חצרים
מתוך פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973: "...9. (א) המחזיק חצרים לא ירשה להשתמש בהם לשם הכנת סם מסוכן, שימוש בו, מכירתו או עשיית עסקה אחרת בו, שלא בהיתר..." אם בחצרים עסקינן, ההבדל הוויזואלי בין ישראל לג'מייקה מתבטא בעיקר בצמחייה. בישראל תראו יותר עצי זית ובג'מייקה ברושים ועצי אורן; בישראל דקלים ובג'מייקה קוקוסים. בכל מקרה במרכז העיר לא תראו הרבה ממנה, אבל תמיד יבצבצו כמה עצים ושיחים מטפסים. הלוקיישן אתמול כונה, ובצדק, דאון טאון תל אביב. וזה באמת הכי קרוב שיכול להיות לדאון טאון קינגסטון. כשאני שומע יארד, אני לא חושב על גן ירק. אני חושב על משטחי בטון ועל בארים מאולתרים ועל אנשים שרוקדים כאילו מחר לא צריך להגיע בזמן הקרוב. ועל גאנג'ה שנמכרת במחירים שהיו מכונים מחירי הפסד בארץ. לצערי בניגוד לקינגסטון לא תמצאו במרכז המסיבה דוכנים מהלכים של גאנג'ה, אבל מכל השאר היה והרבה: בנות יפות, מוזיקה טובה, ספליפים, אנשים שרוקדים כאילו מחר לא צריך להגיע בקרוב (לא בהכרח בסדר הזה). אם הייתי יכול להוסיף משהו לערב כמו אתמול הייתי מתגבר את הרמקולים וכמות המוכרים בבאר, ומוריד עלויות מהבאר. אבל כשאפשר לעמוד קרוב לרמקולים, וכרטיס למסיבה עולה חמישים אחוז פחות מכל מסיבות הערסים שמתנהלות ברחוב המסגר, כמה מאות מטרים ממסיבת החצר אתמול, אלו באמת צרות של עשירים. מקסימום כבוד לסבאגו שפתח את הערב כמו שצריך (me come from early y'know), יות' שגדל גם אצלנו בפורום וזה כבוד לא קטן בכלל. מקסימום כבוד לרודבוי סאונד, הסאונד האהוב עליי בישראל וכבר אמרתי את זה מזמן.. מקסימום כבוד לאיי מאר ואבויה סאונד, שתמיד מקדימים אותנו בצעד אחד ומנגנים את הדאנסהול הכי חם מג'מייקה. מקסימום כבוד לבמבה קרו, הדבר הכי קרוב לפרומוטרים מחו"ל בארצנו הקטנטונת. שנזכה לעוד כאלה, אינשאללה. שבוע טוב לכולם! גיל.