אתמול היה יום השואה
ובבצפר שלנו המשלחת של אותה שנה עושה את הטקס... היה לנו טקס מדהיםםם!הרמנו טקס ב-4 ימים עם חזרה 1 יום לפני ויצא פשוט מהמם! הקפדנו שהקטעים יהיו מעניינים(בכל זאת יושבים שם ילדים בכיתה ז')חלק מהשירים שהכנסנו היו שירים חדשים שכיבכול לא קשורים אבל כששומעים את המילים הם הכי קשורים בעולם("גשם כבד עומד ליפול","שיר תקווה" ועוד שיר שילדה שיצאה למסע כתבה והלחינה)... עשינו טקס שונה,טקס הרבה יותר אישי מכל הפורמליות שהרגילו אותנו לראות ביום השואה...טקס שייגע גם בנו וגם באלה שיושבים בקהל...זה היה כל כך מרגש,כמו לחזור ליום אחד לפולין. אנשים ישבו בשקט מופתי-מרותקים לכיסאות!אפילו הילדים של השכבות הנמוכות שהיינו בטוחים שהם יפריעו ויצחקו-אפילו הם ישבו בשקט הקשיבו והפנימו... היו אפילו כאלה שבכו! לא האמנו שנצליח להרים כזה טקס מרגש
עד כמה שזה מוזר להגיד את זה אבל אתמול היה יום מושלם ומדהים,חיכיתי ליום הזה כל כך הרבה זמן והוא היה הרבה יותר טוב ממה שדימינתי אותו.... בסוף הטקס כל המשלחת באה לבמה וכולנו שרנו ביחד את השיר של המשלחת שלנו-"רקמה אנושית" פתאום היה לי פלשבאק מטורף לפולין,זאת הייתה אותה הרגשה,כולנו עומדים ביחד מחובקים-שרים את השיר של המשלחת ואת התקווה אחריו לא היה יכול להיות יום שואה יותר מרגש מזה... בסוף היום הזה ראינו את הסרט של המשלחת שלנו שאני וחברה שלי עשינו,כולם התעניינו ושאלו ראינו כל השכבה ביחד וכולם היו ממש מרותקים לכיסא(זה היה כיף שכל שכבה רואה
)... אה..ועוד משהו שקרה לי ביום הזה-בערב יום השואה,ראיתי את הסרט הפסנתרן,ופתאום קיבלתי מן מכת מציאות כזאת-"כמה שכחתי?!?"פתאום הבנתי שאני זוכרת את המסע בתור מסע ככלל והרבה דברים שהיו חלק מהמטרה של המסע,קצת הספיקו להישכח עם הזמן,שלא תבינו לא נכון אני-אני לא שכחתי את הזוועות שראיתי,את המשרפות את הר העפר את הנעליים הדרגשים השערות-אני זוכרת את הכל אבל באותו הזמן אני גם קצת שוכחת זה כאילו שהדחקתי את זה באיזשהי צורה... זה קרה לעוד מישהו? אה..וגם אחרי הסרט נתקפתי במחשבות מחרידות על זה שבעצם זה ממש לא נגמר,והאמת היא שזה יכול לקרות כל יום מחדש.כמה זה מפחיד שזה יכול לקרות שוב ואנחנו אפילו לא נשים לב,הרי זה יכול לפרוץ מכל כיוון,לא חסרים עמים ומדינות ש"אוהבים" אותנו...ומי אמר שהפעם נהייה יותר חכמים ונעצור את זה?מי אמר שנהיה מודעים לזה שזה מתקדם לאותו כיוון? ואוו...יום השואה אחרי פולין הוא ממש לא אותו יום השואה לפני פולין...
זהורק רציתי לשתף קצת חחחחח
ובבצפר שלנו המשלחת של אותה שנה עושה את הטקס... היה לנו טקס מדהיםםם!הרמנו טקס ב-4 ימים עם חזרה 1 יום לפני ויצא פשוט מהמם! הקפדנו שהקטעים יהיו מעניינים(בכל זאת יושבים שם ילדים בכיתה ז')חלק מהשירים שהכנסנו היו שירים חדשים שכיבכול לא קשורים אבל כששומעים את המילים הם הכי קשורים בעולם("גשם כבד עומד ליפול","שיר תקווה" ועוד שיר שילדה שיצאה למסע כתבה והלחינה)... עשינו טקס שונה,טקס הרבה יותר אישי מכל הפורמליות שהרגילו אותנו לראות ביום השואה...טקס שייגע גם בנו וגם באלה שיושבים בקהל...זה היה כל כך מרגש,כמו לחזור ליום אחד לפולין. אנשים ישבו בשקט מופתי-מרותקים לכיסאות!אפילו הילדים של השכבות הנמוכות שהיינו בטוחים שהם יפריעו ויצחקו-אפילו הם ישבו בשקט הקשיבו והפנימו... היו אפילו כאלה שבכו! לא האמנו שנצליח להרים כזה טקס מרגש
עד כמה שזה מוזר להגיד את זה אבל אתמול היה יום מושלם ומדהים,חיכיתי ליום הזה כל כך הרבה זמן והוא היה הרבה יותר טוב ממה שדימינתי אותו.... בסוף הטקס כל המשלחת באה לבמה וכולנו שרנו ביחד את השיר של המשלחת שלנו-"רקמה אנושית" פתאום היה לי פלשבאק מטורף לפולין,זאת הייתה אותה הרגשה,כולנו עומדים ביחד מחובקים-שרים את השיר של המשלחת ואת התקווה אחריו לא היה יכול להיות יום שואה יותר מרגש מזה... בסוף היום הזה ראינו את הסרט של המשלחת שלנו שאני וחברה שלי עשינו,כולם התעניינו ושאלו ראינו כל השכבה ביחד וכולם היו ממש מרותקים לכיסא(זה היה כיף שכל שכבה רואה
רק רציתי לשתף קצת חחחחח