אתמול דיברתי

[hanala]

אתמול דיברתי

אתמול דיברתי עם בתי (שבעלה חלה בסרטן הריאות). הוא כרגע הועבר אל הוריו מכיון שאחת מבנותיו חלתה בדלקת גרון עם חום גבוה, הבנתי מכך וגם קיבלתי הסבר מאנשים שיקיריהם עברו טיפולי כימוטרפיה, ונתנו הסבר שהמערכת החיסונית למעשה לא קיימת שמקבלים טיפולי כימוטרפיה. בתי סיפרה לי שפרי מגיב לא כל כך טוב לטיפול, מאד חלש, היא חוששת ומרגישה שהוא שוקע מוראלית דבר שמאד מקשה עליה את ההתמודדות. האם יש למישהו מהפורום עצה כיצד להרים את המוראל ואת הרצון להתמודד עם המחלה?

 

[השף העירום]

אם יש לו מחשב

שיכנס לפורום החלפת חוויות עם אנשים שהיו באותו המקום יכולים לעזור עד מאוד. אני למשל זוכר קטעים מאוד דכאוניים במהלך הטיפולים. הייתי לפני הטיפולים אדם מאוד בריא, לא הייתי רגיל להיות כה חלש ופגיע הכימוטראפיה הרסה גם לי את מנגנון ההגנה. הדכאון שאת מתארת היה והלך עזרו לי ספרים שקראתי, שנכתבו על ידי אנשים שנרפאו הושפעתי מהם מאוד לטובה מצב הרוח יכול לתרום המון לחיזוק הגוף הוא צריך להבין זאת זה צריך לבוא מתוכו עשיתי חיפוש אצלי בספרית הספרים לצערי לא מצאתי את הספרים הנ"ל <כבר מסרתי את כולם> בטוח שיש כאן עוד כמה שקראו והושפעו ויוכלו להמליץ. מה שבטוח שיש תקווה הרבה מאוד... שלא יתיאש אפילו לא לשניה הכימוטראפיה תגיע לסיומה לאחר מכן באה התאוששות הגוף משקם את עצמו ואפשר לחזור לחיים רגילים

 

[blg]

אצלי האקשן החברתי מאוד עזר

לא הפסקתי לבלות עם חברים, לדבר בטלפון בימים שלא יכולתי להסתובב (טוב כם בכאלו שאמרו לי להיות בבידוד, לא ממש הקפדתי) עשה לי מאוד טוב. גם דיברתי המון (!) על הסרטן, טיפולים, רופאים, חוויות מבי"ח אבל גם הרבה על שגרה, מה קורא לחברים שלי ריכלנו קישקנו בקיצור שיחות רגילות. אני מספרת, מתוך מודעות שלכל אחד משהו אחר עוזר, פשוט נותנת עוד רעיון. מצטרפת לשף - שמחת החיים (של חולים ובריאים כאחד) צריכה לבוא מתוך האדם עצמו. ספרים? מצחיקים בנוסף על אלו שמספרים סיפורי סרטן עם סופטוב. וגם סרטים מצחיקים. ויש פה מכתב מ ד ה י ם שסוזנה כתבה על בעלה ואיך הוא צילם את הילדים כשהיא היתה בבידוד אני לא יודעת לעשות קישור. אבל מומלץ לקרוא אותו ולשאוב רעיונות על איך אפשר להיות הורה בצורה אחרת כשיש לך אילוץ כמו חולשת מערכת חיסון.

 

[איילת האביב]

זה פשוט מדהים BLG חייבת../images/Emo12.gif

לומר לך שאני מתנהגת בדיוק כמוך, מקיפה את עצמי בחברים מדברת בחופשיות על המחלה ,טיפולים וגם רכילויות על כככככולם בקבוץ, כמובן, שלא ישעמם חחחחחחחח לא סובלת שיש אוירת מסכנות ועצב מסביב, זוכרת שאמרתי לאחי, יומיים אחרי הגילוי אצלי " שמע איציק, לא מוכנה שתהיה יותר עצוב ממני" וזהו, נגמרו הפנים המסכנות האלה מסביבי...לא אהבתי...זה משך אותי למטה.... וגישה זו משחררת גם את האנשים סביבי והם מדברים בחופשיות, שואלים שאלות בחופשיות ולי כך הכל יותר נעים. ביי חמודה, נהנית לקרוא את דבריך בפורום. איילת האביב

 

[lital_helmer]

גם אצלי

בהתחלה אנשים פחדו לדבר לידי על המחלה. לא רצו להגיד כלום. אח"כ הם הבינו עם מי יש להם עסק.

עשיתי הכל על מנת לצחוק על המחלה..גם הומור שחור...(תמיד אני וחבר שלי היינו צוחקים שיש לי

) זה עזר לי ועדיין עוזר. ליטל

 

[אילת החן]

ואנחנו קוראים לזה השרימפס...

למה? ככה... נשמע מה זה אקזוטי... מה, לא?!

 

[lital_helmer]

וואלה?! ../images/Emo45.gif...נשמע טוב... ../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

 

[blg]

אני קראתי לזה לובסטר - המצאתו

של אחי הצעיר. כששאלתי אותו איך בדיוק לבשר לחברה שלי בניו יורק - מרחוק הרי זה נשמע נורא. אז הוא הציע: תתחילי בקלות: תגידי שיש לך לובסטר אה סרטן.... חברים שלי הציעו לחגוג את הסיום אצל אידי (אבל אני לא אוהבת ומעולם לא אהבתי מאכלי ים חי חי חי)

 

[אחשל]

מצטרף לחוות הדעת של כולם ../images/Emo140.gif

שלום חנה, תמיכת הסביבה מאוד מאוד עוזרת, אבל לא ברחמים ומסכנות אלא בחברות, אופטימיות והבאת שמחת חיים לחולה (גם אם לפעמים מרגישים אחרת!!!). בקו התמיכה של עמותת ח.ס.ן אפשר לשוחח (גם באנונימיות) עם מתנדבים שחוו את הסרטן בכל מיני הקשרים, וללמוד המון על דרכי התמודדות. אם הוא חזק מספיק - כדאי שישקול להצטרף לאחת מקבוצות התמיכה של העמותה... ספרים - מומלצים אלה של לואיז ל. היי ושל ברני סיגל,שעזרו לי המון באופן אישי, ויש עוד כדוגמתם (אפשר ורצוי להעזר בספריית ההשאלה של ח.ס.ן - פרטים בקו התמיכה...). ניר

 

[blg]

אתמול קראתי את ימי שלישי עם מורי

ספר נעים מבכי (אני בכיתי כל הזמן למרות ובגלל האופטימיות המדהימה של מורי. והאהבה שפשוט מציפה מתוך הספר.