אתמול בערב חזרתי מהופעה

[תמרה חבצלת השרון]

אתמול בערב חזרתי מהופעה

בבית פרטי, לכבוד יום הולדת 50 לבעל. חברים טובים אירגנו את הערב ולחלק האומנותי בחרו בי. לפי התיאור של הגברת שהזמינה אותי הבנתי שזה קהל שלא כל כך ירצה לרקוד ופה יש לי הזדמנות להשתמש במוסיקה שאני מאוד אוהבת שהיא פחות "חאפלתית" ויותר ריגשית ואומנותית בשבילי. בחרתי להתחיל ביצירה שאני מאוד אוהבת "ג'ומנה". יש ביצירה הזאת המון אפשרויות ביטוי ריקודי עבורי, יש קטעים שקטים של הקאנון שבו אני יכולה להפגין את יכולתי בשימי עדין וענוג, יש קטע סעידי שבו אני יכולה להשתמש במקל ויש את כל התזמורת מנגנת ביחד ובו אני יכולה להסתחרר עם הצעיף. זאת בהחלט לא יצירה שכדאי לרקוד אותה כשיש חברה נלהבים ולהוטים, קצרי פתיל שרק רוצים לרקוד ביחד עם הרקדנית. הקיצר, אחרי ההתרגשות הראשונית למראה הרקדנית וכמובן צחוקים נבוכים של האורחים ובעל היומולדת עצמו, הם נשארו ישובים בסלון והיו מרותקים. הם ישבו פעורי פה ולפי התגובות שלהם הבנתי שהם ממש מרוצים ממה שהם ראו. יכולתי להביע את עצמי ואת אהבתי למוסיקה ולמחול ואני שמחה שיכולתי להדגים בפניהם מה הוא המחול על כל גווניו ולא רק "יאללה חאפלה". להקים אותם לרקוד ולהשתולל זה כבר היה סיפור אחר ותודה לעצמי על הסבלנות והמקצועיות שלי..... אז זהו, חזרתי הביתה משולהבת, נרגשת ומסופקת - כייף גדול, הופעות כאלה תמיד מזכירות לי למה בחרתי בעבודה הזאת! בברכה תמרה

 

[מחול מיכל]

גם אני רקדתי אתמול בהופעה כזו ../images/Emo13.gif

אתמול ספציפית היה נהדר. בעל השמחה (וזה הכי חשוב לי) הגיב בכייף ובחיוך וקם לרקוד איתי, גם שמר מרחק ממני בריקוד (שזה תנאי בל יעבור אצלי, שום ידיים) אך גם בסוף הערב נישק אותי בלחי ואמר שזה חימם לו את הלב... כמובן שיש את אלה שמתלהבים ומוחאים כפיים ו"יאללה" ולשמחתי אלה היו הרוב... אבל יש את אלה עם המבט הקר, המצועף והסנובי האומר "ריקודי בטן?!", ומתבצרים בכיסא שלהם באי נוחות ואפילו חיוך לא תורמים. טוב, מסכנים. ההפסד כולו שלהם.