אתם צעירים אני אוכל את החרה הזה מ1940

צ'י כל אחד אוכל חרה תלוי איזה סוג


מזכיר לי את הסיפור של השכן הייקה שגר בשכונה. השכנים יוצאים עם הכלבים בשעת בוקר מוקדמת ואחר כך המדרכה מנוקדת בסימנים צבעוניים לפי מה שהכלבים אכלו ביום קודם. חלק מהשכנים בכלל לא טורח לאסוף בשקיות את הקקי. השכן הייקה החליט יום אחד לעשות מעשה. הוא אסף את הקקי שהיה על המדרכה כל קקי בשקית נפרדת ומיין את את התוצרת לפי מה שהוא סבר ששיך לכל שכן והדביק את השקיות על תיבות הדואר של האנשים שלפי דעתו הוא זיהה שזה שייך לכלב שלהם. ברור שקמה מהומה, כי חלק מהאנשים האלה אין להם בכלל כלבים. אלה שיש להם כלבים התחילו לצעוק: הכלב שלי עושה קקי בצבע...... לא להאמין שאנשים מבוגרים מתעסקים בשטויות כאלה.
 

Y. Welis

New member
באחת הסצינות היפות בסרט 'קייט וליאופולד'

שהוא בכלל סרט נחמד תמיד שכדאי לחזור אליו, הלורד הבריטי מתבקש ע"י פקחית עירונית לאסוף את גללי הכלב שלו, והוא לא מבין איך ג'נטלמן אמור לעשות דבר כזה...

גם אני הייתי מתקשה. צריך אולי התקן מיוחד.
 

arye9

New member
וכשהוא התבגר

ונכנס בטעות למקלחת בה מתקלחת אישה
הוא אומר סליחה אדוני
 

arye9

New member
באותו יום גרנו ברחוב טבריה

אמי לא הספיקה להוציא אותי למרפסת
והלול היה מרוסס כולו.
 
אני משער שזה אותו הבית שהופצץ

בפינת הרחובות פינסקר ודוריאנוב

ע"י חיל האויר האיטלקי אי שם בשנות ה 40 של המאה הקודמת
 

arye9

New member
הכתובת

הכתובת היא רחוב טבריה 12 ובגלויות אחרות 10.

שם המשפחה שונה כי אבי היה מפקד באצ"ל ומבוקש ע"י הבריטים.
 

arye9

New member
תודה

(שכחתי לכתוב קודם)

לפי מיטב ידעתי הבית עצמו לא הופצץ
אלא רסיסים פגעו בקירות.
 

arye9

New member
דרך אגב

מאז ההפצצה פחדתי מאוירונים,
בגיל 4 עברנו לנתניה והייתי בגן סולד,
כעבור מספר כ-15 שנים פגשה הגננת תמר את אימי ושאלה
מה שלום אריה'לה?
כשאימי סיפרה לה שאני בצנחנים היא שאלה "מה? הוא כבר לא מפחד מאווירונים?"
 
בדירה הקודמת שגרתי בת"א

מצאתי בתיק החלקה שבעיריה , מכתב מהדייר שגר שם בשנות ה40 שמבקש "פיצויים על הפצצת בית הכיסא שלו"
צילמתי את הפתק הזה, אך איני מוצא אותו כרגע.
 
למעלה