אתמול הגיע חומר ההרשמה ללימודים

אתמול הגיע חומר ההרשמה ללימודים

ופתאום אחזה בי פניקה קלה- אלה בת שנה וחודש ואני איתה בבית ועובדת במישרה חלקית ואז אמא שלי עוזרת לי. הילדה לא יודעת מה זה בייביסיטר ואני שמחה שיש לי את האפשרות לא להכיר לה בינתיים. בספטמבר אני חוזרת ללימודים כי צריך לגמור את התואר הזה מתישהוא, והחלטתי ללכת על האוניברסיטה הפתוחה כדי שאוכל להמשיך להיות עם אלה (תחילת התואר היה בטורונטו) וגם נרשמתי להשתלמות מקצועית שאני לא מוכנה לוותר עליה ועוד אמורה להמשיך לעבוד חלקית... איך לעזזאל עושים הכל בלי להשתגע? כרגע אני עם הילדה מסביב לשעון ורוב הימים נשפכת למיטה באפיסת כוחות 10 דקות אחריה... יש כאן מישהי שמנוסה בלנהל הכל יחד ולהישאר בחיים? :)
 

מיכל לב

New member
גם אם היו לך עוד עשרה,

ילדים היית מסתדרת. הכל עניין של הסתכלות על המצב, ארגון סדרי העדיפויות ובחינת האפשרויות העומדות בפנייך.כמובן שמדובר גם ביכולת להתחייב למטרה, להתמיד ולאהוב את מה שאת עושה. ברגע שתחליטי על מה את הולכת תפתחנה דלתות נוספות ואני מאמינה שתמצאי את הדרכים היצירתיות שלך לשלב בין הדברים. עשי הערכת מצב לגבי מידת חשיבותם של הדברים,יכולתך להעזר ( במשפחה , מטפלת) ובדקי מה המניע לעשייה שלך.
 
אני מאוד מבינה אותך

בימים אלו אני מחפשת עבודה... מחר יש לי ראיון ואני עוזבת את רומי לכל היום כמעט! זו פעם ראשונה שאני לא אראה אותה כל כך הרבה שעות, ומישהו אחר - אמא שלי הנפלאה במקרה זה - תטפל בה, תאכיל אותה, תטייל איתה... אבל אין ברירה, כדי להשאר שפויים חייבים להיעזר, גם אלה וגם רומי יצטרכו להתרגל למטפלת/בייביסיטר... כי אנחנו צריכות גם להגשים את השאיפות שלנו, לעבוד, ללמוד, לפרנס... יהיה קשה, בהתחלה יותר, אחר כך פחות... וככל שאלה תגדל ותהיה עצמאית יותר זה יהיה קל יותר... תשמחי שהיתה לך האפשרות להיות איתה כל כך הרבה זמן עד עכשיו... רומי רק בת חודשיים וכבר אני מתחילה להתרוצץ
ולעזוב אותה לימים שלמים...
 

פלג^ר

New member
אישה כלבבי שיודעת לעשות הפרדה בין

תחום ההורות לקריירה האישית אבל מטפלת בגיל חודשיים?!תבורכי
 
מן הסתם עד שאמצא עבודה היא תהיה

בת שלושה חודשים או יותר...
והייתי שמחה להשאר איתה עוד קצת, אבל תקראי את תגובתי לחגית ותביני למה אני חייבת, פשוט חייבת לצאת לעבודה... (והכוונה בחייבת - שזו הבחירה שלי, זה מה שאני רוצה לעשות) בינתיים רומי עם אמא שלי, לא מטפלת... חצי נחמה...
 

פלג^ר

New member
נהפוכהוא חמודה כתבתי זאת בנימה

חיובית.חיזקי ואימצי יקירתי וניראה אותך פה הרבה אוהבת
 
ענבלולה...

זהו, נגמרה חופשת הלידה, הא?! וכמה טוב שיש סבתא שעוזרת, אני לא יודעת איפה הייתי עכשיו בלי ההורים שלי. בכל אופן- בהצלחה, מתוקה! אשמח לעדכון בענין העבודה ושלומה של רומילה!
 
החופשה תגמר בסוף אוגוסט... אבל צריך

למצוא עבודה...
וכידוע זה לא קל... אז מתחילים לחפש כבר מעכשיו... היום עזבתי את רומי ל-7 שעות, ומאוד התגעגעתי אליה... אבל מה לעשות, מה שביטוח לאומי מציע לשכמותי פשוט לא יספיק לי... ואני יושבת בבית כבר מתחילת ההריון ודיייייייייייי לא יכולה יותר! יש לי כישרון ומיומנות מסויימת שאני מתה לעשות בהם שימוש! רוצה לראות אנשים, לצאת קצת מהבית... לקבל כרטיס אשראי סופסוף!!!!!!!!!!!!!! בקיצור, צריכה לצאת לעבודה... ולהשאיר את רומי עם מטפלת או במעון... אני בהחלט מאמינה שככה יהיה יותר טוב לי, ובעקיפין גם לרומי...
 

מיכל לב

New member
אני מבסוטית, ../images/Emo45.gif

זוכרות את ההתלבטויות בנוגע למשפחתון? אז בבקשה עידכון מעודד. עברו שלושה שבועות ואנחנו בעננים. בהתחלה היה קצת קשה, היא היתה מחפשת אותי, ומידי פעם בוכה.נקרעתי לגמרי כשהמטפלת סיפרה לי שהיא חיפשה אותי ולא הייתי שם בשבילה.לאט לאט זה הלך והשתפר ולא תאמינו היום כשאנחנו רק נכנסות לשם,האפרוחית משתוללת מאושר,ידיים ,רגליים לכל כיוון וחיוך מאוזן לאוזן....היום כשבאתי לקחת אותה משם היא קיבלה אותי במחיאות כפיים (למדה שם). חברות יקרות תתעודדנה,לדעתי אם מצאתם מסגרת טובה, זה רק יוסיף ויתרום להתפתחותם. תחושות האשמה בהתחלה הן כנראה בלתי נמנעות ומאד טבעיות, השינוי הוא גדול גם עבורנו, אבל בד"כ הכל מסתדר וכשאנחנו קצת מתאווררות, עובדות, יוצרות ההרגשה משתפרת ויכולת הנתינה לקטנטנים רק גדלה.
 
וואו, מיכל, זה באמת מעודד...

אבל ההחלטה שלי להישאר עם אלה עד גיל שנתיים (בעצם, זה ייצא שנתיים וחודשים...) נובעת גם מאיזו החלטה אישית, שנראה לי שזה הכי נכון. למזלי הרב ביטוח לאומי עוזר...
 

פלג^ר

New member
היי חגית.שאלה לי אלייך:את מתפרנסת

מביטוח לאומי בלבד?אישית אני יצאתי לחופשת לידה 6 חודשים וחזרתי
 

פלג^ר

New member
לעבודה ו2 בשבוע חוג יצירתי.זה פשוט

בריא לנפש.גם ילדתך חשה את האנרגיות שבך וזה חשוב.גם יתר תלות:מנוס
 
אני עובדת שלוש פעמים בשבוע מחוץ לבי

ופעם בשבוע מעבירה בבית חוג אנגלית לקטנטנים... הייתי יכולה להתקיים רק מביטוח לאומי אבל היה לי רע מהסיבות שהזכרת... אני נורא מתרגשת לחזור ללימודים גם מהסיבה של מפגש עם אנשים!!
 

מכשפה

New member
יופי, יוףי, תמשיכי ככה. את בכיוון ../images/Emo45.gif

הנכון! ותמיד תמיד תסמכי רק על עצמך, ואל תתני לאף גבר בחיים לקחת ממך את העצמאות. מבינה? לא לחזור על הטעות שאני עשיתי! ואם קשה לך- אז תקטרי כאן ותמשיכי הלאה. זה בסדר- לכולנו קשה. החיים קשים, ויפים.
 
למעלה