לא היית צריך.
בכיף נשמה
לא נהוג להגיד איכס על אוכל, אבל גם אם לא היה מדובר בבשר עם חלב, המנה רחוקה מלעשות חשק לאכול אותה לרבות החלק שלא בשר עם חלב.
צד ימין גרם לי לרצות להקיא.
אני מבין שאתה מסתכל לפי הערכים התזונתיים ולא הטעם. אני מסתכל או לפי הערכים התזונתיים, או לפי הטעם, תלוי מה ואיפה. בבית ועל-פי רוב, משתדל לאכול לפי הערכים התזונתיים. אם יצאתי לאיפשהו, על-פי רוב אני אוכל לפי מה שטעים כי אם כבר יצאתי, אז זה צריך להיות כמו שצריך.
אם בערכים תזונתיים עסקינן, דווקא צ'יפס, פוטטו, נאגטס וקראנצ'יס לא חייבים להיות כאלו גרועים, כי הרי צ'יפס ופוטטו אלו תפוחי אדמה, ונאגטס וקראנצ'יס זה עוף, אבל אני מניח שאתה בטח מתכוון לצורה שבה הם מכינים אותם, בטיגון ועם הרבה שמן ומלח וכל מיני, ובמקרה שכזה, אין לי ברירה אלא להסכים איתך. טוב, בקטנה. פעם בשבוע-שבועיים. לא מזה יקרה משהו, בטח אם אנשים שומרים על עצמם בשאר הזמן.
שים גם לב שהזמנתי את הכמויות הקטנות ביותר של כל דבר. לא בשביל לצמצם נזקים או משהו, אני פשוט אוהב הרבה דברים ואם אני אזמין כמויות רגילות של הכול, לא אצליח לסיים את הארוחה, אבל אני מניח שלמרות שזאת לא הייתה הכוונה שלי, גם איזשהו סוג של איזשהו צמצום נזקים קורה פה אם אני מזמין את הכי מעט מכל דבר. או שאולי לא כי הכמות הכוללת היא כמו ארוחה רגילה או אפילו גדולה?
לפעמים זה קצת באסה שאני מזמין את הכי מעט מהכול, ואם באמת בא לי, אני פשוט אוותר על משהו (בדרך כלל או הנאגטס או הקראנצ'יס) ואזמין כמויות רגילות של כל השאר.
לפעמים אני בכלל "משתגע", מוותר כמעט על הכול ומזמין לי ארוחה של מים גדול, צ'יפס גדול ו-24 נאגטס, או ארוחה של מים גדול, צ'יפס גדול ו-11 קראנצ'יס, שאלו הכמויות הגדולות ביותר שניתן להזמין בקטגוריות הנאגטס והקראנצ'יס.
מאוד אוהב מקדונלד'ס. הסניף שלהם שהוא הקבוע שלי הוא המסעדה האהובה עליי.
זאת כאילו מסעדה ברמה נמוכה אז זה כאילו "מוציא אותי לא טוב" או משהו, אבל כשאתה גר בדופלקס בשכונה טובה של עיר בינונית, הבגדים שלך עולים אלפי שקלים, אתה טס לחו"ל פעמיים בשנה במחלקות עסקים, ובאופן כללי אתה ילד שמנת אירופאי-רוסי-מוסקבאי אשכנזי לבן פריבילגי אליטיסטי ובורגני זין מניאק מהאריסטוקרטיה בן 26 שמגיע ממשפחה עם כסף, אני מניח שאין לך שום דבר להוכיח, אז אני מניח שזה בסדר
כמובן עד גבול מסוים. זה לא מקום שאני אקח אליו בחורה לדוגמה. טוב, נו, חוץ מהבחורה מקומה 1, אבל היא זה כבר סיפור אחר.
וטוב, נו, בסדר, אני מניח שאם יש מישהי ואני והיא ביחד כבר הרבה זמן וזה לא דייט-דייט אלא לדוגמה אנחנו רק הולכים לסרט וזה כאילו הוייב של כל הערב ההוא, אז אם כל הדברים האלו תקפים, אז אני מניח שאפשר קצת להוריד הילוך, קצת להוריד פוזות וקצת פחות להתאמץ, לא חלילה ממקום של זלזול, אלא ממקום של נוחות והיכרות ממושכת מספיק בשביל שאפשר יהיה להוריד את המסכות, להרגיש יותר בנוח, ולא להצטרך לעבוד כל-כך קשה.
עובדה שאני וויקטוריה הלכנו לסרטים ביחד כמה פעמים, וברוב הפעמים ישבנו במקדונלד'ס.
זה דבר יפיפה, האין זה כך? כשאתם ביחד מספיק זמן בשביל שהציפיות כבר לא יהיו כל-כך גבוהות יותר, בשביל שלא תצטרכו להשקיע כל-כך הרבה כל הזמן, בשביל שתוכלו פשוט "לזרום", בשביל שתוכלו להרגיש בנוח ביחד, אפילו ברגעי השתיקה.
סעמק. באמת היה לנו משהו מיוחד. תהרוג אותי, אני לא מבין איך נתתי לה ללכת.
אני גאון, אבל אתם כל-כך רוצים וכל-כך נחושים לטעון שאני טיפש? אז הנה. אני טיפש. כן. אני טיפש. על זה אני טיפש. על הדבר הזה. על הדבר הזה בדיוק.
דווקא אני מכל האנשים, שאני אמור לדעת ולהבין מה זאת אהבת אמת וכמה זה דבר יקר ערך אחרי הפרידה הנוראה בעל כורחי מהבת זוג הראשונה אי-פעם כשהיא עברה דירה כשהיינו בני 12, האקסית המיתולוגית שאני והיא היינו כל-כך מושלמים ביחד, הייתי אמור לדעת ולהבין מה יש לי ביד עם ויקטוריה, כל השנים האלו לאחר מכן.
איך נתתי לה ללכת? איך לא שמתי אותה בראש סדר העדיפויות שלי? איך לא התפשרתי?
בכל מקרה, ואם נחזור לעניינינו, בנוגע לצ'יזבורגר, תיאורטית, יכול להיות שאני טועה, אבל ממה שאני מבין ויודע, האיסור האמיתי הוא על בישול גדי בחלב אימו, וכל שאר העניינים זה כל מיני הרחבות שאינן במקומן שאתם החרדים והדתיים עשיתם עם השנים ככה שלאלוהים לא באמת אכפת שאנשים יאכלו בשר עם חלב אלא רק שלא יאכלו גדי בחלב אמו.
תקן אותי אם אני טועה, כן?
אם אני לא טועה, ממש יש בדיחה כזאת.
הנה, עכשיו חיפשתי ומצאתי:
"ואל תשכח משה את חוק הכשרות", אומר אלוהים למשה, "לעולם אל תאכל גדי בחלב אימו, זה אכזרי."
משה חושב שניה ואומר, "למעשה מה שאתה אומר זה לעולם לא לאכול בשר וחלב ביחד."
"לא", משיב אלוהים, "מה שאני אומר זה לעולם אל תאכל גדי בחלב אימו, זה דבר אכזרי."
"אה, הבנתי", אמר משה, "מה שאתה באמת אומר שחייבים לחכות שש שעות בין אכילת בשר לחלב בכדי שלא יהיו יחד בבטן."
"משה!!!", אומר אלוהים בכעס, "מה שאני אומר זה אל תבשל גדי בחלב של אמו, זה אכזרי!!!"
"או אלוהי בבקשה אל תעניש אותי על טיפשותי, מתחנן משה, "כוונתך בוודאי היא שיהיו לנו שני סטים של כלי אוכל אחד למאכלי בשר ואחר למאכלי חלב ואם יש טעות אז צריך לקבור את הכלים בחוץ."
אלוהים אומר בעצבים, "לעזאזל משה, תעשה מה שאתה רוצה…"
בכל מקרה, רוב הפעמים אני לא מזמין צ'יזבורגרים במקדונלד'ס. בדרך כלל אני מזמין את המבורגר ריב אנטריקוט (ניסיתי לנצל את זה שהם ביטלו את ההמבורגר 250 גרם שאהבתי בשביל לעבור להמבורגר צ'יקן סטייק אבל בסוף לא הצלחתי לעמוד בפני ההמבורגר ריב אנטריקוט שלהם).
ברשותך, נסיים עם תמונה של ילד וילדה בלונדיניים אוכלים צ'יזבורגרים. התמונה הזאת מזכירה לי אותי ואת ויקטוריה במקדונלד'ס. ההבדלים בין התמונה לבינינו זה שלא אכלנו צ'יזבורגרים בפעמים שהיינו שם, אכלנו המבורגרים רגילים, היינו כבר בגירים ולא ילדים, ואני כבר ממזמן לא הייתי בלונדיני יותר, אבל בכל זאת, בהתחשב בנושא השרשור, ובמקומות שאליהן התפתחה תגובתי זאת, זה נראה לי מתאים.
