אתם מכירים את תחושת הבועה?

[יעל ארבל]

אתם מכירים את תחושת הבועה?

מן תחושה כזאת שנמצאים בבועה, ששום דבר לא נוגע בכם, ואתם לא נוגעים לשום דבר שבחוץ? שלא מרגישים כלום, שהכל כאילו חולף על יד ולא נכנס לבפנים? אני משתגעת מזה, תמיד השתגעתי מהתחושה הזאת כשכבר הכרתי בכך שהיא קיימת אצלי, ואני חיה את החיים שליד החיים. אבל היא כבר מזמן מזמן לא הופיעה, עד היום. פתאום שוב הבועה. איזה סיוט, כל היום. ושוב הפחד, אולי היא תישאר ולא תלך ממני.

 

[מחשבות ורגשות]

אני לא מכיר, אבל לפי מה שאת מתארת,

זה לחלוטין לא מצב נעים. את מדברת על מין בועה שקשה לך לפרוץ ממנה החוצה או לקלוט רשמים מן החוץ? או שאת מדברת על בדידות?

 

[noa128]

בואי נחשוב הפוך

לא למה, לא 'כמה זה מפריע לי ומפחיד אותי', אלא מה זה נותן לך? אפשרות לראות דברים "מבחוץ"?, אפשרות להירגע? טעינת מצברים כלשהי? נשמע לי כסוג של מנגנון הגנה. סיפרת שאת בעיצומו של תהליך, שינוי והתחלה חדשה, סיפרת שבעבר הייתה התחושה הזו חלק מחייך. אני רואה הקבלה בין "החיים שלפני" שבהם היה לבועה תפקיד ולכן הופיעה יותר, להווה, שבו לכאורה אין לך צורך בה. כל שינוי הוא מסע ארוך ומתיש ולפעמים נדרשת בו עצירה להסדרת הנשימה, אולי הבועה היא דרכה של הנפש לעשות את העצירה הזו? לאגור כוחות להמשך הדרך? מה אומרת?

 

[יעל ארבל]

אכן כל שינוי הוא מסע ארוך ומתיש

וחשבתי שכבר הגעתי למקום שבו שום דבר מאלו שהיו בעבר חלק ממני, שזה כאבים, סיוטים, תחושת הבועה, ושאר מנגנוני הגנה, פשוט לא יופיעו להם יותר. למרות שידעתי שהם עדיין שם, רק במינונים קטנים יותר. היום אני מרגישה הרבה יותר טוב מאתמול, תחושת הבועה של אתמול כמעט נעלמה לחלוטין. ועכשיו אני בהחלט יכולה להתפנות ולשאול את עצמי מה זה נתן לי? הדבר שזה נותן לי יותר מכל זה חוסר היכולת להרגיש דברים, ולהתחבר באמת להווה, להוויה. בעבר זה עזר לי מאוד כשהייתי צריכה לשרוד, להמשיך לחיות למרות דברים שקרו. אז פיתחתי לי מנגנון מצויין שמאפשר לי לחיות בלי להרגיש את הכאב. אבל לאחר מכן, כשכבר התחלתי להרגיש, (וזה כאב, תאמינו לי שזה כאב נורא), הבנתי שתופעות הלוואי של הבועה זה חוסר יכולת להרגיש גם דברים טובים, כמו שמחה, אהבה, תחושת סיפוק מהחיים. ועל כל אלו לא הייתי מוכנה לוותר היום, גם תמורת הרגשות הכואבים, שעם הטיפול הנכון, הם הולכים ונעשים פחות עוצמתיים. תודה שהייתם כאן, לפעמים זה כל מה שצריך.

 

[noa128]

מגיבה בכל זאת ../images/Emo13.gif

אנחנו מסכימות שכל דבר צריך לבוא במידה? ניתוק מוחלט אולי נתפס אצל כדבר שלילי, אבל על אותו משקל אפשר לומר שגם שינה היא ניתוק מכל הוויתנו, ובכל זאת ברור לנו שהיא נדרשת לצורך התיפקוד ולמען הנאה גדולה יותר ומיצוי טוב של החלקים החיוביים בחיים, נכון? ואני אומרת "תזרמי" וסמכי על עצמך ועל חושייך. היה לך מספיק רע כדי לקום ולעשות מעשה, סמכי על גופך, הוא יודע מתי נדרש פסק זמן כדי להמשיך. ומילה אחרונה לסיום - בואי נניח שאם בעבר גרמה לך הבועה "להפסיד" תחושות טובות, הרי שהיה זה מחיר הכרחי לטובת ההגנה על עצמך מפני מה שאיתו לא יכולת להתמודד. לטעמי , במבט לאחור - הישרדותך וההגעה עד הלום היו שווים את המחיר הזה. אפשר אולי למצות את העניין במשפט אחד: כדאי להרפות ולפרגן לעצמנו. אני לא מכירה מישהי שאני נהנית לפרגן לה יותר מאשר לעצמי

שבת טובה יעלי

 

[יעל ארבל]

שבוע טוב נועה וכולם

תודה על התשובה

תחושת הבועה חלפה לחלוטין, עברה עליי שבת נחמדה, והבוקר קמתי מלאה באנרגיות לעשייה. אכן הבועה הקטנה שלי הגנה עלי בעבר, אבל יותר אני לא זקוקה לה. יש לי חיים טובים היום, אני מרגישה הרבה יותר טוב, אני מלאה בחדוות עשייה, ומדי פעם הבועה שלי קצת מתגעגעת אליי והיא שבה ומזכירה לי שאני צריכה לדאוג לעצמי באופן יומיומי. גם אני מאוד נהנית לפרגן לעצמי, וגם לאחרים, ורוצה לפרגן לך על הפורום הנחמד הזה ועל דרך הניהול הנעימה שלו. שבוע נעים,

 

[noa128]

גם לך, וטודה ../images/Emo9.gif

 

[פּרפרית]

ואני חשבתי שהמצאתי את הבועה....

רק שעשיתי מיון... אני לא לבד בבועה, יש איתי את מי שחשוב לי. כל השאר עובר מחוץ לבועה, אחרת לא אחזיק מעמד.