נהיית ממש מתוחה. נכון זה לא קורה רק לי? תגידו שנכון...

 

[TheGreatNut]

אם אני מבין אותך...

אז מה שאת מדברת עליו הוא "לחוות משהו בעוצמה שאיננו מסוגלים להכיל עדיין", כאשר את מכוונת כרגע לשמחה. מצב שכזה יכול לקרות עם כל רגש שהוא או חוויה שהיא, ככה שניתן להסתכל גם על התמונה הגדולה יותר שהיא פשוט "יכולת ההכלה הנוכחית שלנו". כמו כל יכולת, גם את יכולת זו ניתן כמובן לפתח לרמות שאיננו מסוגלים בכלל לתפוס כרגע

. במצב שבו אנחנו לא מסוגלים להכיל חוויה מסויימת, הגוף והתודעה שלנו מתחילים להתפזר, וככל שנהיה מנוסים יותר בעבודה עם הוויתינו כך יהיה לנו קל יותר לאסוף אותם בחזרה עוד לפני שהתגובה הזאת - חוסר ההכלה, תחלוף. המצב "הסטנדרטי" לאדם הלא מיומן הוא שבמצב "חוסר הכלה", מצב שבו הוא כמובן הכי מתקשה להיות בכאן ובעכשיו, בעל המודעות ניצב כמעט חסר אונים אל מול התגובה, וכל שניתן באפשרותו לעשות הוא לחכות שהיא תחלוף ולרוב הוא אינו עושה זאת בכלל במודע משום שברבדים מסויימים הוא משוכנע שכמו שהוא עכשיו כך יהיה תמיד. דבר מאוד לא מומלץ הוא להחליט החלטות או לנקוט בפעולות מתוך מצב שכזה שנובעות כתגובה אוטומטית לחוסר ההכלה. שגיאה גדולה שאנשים רבים עושים, מפאת חוסר סבלנות או חוסר ידע, היא שהם מנסים להתמודד עם דברים בחייהם ישירות מתוך הרמות שאותן לא למדו עדיין להכיל. זה בערך כמו שילד בכיתה א' ירצה ישר להתחיל ללמוד מכיתה ט'. לא רק שאת המעט שהוא הבין הוא למעשה הבין בצורה מעוותת לחלוטין, אלא שגם את המסה האדירה שהוא לא הבין הוא יפרש לכישלון ויבלע אותה כמטען מעיק ומכלה שיאגר בגופו ובנפשו אולי לשארית חייו.

 

[TheGreatNut]

אז לא, זה לא קורה רק לך ../images/Emo6.gif

 

[efratoio]

זה כמו

שרוצים מלא מלא דברים ומלאים באנרגיה ואז אחר כך כבר לא מלאים באנרגיה ואין כוח לעשות כל מה שהתחלנו? כי זה גם קורה לי הרבה. ד"א תשובה מופלאה ביותר, היא עזרה לי ברמות על ממש. נראה לי שהתחלתי לחשוב על עצמי קצת אחרת. אה... אז איך יכולים להכיל עוד? כי אני מרגישה שדווקא את הרצון להכיל עוד אני יכולה להכיל הרבה זמן... (אבל ליתר ביטחון אני אחכה עד מחר בבוקר)

 

[TheGreatNut]

../images/Emo6.gif איזה מגניב...

זה כמו שרוצים מלא מלא דברים ומלאים באנרגיה ואז אחר כך כבר לא מלאים באנרגיה ואין כוח לעשות כל מה שהתחלנו? אני מניח שכן. זה נשמע לי ככה בכל אופן. נסי לראות את התמונה הגדולה יותר של מקרה שכזה, מה שמעבר לדוגמא עצמה, ותראי אם זה נראה לך קשור או הגיוני. ד"א תשובה מופלאה ביותר, היא עזרה לי ברמות על ממש. נראה לי שהתחלתי לחשוב על עצמי קצת אחרת.

איזה כיף... אה... אז איך יכולים להכיל עוד? מנסיוני, הדל יחסית למה שיהיה בעתיד הלא רחוק, כדאי להשתפר במספר דברים: 1) להתבונן כיצד אנו מגיבים לחוויות כאלו ואחרות, ולאחר צבירת מסה מסויימת של עבודה, לנסות גם להרפות אל מול החוויות הללו - פשוטו כמשמעו. זה ממש להרפות את הגוף, ועימו נרפים גם אנחנו, והתהליך זמין גם בצורה ההפוכה כמובן - אם נרפה את עצמינו, כן ירפה הגוף. במילים אחרות ניתן להגדיר זאת כ-"לנסות לקבל את ההווה" או "לנסות לקבל את החוויה". 2) להקשיב ליכולת ההכלה שלנו לגבי מני נושאים שונים, מבלי לנסות לשנות אותה. אחרי מסה מסויימת של עבודה, נראה לי שכדאי להתחיל לנסות להרחיב אותה, אבל עדיין להתמקד בעיקר בהתבוננות עליה מבלי לנסות לשנות אותה. עצם הנסיון להתבונן מפתח את יכולת ההכלה. 3) לראות מה קורה לנו כשאנחנו לא מצליחים להכיל משהו. לראות מה קורה לגוף שלנו, למחשבות שלנו, לרגשות שלנו... מזה שלושה ימים חוויתי כאבים מסויימים בגוף כתוצאה מתהליך ריפוי מסויים. היום בעבודה הכאבים היו ברמה כזו שרוב הזמן לא הצלחתי להכיל אותם. כתוצאה ישירה מכך התחלתי לחשוב על מחשבות אובדניות ואימתיות, הרגשתי מגעיל, חלש ומדוכא וכו'... לשמחתי, רמת ההכלה שלי הייתה מספקת על מנת לא לקום ולעזוב את העבודה או משהו כזה שברור שבראיה צלולה יותר לא הייתי רוצה לעשות. 4) לנסות לקבל את חוסר הצלילות שמלווה למצבים שבהם אנחנו לא מסוגלים להכיל. במקרים רבים מאוד, לאחר שמצב חוסר ההכלה נגמר, אנו מתחרטים על כל מני דברים שעשינו בזמן שהיינו שרויים בו. אם זללנו אוכל על מנת להכהות את חושי הגוף בפיתומו, אם התפרצנו על אדם כזה או אחר משום שלא יכלנו להכיל את הכעס או את התסכול, אם לא עשינו משהו שמאוד רצינו לעשות משום שהאמנו באבסולוטיות לחוסר האנרגיה שחוסר ההכלה הפגין בגופינו... לאחר כל אחד מהמצבים האלו (ולאחר אין ספור מצבים אחרים) חשוב מאוד לנסות לקבל את העובדה שפעלנו כמיטב יכולתינו. בבחינות של מצבים אלו ניתן ללמוד באמת עד כמה זה נדיר ללמוד לקח בפעם הראשונה. למעשה, לאלו מאיתנו שמתפתחים, לוקח לפעמים מאות או אלפי פעמים עד שלומדים לקח מסויים בנושא מסויים, ואני ממש לא מגזים במספר. חישבי כמה פעמים שפטת את עצמך עד היום, ועוד כמה פעמים תשפטי את עצמך בעתיד עד שתלמדי איך לא לעשות זאת יותר - עד שתלמדי את הלקח. 5) לנסות להתענג על מה שאפשר כבר להכיל, ולתת אמון שיבוא היום שבו נוכל להכיל את מה שכרגע איננו מסוגלים להכיל. 6) להשתדל להמנע מלהכניס את עצמינו למצבים שמנסיונינו אנו כבר יודעים שאיננו מסוגלים עדיין להכיל. במקביל לנסות לראות אילו מצבים שכאלו לא איתרנו עדיין.

נכתב בהמון כיף...

 

[TheGreatNut]

ד"א, לגבי מספר הפעמים שאדם...

שופט את עצמו - אני מניח שזה יותר קרוב לעשרות אלפי פעמים עד מאות אלפי פעמים מאשר מאות פעמים או אלפי פעמים. בשיא הרצינות. אם נכיר במסה האדירה הזאת, זה ללא ספק יכול להקל על היחס שלנו עם עצמינו ולהבנה טובה יותר שלמידה טובה דורשת עדינות, סבלנות וקבלה.

 

[efratoio]

מצחיק

רק לפני שבוע הבנתי שאני באמת שופטת את עצמי. כולם מסביבי התלוננו כל הזמן כמה הם שופטים את עצמם, אז עשיתי כאילו ואמרתי: "כן, אני יודעת, גם אני, זה ממש נורא כל השפיטה הזאת" למרות שבפנים אמרתי לעצמי:"אבל אני לא שופטת את עצמי בכלל, אני ממש אוהבת את עצמי, בלה בלה בלה, אני בכלל אומללה מסיבות אחרות לגמרי, להיפך אני צריכה לשפוט את עצמי קצת יותר - אני יותר מדי נחמדה לעצמי!" ואז פתאום, היה לי מין הבזק כזה, וקלטתי.

 

[TheGreatNut]

איזה מדהים../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

ממש...

 

[TheGreatNut]

הבהרבה לגבי 6)

"לנסות לראות אילו מצבים שכאלו לא איתרנו עדיין." הכוונה למצבים של חוסר הכלה שכבר קיימים במציאות שלנו אך אנחנו עדיין לא שמים לב אליהם, ולא ל-לנסות לחפש מצבים חדשים של חוסר הכלה.

 

[TheGreatNut]

אם זה משנה למישהו... ../images/Emo13.gif

להגדרתי בשרשור זה: "להכיל" = "להיות גדול יותר מ..."

 

[rafrider]

אוו...אאההה....מה...קרה.....

רגשות שמחים ......שמחה גדולה..... לפעמים אני כל כך שמח.....שאני ממש משתגע..... אז אני מתחיל פשוט .....להשתגעעעעעעעעעעע....... לא רוצים לישון רוצים להשתגעעעעעע....... ייייי חחחחחח הההההההה.......תנו לרגש להיות..... לא חיבים לעשות איתו משהו........יייי חחחחחחח הההההההה...... אוהב רפי

 

[rafrider]

אההה כןןן......

זה קורה גם לי

 

[efratoio]

אהההה כ-ן....

וזה קורה גם לי

 

[o fri]

מתוך מצב כזה כתבתי פעם

יש רגעים שאתה כל כך רוצה לצעוק שכל מה שאתה יכול לעשות זה לשתוק יש רגעים שאתה לא יכול להכיל שכל מה שאתה מסוגל לעשות זה להכנע זה להתמוטט ולהתמוסס לתוך זה לחלוטין יש רגעים שזה חזק ממך שאתה חייב פשוט לעזוב הכל יש רגעים שרק השקט יכול להכיל יש רגעים שאין מילים שאין צלילים שאין תנועה שיכולה לבטא אותם ובהם כל מה שנותר לך לעשות זה להרפות מהכל ולהניח לזה לגעוש ולשטוף

 

[efratoio]

../images/Emo24.gif

אנחנו טלפטיות - בדיוק לפני כמה דקות חשבתי עלייך!

 

[o fri]

../images/Emo24.gif בעצמך

 

[אמיר השני]

כן

כאילו הכל פשוט טוב, הכל פשוט כל כך, ואז נכנס המפרש, הוד גדולתו - מר שכל ואומר: "...כן אבל..." אני חושב שזה קורה לכולם. כמעט אי אפשר להיות מאושר אם מקשיבים לשכל כל הזמן... תודה על הלב.

 

[efratoio]

אני לא בטוחה שזה קשור לשכל

יותר ללב שעומד להתפוצץ, ומתחיל לדבר ג'יבריש. אבל מאז שכתבתי את זה זה כבר הפסקתי להיות כל כך שמחה. מזל שלהיות לא שמחה זה כל כך קל ופשוט.

 

[F l o r 1]

../images/Emo6.gif

איזה מצחיקה את אפרת! אני מקווה שכמה שיותר בקרוב נלמד כולנו להיות שמחים, ובקלות.. אני מכירה מקרוב קשיים דומים מאוד, אבל מאמינה שאנחנו בדרך לשם (למה לא הצבעת לירוקים? חחחח...)

 

[אמיר השני]

???

עומד להתפוצץ ומדבר ג'יבריש???? על איזה לב את מדברת??? מה, הלב שלך מדבר במילים...? את בטוחה שזה הלב...? הלב לא עושה כאלו דברים... לא "הלב" שאני מכיר. הלב, לפי מה שאני יודע, מדבר אך ורק (!!!) בהרגשה, פיזית, מורגשת. הג'יבריש מקורו ממכונת המחשבות שלמעלה, השכל, לעניות דעתי. פשוט מאוד. יש להקשיב ללב. ללב. להרגשה הקוראת מבפנים. זה כל כך אמיתי. הכי אמיתי. פשוט אך לא קל. לא. אחרי שהתאמנו במשך שנים על גבי שנים להקשיב למכונת המחשבות, קשה עד מאוד לחזור להקשיב להרגשה הפשוטה. הכל הפך להיות מסובך כל כך, הכל הפך להיות נוסחה להצלחה. אבל לא. ההרגשה עדיין לא עזבה אותנו והיא נפלאה ומתוקה מבפנים. היא קיימת עכשיו בתוך כל אחד. כל אחד. אני יודע את זה. בתוך כל בן אדם יש המקום שמשתוקק לרווייה ולשמחה. בתוך כל אדם יש את השמחה עצמה. כל כך קשה לי לכתוב מסר פשוט כל כך - ולתרגם אותו למילים ומסרים. זה קשה. הקשיבו הקשיבו::: הלב הוא החבר הטוב ביותר שלנו. הוא תמיד מלא אושר ואהבה. יש להרגיש אותו!!! לא לחשוב עליו. אתם מבינים כמה הקסם פשוט, יש להרגיש ולא רק לחשוב. לשבת זמן מה ביום, ולהרגיש את החיים. לעצור הכל ולהגיד: "עכשיו ארגיש את החיים שזורמים בתוכי, עכשיו אקשיב לצליל שמגיע מתוכי...". נסו להיזכר מה אנחנו באמת רוצים? למה אנחנו לומדים קונג-פו, כדי להרגיש טוב בסופו של דבר, כדי לחיות בהרמוניה, בשמחה, באושר, בביטחון, אבל כל אלו עשויים להוביל אותנו אל אותו מקום של חיים, אל אותו מקור אלוהי, חיותי, אמיתי בתוכנו. כן יהי רצון אמן!!!