תודה רבה
ובכלל לכולם על קבלת הפנים...
אני בת 22, חיילת משוחררת טרייה יחסית (5 חודשים בחוץ). אמנם הגיל שלי לא נחשב באמת "מבוגר" מי יודע מה, אבל אני מניחה שיחסית לחברות שלי וסתם בנות אחרות בגילי אני בהחלט נחשבת לחסרת ניסיון.
אני מגיעה מבית דתי, ואני מניחה שיש לזה קשר ל"מצב" של חוסר הניסיון אבל לא רק. זה הרבה יותר טמון באופי שלי מאשר בסטטוס הדתי.
אני מונעת מהמון פחדים... וזו נראה לי הבעיה העיקרית שלי.. כל כך רגילה ללבד שלי שכל מחשבה שלי עם מישהו נראית כל כך אבסורדית. ואני ממש לא בן אדם א-מיני או א-זוגי. לחברות שלי אני נותנת עצות מפה עד הודעה חדשה, אין לי שום בעיה לדבר על מין, אני חולה על סרטים רומנטיים, וזוגיות באופן כללי זה משהו שנראה לי מעולה. אבל משום מה כשזה מגיע אלי אישית... נוצר איזשהו דיסוננס בראש שלי שפשוט גורם למבוכה ואני מעדיפה להתחמק מזה כמה שאפשר.
היו לי שני "קשרים", אם אפשר לקרוא לזה ככה... אחד היה לפני 3 שנים ואחד עכשיו, אני יוצאת עם מישהו בערך חודש, וזה מוזר לאללה, אני צריכה להתרגל לזה... ולוקחת הכל ממש לאט.
אז זה בקצרה, נראה אם יהיה לי מה להוסיף לדיונים פה, ואם לא אני סתם אהנה לקרוא אתכם כמו שעשיתי עד עכשיו