אתם reden (הצלתם) אותי (לא מה שאתם חושבים)
הסיפור הזה שייך לסוף השבוע הקודם. אלו רק נסיבות החיים שמנעו ממני לדווח אליו קודם. נסיבות החיים, שמייד תובנה טוב יותר, וגם העובדה שהמשפט תפס תאוצה ככל שהימים חלפו. בזמן אמת, הוא ממש לא היה חשוב.
בשישבת היה גל חום. גם בימים שקדמו לכך היה גל חום, אותו בילינו בבריכה הפתוחה בפארק האזורי, אך שישבת היו ממש חמים. קשה היה להרדם בלילות בקומה העליונה, וזיו עברה לישון בקומת הקרקע על ספה נפתחת למיטה. בשבת בערב גשמים פזורים החלו, אבל לא ממש רציני ולא הורשה התקררות אמיתית בקומה העליונה, במיוחד לאור זה שנאלצנו לסגור חלונות. כמו זיו, גם שייע חשב שלישון בקומה העליונה אינו רעיון חכם, אבל הוא העדיף פשוט ללכת לישון אצל שיחי הלבנדר של השכנים.
ואז הגיע חצות.
ואז חצות עבר והמבול החל.
(אני יודעת שהוא החל ממש אז, כי השכנים ראו מה צפוי והתקשרו אלי לנייד. לא שמתי לב באותו רגע, כי היינו כבר עסוקים, אבל הזמן תועד ל-00:04.)
עוצמת הגשם כבר מוכרת לנו מן העבר, ומייד נעלנו את הבית מפני הצפה. ההצפה חשבה שזה ממש משעשע שאנו נועלים דלתות בפניה, והתפרצה הביתה דרך השירותים. כאשר מיי הבוץ החלו לשטוף את הבית, הגיע השכן לברר האם אנו רוצים להעביר את הילדה אליהם, עד יעבור זעם. הוא כבר נשאר לעזור לנו לנקות את הבית.
בשלב הראשון העברתי את מזרונה של זיו לחדר הספריה, אבל מכיוון שהמזרקה בשירותים לא פסקה בעוד המיים בחוץ רק עולים ואינם מאפשרים פינוי מיים דרך דלתות פתוחות, הבוץ הגיע אל מזרונה של זיו.
זיו סרבה להתעורר דקות ארוכות, ולבסוף, בכוחות משותפים, הצלחנו אוריאל ואני לפנו את זיו למטתינו בקומה העליונה. שייע חזר בריצה הביתה כאשר ראה את השכן מגיע, אבל ריצפה מוצפת אינה חביבה על חתולים. היא קפץ למרומי אחת השידות, אך לא נשאר שם (לא הכי חכם, בסך הכל חתול), ועל הקרקע רק היה לחוץ יותר. צדתי אותו ונשאתי אותו למדרגות. משם כבר הנחתי שידע מה לעשות.
בסופו של דבר, עד שתיים וחצי בלילה, הרבה לאחר שהגשם שכח שהוא ירד, הצליחו השכנים לנקות לנו את הבית. את הרחוב הצלחנו לפנות כולנו עד שלוש ורבע (באופן נורמלי זו מלאכה של הרשות העירונית, כוחות השיטור ו/או שירותי הכיבוי, אך הם היו עסוקים בקריאות דחופות יותר).
זיו ושייע ישנו על המיטה שלנו. זיו בחוסר הכרה מהחום, שייע שלח כפות, לכאורה מגוננות אך כנראה יותר כדי לשאוב נוחם, לעבר זיו.
כאשר שייע הבין שכלו המיים, הוא החליט לצאת החוצה. היינו עסוקים בניקוי הרחוב, אז לא הפרענו לו. הבעיה הייתה כשהוא חזר הביתה והשאיר מפת עקבות שחורה על הרצפה שכבר נוקתה. כמה צעקות, והחתול נמלט אל החוץ שוב. בחוץ לא היה כיף, אז הוא שב הביתה. אבל בחוץ הכל היה מכוסה שכבת בוץ שחורה דקיקה, ושוב הוא השאיר עקבות שחורות על הריצפה, שכבר הספקתי לנקות שוב. בסופו של דבר, בארבע בבוקר הצלחנו גם לנקות את הריצפה, גם להשאיר את שייע בבית וגם לטפל בחתול של השכנים שנסעו לחופשה, שהיה מבועת למדי.
בבוקר זיו התעוררה לסימני הצפה בחוץ בלבד. היא לא זכרה איך היא הגיע לקומה העליונה והתקשתה להבין שבאמת הייתה הצפת בוץ בתוככי הבית. במהלך תיאור ההצפה, זיו קלטה את הרעיון שהמיים החלו לגעת במזרון עליו ישנה, ולהספג בסדין בו התכסתה. מאותו רגע כל מי שרק היה בטווח שמיעתה, ולא משנה באיזו שפה, שמע שהיא כמעט טבעה.
לאחר יממה נוספת זיו החלה להטמיע את העובדה שאנו דאגנו לכך שתתעורר ותעלה לקומה העליונה. או אז נוסף המשפט בכותרת.
כעת, איננו יכולים לבצע פעולה כלשהי הקשורה לתיקון וניקוי מבלי שזיו תחזור ברוב אושר על המשפט
"כמעט טבעתי ואתם reden (הצלתם) אותי!"
הסיפור הזה שייך לסוף השבוע הקודם. אלו רק נסיבות החיים שמנעו ממני לדווח אליו קודם. נסיבות החיים, שמייד תובנה טוב יותר, וגם העובדה שהמשפט תפס תאוצה ככל שהימים חלפו. בזמן אמת, הוא ממש לא היה חשוב.
בשישבת היה גל חום. גם בימים שקדמו לכך היה גל חום, אותו בילינו בבריכה הפתוחה בפארק האזורי, אך שישבת היו ממש חמים. קשה היה להרדם בלילות בקומה העליונה, וזיו עברה לישון בקומת הקרקע על ספה נפתחת למיטה. בשבת בערב גשמים פזורים החלו, אבל לא ממש רציני ולא הורשה התקררות אמיתית בקומה העליונה, במיוחד לאור זה שנאלצנו לסגור חלונות. כמו זיו, גם שייע חשב שלישון בקומה העליונה אינו רעיון חכם, אבל הוא העדיף פשוט ללכת לישון אצל שיחי הלבנדר של השכנים.
ואז הגיע חצות.
ואז חצות עבר והמבול החל.
(אני יודעת שהוא החל ממש אז, כי השכנים ראו מה צפוי והתקשרו אלי לנייד. לא שמתי לב באותו רגע, כי היינו כבר עסוקים, אבל הזמן תועד ל-00:04.)
עוצמת הגשם כבר מוכרת לנו מן העבר, ומייד נעלנו את הבית מפני הצפה. ההצפה חשבה שזה ממש משעשע שאנו נועלים דלתות בפניה, והתפרצה הביתה דרך השירותים. כאשר מיי הבוץ החלו לשטוף את הבית, הגיע השכן לברר האם אנו רוצים להעביר את הילדה אליהם, עד יעבור זעם. הוא כבר נשאר לעזור לנו לנקות את הבית.
בשלב הראשון העברתי את מזרונה של זיו לחדר הספריה, אבל מכיוון שהמזרקה בשירותים לא פסקה בעוד המיים בחוץ רק עולים ואינם מאפשרים פינוי מיים דרך דלתות פתוחות, הבוץ הגיע אל מזרונה של זיו.
זיו סרבה להתעורר דקות ארוכות, ולבסוף, בכוחות משותפים, הצלחנו אוריאל ואני לפנו את זיו למטתינו בקומה העליונה. שייע חזר בריצה הביתה כאשר ראה את השכן מגיע, אבל ריצפה מוצפת אינה חביבה על חתולים. היא קפץ למרומי אחת השידות, אך לא נשאר שם (לא הכי חכם, בסך הכל חתול), ועל הקרקע רק היה לחוץ יותר. צדתי אותו ונשאתי אותו למדרגות. משם כבר הנחתי שידע מה לעשות.
בסופו של דבר, עד שתיים וחצי בלילה, הרבה לאחר שהגשם שכח שהוא ירד, הצליחו השכנים לנקות לנו את הבית. את הרחוב הצלחנו לפנות כולנו עד שלוש ורבע (באופן נורמלי זו מלאכה של הרשות העירונית, כוחות השיטור ו/או שירותי הכיבוי, אך הם היו עסוקים בקריאות דחופות יותר).
זיו ושייע ישנו על המיטה שלנו. זיו בחוסר הכרה מהחום, שייע שלח כפות, לכאורה מגוננות אך כנראה יותר כדי לשאוב נוחם, לעבר זיו.
כאשר שייע הבין שכלו המיים, הוא החליט לצאת החוצה. היינו עסוקים בניקוי הרחוב, אז לא הפרענו לו. הבעיה הייתה כשהוא חזר הביתה והשאיר מפת עקבות שחורה על הרצפה שכבר נוקתה. כמה צעקות, והחתול נמלט אל החוץ שוב. בחוץ לא היה כיף, אז הוא שב הביתה. אבל בחוץ הכל היה מכוסה שכבת בוץ שחורה דקיקה, ושוב הוא השאיר עקבות שחורות על הריצפה, שכבר הספקתי לנקות שוב. בסופו של דבר, בארבע בבוקר הצלחנו גם לנקות את הריצפה, גם להשאיר את שייע בבית וגם לטפל בחתול של השכנים שנסעו לחופשה, שהיה מבועת למדי.
בבוקר זיו התעוררה לסימני הצפה בחוץ בלבד. היא לא זכרה איך היא הגיע לקומה העליונה והתקשתה להבין שבאמת הייתה הצפת בוץ בתוככי הבית. במהלך תיאור ההצפה, זיו קלטה את הרעיון שהמיים החלו לגעת במזרון עליו ישנה, ולהספג בסדין בו התכסתה. מאותו רגע כל מי שרק היה בטווח שמיעתה, ולא משנה באיזו שפה, שמע שהיא כמעט טבעה.
לאחר יממה נוספת זיו החלה להטמיע את העובדה שאנו דאגנו לכך שתתעורר ותעלה לקומה העליונה. או אז נוסף המשפט בכותרת.
כעת, איננו יכולים לבצע פעולה כלשהי הקשורה לתיקון וניקוי מבלי שזיו תחזור ברוב אושר על המשפט
"כמעט טבעתי ואתם reden (הצלתם) אותי!"
