אתמול אחותי עודדה אותי

[איןאריותכאלה]

אתמול אחותי עודדה אותי

הסבירה לי ברצינות שכל ההריונות שנפסקו שהיא שמעה עליהם, נפסקו עד שבוע 8. אז עכשיו, בשבוע 9 (המתקדם!) אני יכולה להירגע כי הכל יהיה בסדר. אה, ואחותי עברה חוץ רחמי וכריתת חצוצרה. אז אמרתי לה שבטח, היא צודקת. מה אומר לה - שמתכננת עוד ילד או שניים - שדפקים נודמים בכל שבוע? עבר שבוע מהבדיקה וכנראה החרדות כאן כדי להישאר.

 

[שירהד1]

איזה יופי לה,

שגם אחרי חוץ רחמי וכריתת חצוצרה, היא כזו תמימה ואופטימיות בהקשר של ההריונות. פשוט לקנא.
גם אני, אגב, הצלחתי בזמנו (בלי מאמצים, אפילו), להיות תמימה ונאיבית, לאחר ההפלה הראשונה שהיתה לי לפני בני השני. "היתה הפלה אחת. או. קיי. בטוח שיהיה בסדר, לא? אחרי שאעבור את שבוע 10- הסיכויים הם לטובתי, נכון? לא יכול לקרות משהו רע פעמיים, נכון?"(היה מדובר בשאלה רטורית...).

בחיים האישיים שלי, אני נוהגת ממש לבלום פי ולא להכניס את החרדות שלי למישהי אחרת, אלא אם כן היא מדברת איתי ראשונה.
אני מודה ומתוודה שאני תוהה האם ומה אומר לילדים שלי (גם לבן וגם לבנות) בעתיד. לא רוצה להכניס להם בבגרותם את החרדות הללו מהפלות ומהריונות. אני לא צריכה שהבנות שלי יהיו בטראומה ממני. אני ארצה נכדים יום אחד...

.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[shira3121]

כולי קנאה בתמימות

חברה שלי ממש הופתעה שהפסיק לה הדופק בשבוע 11 כי היא הייתה בטוחה שאם כבר הופיע דופק הוא ישאר וזה אחרי 2 ילדים. אני גם מתחילה להפנים שאני לא אהיה רגועה עד שלא אראה תינוק

 

[הקשת שלי]

שמחה בשבילה על התמימות

חבל שהתינוקת שלי לא שמעה על זה, והלב שלה נדם בשבוע 40.
ולך חשוב לשמור על אופטימיות, הפעם זה יהיה אחרת והלב ימשיך לפעום

המשך הריון בריא שלם ועגול שבסופו תצאי בידיים מלאות אמן!

 

[ביחד ננצח1]

כל הריון הוא משהו אחר...מקווה שיצליח לשתיכן ולך למרות החרדות

החרדות הן טבעיות, במיוחד למי שיודעת ממה לחשוש...
מקווה שבתום התקופה תזכי לחבק את האוצר/ית משלך והדאגות יהיו אחרות.

 

[איןאריותכאלה]

תודה. זה לא שאין לי דאגות אחרות

וודאי שיש - אבל אצלי ענייני בריאות תמיד קודמים לכל דבר אחר, אז כל היתר נדחק הצידה. הלוואי שהייתי יכולה להיות כמו אחותי, שגם לא דואגת כלל מענייני פריון / הפרשים בין האחים וכדומה וממשיכה כרגיל, כשברור לה שכשתרצה - זה פשוט יקרה. נכון שהיא צעירה ממני בהרבה, אבל היא עוד מעט בת 37 ולא חושבת עדיין על השני. בינתיים אני מעמידה פנים שההריון קיים, אוכלת בהתאם (המון! כולל בבקרים - ממש לא אני: לרוב מסתפקת בקפה ואוכלת בצהרים פעם ראשונה) ומחכה בסבלנות לגזר הדין בסוף החודש.

 

[שירהד1]

מעניין- כתבת שאחותך צעירה ממך בהרבה,

אבל בחישוב מהיר יוצא לי שהיא צעירה ממך בסך הכל ב-4 שנים. זה נחשב מבחינתך הרבה? זמן זה עניין יחסי, כמובן. ומה שבשביל אחת זה הרבה- בשביל השנייה זה ממש לא הרבה

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[שירהד1]

אה! אני חושבת שבעצם הבנתי למה התכוונת-

התכוונת בהקשר של הילודה, נכון? כי בהקשר זה, גיל 37 לעומת 41 הוא באמת הפרש משמעותי.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[איןאריותכאלה]

כן, התכוונתי לגיל בהקשר לילודה, בעיקר שהיא

אומרת שאולי תרצה גם ילד שלישי. אם היא היתה בטוחה שהשני הוא אחרון זה מצב שונה. ואולי גם כי אני כבר הרבה זמן בדרך לרביעי שבוער בי כל כך ואצלה השני ממש לא לחוץ, ואני מופתעת לראות כמה אנחנו שונות בהקשר הזה.

 

[כבשה0פועה]

37

נדמה לי שאת שירה נכנסת לאבדנים (בהשמטת האבדן הבודד שבין שני הגדולים) בערך בגיל זה, ואני כשנה אחרי, בגיל 38.
אגב - ממש בימים אלה אני שנתיים אחרי ההפלה השניה, ושנתיים בפורומים. ואוטוטו שנה איתו.

 

[כבשה0פועה]

לה לה לנד

מאחלת לאחותך שכך יהיה אצלה (ושהיא לא תחלום יותר מדי עד לילד השני שהיא רוצה), ואיתך מחכה שגזר הדין יהיה לחסד.

 

[איןאריותכאלה]

הלוואי. עוד 3 שבועות ו 5 ימים. אבל מי סופר.