אתמול הייתי בסינמה וראיתי את "ונום 3: הריקוד האחרון". עוד לפני כן, במקדונלד'ס, אכלתי טריפל צ'יזבורגר. את הטריפל צ'יזבורגר הזה אני מקדיש לפולגאר.

[hrpbiiapnrpeltework]

אחרי הסרט, אתם יודעים מה עשיתי, אתם מכירים אותי כבר.

ביקשתי את "יומנו של חנון 19" אבל זה עוד לא הגיע אליהם.



אז קניתי את "מצוינים" של מלקולם גלדוול כדי לדעת טוב יותר איך להתמודד עם עצמי.



כדי לדעת טוב יותר איך להתמודד עם האנשים פה בתפוז, קניתי את "מוקף באידיוטים" של תומס אריקסון.



סה"כ היה אחלה ערב

 

[פולגאר]

אתמול הייתי בסינמה וראיתי את "ונום 3: הריקוד האחרון". עוד לפני כן, במקדונלד'ס, אכלתי טריפל צ'יזבורגר. את הטריפל צ'יזבורגר הזה אני מקדיש לפולגאר.​

לא היית צריך.

צפה בקובץ המצורף 119424

אחרי הסרט, אתם יודעים מה עשיתי, אתם מכירים אותי כבר.

ביקשתי את "יומנו של חנון 19" אבל זה עוד לא הגיע אליהם.

צפה בקובץ המצורף 119428

אז קניתי את "מצוינים" של מלקולם גלדוול כדי לדעת טוב יותר איך להתמודד עם עצמי.

צפה בקובץ המצורף 119429

כדי לדעת טוב יותר איך להתמודד עם האנשים פה בתפוז, קניתי את "מוקף באידיוטים" של תומס אריקסון.

צפה בקובץ המצורף 119430

סה"כ היה אחלה ערב

לא נהוג להגיד איכס על אוכל, אבל גם אם לא היה מדובר בבשר עם חלב, המנה רחוקה מלעשות חשק לאכול אותה לרבות החלק שלא בשר עם חלב.
צד ימין גרם לי לרצות להקיא.

 

[hrpbiiapnrpeltework]

לא היית צריך.

בכיף נשמה

לא נהוג להגיד איכס על אוכל, אבל גם אם לא היה מדובר בבשר עם חלב, המנה רחוקה מלעשות חשק לאכול אותה לרבות החלק שלא בשר עם חלב.
צד ימין גרם לי לרצות להקיא.

אני מבין שאתה מסתכל לפי הערכים התזונתיים ולא הטעם. אני מסתכל או לפי הערכים התזונתיים, או לפי הטעם, תלוי מה ואיפה. בבית ועל-פי רוב, משתדל לאכול לפי הערכים התזונתיים. אם יצאתי לאיפשהו, על-פי רוב אני אוכל לפי מה שטעים כי אם כבר יצאתי, אז זה צריך להיות כמו שצריך.

אם בערכים תזונתיים עסקינן, דווקא צ'יפס, פוטטו, נאגטס וקראנצ'יס לא חייבים להיות כאלו גרועים, כי הרי צ'יפס ופוטטו אלו תפוחי אדמה, ונאגטס וקראנצ'יס זה עוף, אבל אני מניח שאתה בטח מתכוון לצורה שבה הם מכינים אותם, בטיגון ועם הרבה שמן ומלח וכל מיני, ובמקרה שכזה, אין לי ברירה אלא להסכים איתך. טוב, בקטנה. פעם בשבוע-שבועיים. לא מזה יקרה משהו, בטח אם אנשים שומרים על עצמם בשאר הזמן.

שים גם לב שהזמנתי את הכמויות הקטנות ביותר של כל דבר. לא בשביל לצמצם נזקים או משהו, אני פשוט אוהב הרבה דברים ואם אני אזמין כמויות רגילות של הכול, לא אצליח לסיים את הארוחה, אבל אני מניח שלמרות שזאת לא הייתה הכוונה שלי, גם איזשהו סוג של איזשהו צמצום נזקים קורה פה אם אני מזמין את הכי מעט מכל דבר. או שאולי לא כי הכמות הכוללת היא כמו ארוחה רגילה או אפילו גדולה?

לפעמים זה קצת באסה שאני מזמין את הכי מעט מהכול, ואם באמת בא לי, אני פשוט אוותר על משהו (בדרך כלל או הנאגטס או הקראנצ'יס) ואזמין כמויות רגילות של כל השאר.

לפעמים אני בכלל "משתגע", מוותר כמעט על הכול ומזמין לי ארוחה של מים גדול, צ'יפס גדול ו-24 נאגטס, או ארוחה של מים גדול, צ'יפס גדול ו-11 קראנצ'יס, שאלו הכמויות הגדולות ביותר שניתן להזמין בקטגוריות הנאגטס והקראנצ'יס.

מאוד אוהב מקדונלד'ס. הסניף שלהם שהוא הקבוע שלי הוא המסעדה האהובה עליי.

זאת כאילו מסעדה ברמה נמוכה אז זה כאילו "מוציא אותי לא טוב" או משהו, אבל כשאתה גר בדופלקס בשכונה טובה של עיר בינונית, הבגדים שלך עולים אלפי שקלים, אתה טס לחו"ל פעמיים בשנה במחלקות עסקים, ובאופן כללי אתה ילד שמנת אירופאי-רוסי-מוסקבאי אשכנזי לבן פריבילגי אליטיסטי ובורגני זין מניאק מהאריסטוקרטיה בן 26 שמגיע ממשפחה עם כסף, אני מניח שאין לך שום דבר להוכיח, אז אני מניח שזה בסדר

כמובן עד גבול מסוים. זה לא מקום שאני אקח אליו בחורה לדוגמה. טוב, נו, חוץ מהבחורה מקומה 1, אבל היא זה כבר סיפור אחר.

וטוב, נו, בסדר, אני מניח שאם יש מישהי ואני והיא ביחד כבר הרבה זמן וזה לא דייט-דייט אלא לדוגמה אנחנו רק הולכים לסרט וזה כאילו הוייב של כל הערב ההוא, אז אם כל הדברים האלו תקפים, אז אני מניח שאפשר קצת להוריד הילוך, קצת להוריד פוזות וקצת פחות להתאמץ, לא חלילה ממקום של זלזול, אלא ממקום של נוחות והיכרות ממושכת מספיק בשביל שאפשר יהיה להוריד את המסכות, להרגיש יותר בנוח, ולא להצטרך לעבוד כל-כך קשה.

עובדה שאני וויקטוריה הלכנו לסרטים ביחד כמה פעמים, וברוב הפעמים ישבנו במקדונלד'ס.

זה דבר יפיפה, האין זה כך? כשאתם ביחד מספיק זמן בשביל שהציפיות כבר לא יהיו כל-כך גבוהות יותר, בשביל שלא תצטרכו להשקיע כל-כך הרבה כל הזמן, בשביל שתוכלו פשוט "לזרום", בשביל שתוכלו להרגיש בנוח ביחד, אפילו ברגעי השתיקה.

סעמק. באמת היה לנו משהו מיוחד. תהרוג אותי, אני לא מבין איך נתתי לה ללכת.

אני גאון, אבל אתם כל-כך רוצים וכל-כך נחושים לטעון שאני טיפש? אז הנה. אני טיפש. כן. אני טיפש. על זה אני טיפש. על הדבר הזה. על הדבר הזה בדיוק.

דווקא אני מכל האנשים, שאני אמור לדעת ולהבין מה זאת אהבת אמת וכמה זה דבר יקר ערך אחרי הפרידה הנוראה בעל כורחי מהבת זוג הראשונה אי-פעם כשהיא עברה דירה כשהיינו בני 12, האקסית המיתולוגית שאני והיא היינו כל-כך מושלמים ביחד, הייתי אמור לדעת ולהבין מה יש לי ביד עם ויקטוריה, כל השנים האלו לאחר מכן.

איך נתתי לה ללכת? איך לא שמתי אותה בראש סדר העדיפויות שלי? איך לא התפשרתי?



בכל מקרה, ואם נחזור לעניינינו, בנוגע לצ'יזבורגר, תיאורטית, יכול להיות שאני טועה, אבל ממה שאני מבין ויודע, האיסור האמיתי הוא על בישול גדי בחלב אימו, וכל שאר העניינים זה כל מיני הרחבות שאינן במקומן שאתם החרדים והדתיים עשיתם עם השנים ככה שלאלוהים לא באמת אכפת שאנשים יאכלו בשר עם חלב אלא רק שלא יאכלו גדי בחלב אמו.

תקן אותי אם אני טועה, כן?

אם אני לא טועה, ממש יש בדיחה כזאת.

הנה, עכשיו חיפשתי ומצאתי:

"ואל תשכח משה את חוק הכשרות", אומר אלוהים למשה, "לעולם אל תאכל גדי בחלב אימו, זה אכזרי."

משה חושב שניה ואומר, "למעשה מה שאתה אומר זה לעולם לא לאכול בשר וחלב ביחד."

"לא", משיב אלוהים, "מה שאני אומר זה לעולם אל תאכל גדי בחלב אימו, זה דבר אכזרי."

"אה, הבנתי", אמר משה, "מה שאתה באמת אומר שחייבים לחכות שש שעות בין אכילת בשר לחלב בכדי שלא יהיו יחד בבטן."

"משה!!!", אומר אלוהים בכעס, "מה שאני אומר זה אל תבשל גדי בחלב של אמו, זה אכזרי!!!"

"או אלוהי בבקשה אל תעניש אותי על טיפשותי, מתחנן משה, "כוונתך בוודאי היא שיהיו לנו שני סטים של כלי אוכל אחד למאכלי בשר ואחר למאכלי חלב ואם יש טעות אז צריך לקבור את הכלים בחוץ."

אלוהים אומר בעצבים, "לעזאזל משה, תעשה מה שאתה רוצה…"

בכל מקרה, רוב הפעמים אני לא מזמין צ'יזבורגרים במקדונלד'ס. בדרך כלל אני מזמין את המבורגר ריב אנטריקוט (ניסיתי לנצל את זה שהם ביטלו את ההמבורגר 250 גרם שאהבתי בשביל לעבור להמבורגר צ'יקן סטייק אבל בסוף לא הצלחתי לעמוד בפני ההמבורגר ריב אנטריקוט שלהם).

ברשותך, נסיים עם תמונה של ילד וילדה בלונדיניים אוכלים צ'יזבורגרים. התמונה הזאת מזכירה לי אותי ואת ויקטוריה במקדונלד'ס. ההבדלים בין התמונה לבינינו זה שלא אכלנו צ'יזבורגרים בפעמים שהיינו שם, אכלנו המבורגרים רגילים, היינו כבר בגירים ולא ילדים, ואני כבר ממזמן לא הייתי בלונדיני יותר, אבל בכל זאת, בהתחשב בנושא השרשור, ובמקומות שאליהן התפתחה תגובתי זאת, זה נראה לי מתאים.

 

[פולגאר]

בכיף נשמה

אני מבין שאתה מסתכל לפי הערכים התזונתיים ולא הטעם. אני מסתכל או לפי הערכים התזונתיים, או לפי הטעם, תלוי מה ואיפה. בבית ועל-פי רוב, משתדל לאכול לפי הערכים התזונתיים. אם יצאתי לאיפשהו, על-פי רוב אני אוכל לפי מה שטעים כי אם כבר יצאתי, אז זה צריך להיות כמו שצריך.

אם בערכים תזונתיים עסקינן, דווקא צ'יפס, פוטטו, נאגטס וקראנצ'יס לא חייבים להיות כאלו גרועים, כי הרי צ'יפס ופוטטו אלו תפוחי אדמה, ונאגטס וקראנצ'יס זה עוף, אבל אני מניח שאתה בטח מתכוון לצורה שבה הם מכינים אותם, בטיגון ועם הרבה שמן ומלח וכל מיני, ובמקרה שכזה, אין לי ברירה אלא להסכים איתך. טוב, בקטנה. פעם בשבוע-שבועיים. לא מזה יקרה משהו, בטח אם אנשים שומרים על עצמם בשאר הזמן.

שים גם לב שהזמנתי את הכמויות הקטנות ביותר של כל דבר. לא בשביל לצמצם נזקים או משהו, אני פשוט אוהב הרבה דברים ואם אני אזמין כמויות רגילות של הכול, לא אצליח לסיים את הארוחה, אבל אני מניח שלמרות שזאת לא הייתה הכוונה שלי, גם איזשהו סוג של איזשהו צמצום נזקים קורה פה אם אני מזמין את הכי מעט מכל דבר. או שאולי לא כי הכמות הכוללת היא כמו ארוחה רגילה או אפילו גדולה?

לפעמים זה קצת באסה שאני מזמין את הכי מעט מהכול, ואם באמת בא לי, אני פשוט אוותר על משהו (בדרך כלל או הנאגטס או הקראנצ'יס) ואזמין כמויות רגילות של כל השאר.

לפעמים אני בכלל "משתגע", מוותר כמעט על הכול ומזמין לי ארוחה של מים גדול, צ'יפס גדול ו-24 נאגטס, או ארוחה של מים גדול, צ'יפס גדול ו-11 קראנצ'יס, שאלו הכמויות הגדולות ביותר שניתן להזמין בקטגוריות הנאגטס והקראנצ'יס.

מאוד אוהב מקדונלד'ס. הסניף שלהם שהוא הקבוע שלי הוא המסעדה האהובה עליי.

זאת כאילו מסעדה ברמה נמוכה אז זה כאילו "מוציא אותי לא טוב" או משהו, אבל כשאתה גר בדופלקס בשכונה טובה של עיר בינונית, הבגדים שלך עולים אלפי שקלים, אתה טס לחו"ל פעמיים בשנה במחלקות עסקים, ובאופן כללי אתה ילד שמנת אירופאי-רוסי-מוסקבאי אשכנזי לבן פריבילגי אליטיסטי ובורגני זין מניאק מהאריסטוקרטיה בן 26 שמגיע ממשפחה עם כסף, אני מניח שאין לך שום דבר להוכיח, אז אני מניח שזה בסדר

כמובן עד גבול מסוים. זה לא מקום שאני אקח אליו בחורה לדוגמה. טוב, נו, חוץ מהבחורה מקומה 1, אבל היא זה כבר סיפור אחר.

וטוב, נו, בסדר, אני מניח שאם יש מישהי ואני והיא ביחד כבר הרבה זמן וזה לא דייט-דייט אלא לדוגמה אנחנו רק הולכים לסרט וזה כאילו הוייב של כל הערב ההוא, אז אם כל הדברים האלו תקפים, אז אני מניח שאפשר קצת להוריד הילוך, קצת להוריד פוזות וקצת פחות להתאמץ, לא חלילה ממקום של זלזול, אלא ממקום של נוחות והיכרות ממושכת מספיק בשביל שאפשר יהיה להוריד את המסכות, להרגיש יותר בנוח, ולא להצטרך לעבוד כל-כך קשה.

עובדה שאני וויקטוריה הלכנו לסרטים ביחד כמה פעמים, וברוב הפעמים ישבנו במקדונלד'ס.

זה דבר יפיפה, האין זה כך? כשאתם ביחד מספיק זמן בשביל שהציפיות כבר לא יהיו כל-כך גבוהות יותר, בשביל שלא תצטרכו להשקיע כל-כך הרבה כל הזמן, בשביל שתוכלו פשוט "לזרום", בשביל שתוכלו להרגיש בנוח ביחד, אפילו ברגעי השתיקה.

סעמק. באמת היה לנו משהו מיוחד. תהרוג אותי, אני לא מבין איך נתתי לה ללכת.

אני גאון, אבל אתם כל-כך רוצים וכל-כך נחושים לטעון שאני טיפש? אז הנה. אני טיפש. כן. אני טיפש. על זה אני טיפש. על הדבר הזה. על הדבר הזה בדיוק.

דווקא אני מכל האנשים, שאני אמור לדעת ולהבין מה זאת אהבת אמת וכמה זה דבר יקר ערך אחרי הפרידה הנוראה בעל כורחי מהבת זוג הראשונה אי-פעם כשהיא עברה דירה כשהיינו בני 12, האקסית המיתולוגית שאני והיא היינו כל-כך מושלמים ביחד, הייתי אמור לדעת ולהבין מה יש לי ביד עם ויקטוריה, כל השנים האלו לאחר מכן.

איך נתתי לה ללכת? איך לא שמתי אותה בראש סדר העדיפויות שלי? איך לא התפשרתי?

צפה בקובץ המצורף 119890

בכל מקרה, ואם נחזור לעניינינו, בנוגע לצ'יזבורגר, תיאורטית, יכול להיות שאני טועה, אבל ממה שאני מבין ויודע, האיסור האמיתי הוא על בישול גדי בחלב אימו, וכל שאר העניינים זה כל מיני הרחבות שאינן במקומן שאתם החרדים והדתיים עשיתם עם השנים ככה שלאלוהים לא באמת אכפת שאנשים יאכלו בשר עם חלב אלא רק שלא יאכלו גדי בחלב אמו.

תקן אותי אם אני טועה, כן?

אם אני לא טועה, ממש יש בדיחה כזאת.

הנה, עכשיו חיפשתי ומצאתי:

"ואל תשכח משה את חוק הכשרות", אומר אלוהים למשה, "לעולם אל תאכל גדי בחלב אימו, זה אכזרי."

משה חושב שניה ואומר, "למעשה מה שאתה אומר זה לעולם לא לאכול בשר וחלב ביחד."

"לא", משיב אלוהים, "מה שאני אומר זה לעולם אל תאכל גדי בחלב אימו, זה דבר אכזרי."

"אה, הבנתי", אמר משה, "מה שאתה באמת אומר שחייבים לחכות שש שעות בין אכילת בשר לחלב בכדי שלא יהיו יחד בבטן."

"משה!!!", אומר אלוהים בכעס, "מה שאני אומר זה אל תבשל גדי בחלב של אמו, זה אכזרי!!!"

"או אלוהי בבקשה אל תעניש אותי על טיפשותי, מתחנן משה, "כוונתך בוודאי היא שיהיו לנו שני סטים של כלי אוכל אחד למאכלי בשר ואחר למאכלי חלב ואם יש טעות אז צריך לקבור את הכלים בחוץ."

אלוהים אומר בעצבים, "לעזאזל משה, תעשה מה שאתה רוצה…"

בכל מקרה, רוב הפעמים אני לא מזמין צ'יזבורגרים במקדונלד'ס. בדרך כלל אני מזמין את המבורגר ריב אנטריקוט (ניסיתי לנצל את זה שהם ביטלו את ההמבורגר 250 גרם שאהבתי בשביל לעבור להמבורגר צ'יקן סטייק אבל בסוף לא הצלחתי לעמוד בפני ההמבורגר ריב אנטריקוט שלהם).

ברשותך, נסיים עם תמונה של ילד וילדה בלונדיניים אוכלים צ'יזבורגרים. התמונה הזאת מזכירה לי אותי ואת ויקטוריה במקדונלד'ס. ההבדלים בין התמונה לבינינו זה שלא אכלנו צ'יזבורגרים בפעמים שהיינו שם, אכלנו המבורגרים רגילים, היינו כבר בגירים ולא ילדים, ואני כבר ממזמן לא הייתי בלונדיני יותר, אבל בכל זאת, בהתחשב בנושא השרשור, ובמקומות שאליהן התפתחה תגובתי זאת, זה נראה לי מתאים.

צפה בקובץ המצורף 119891

בתאבון, אינפנטיל, המזון שאתה ניזון ממנו בגאווה:

טעמנו המבורגר שמטוגן בשמן שלא הוחלף כבר יותר מ-110 שנה וזו המסקנה - וואלה אוכל

המסעדה הזאת מטגנת המבורגרים באותו שמן כבר למעלה מ-110 שנה והסועדים שרופים על המנה הזאת ואפילו מבקשים טבילה נוספת בשמן

food.walla.co.il

 

[hrpbiiapnrpeltework]

בתאבון,

הלוואי שהייתי יכול להגיד לך אותו הדבר, אבל אתה, שנכשלת בחייך, כל חייך חיית כעני מרוד, וכך אתה גם מסיים את חייך, אין לך כסף לאכול במסעדות

לא שזה עולה כזה הרבה. רק מראה כמה קשה העוני שלך וכמה נכשלת במשחק החיים

אינפנטיל,

בפעם האלף וארבע: אדם שרמתו כה נמוכה שהגולשים האחרים משווים אותו לכלב שמלקק לעצמו את הביצים, שהוא חרדי מפגר, שהוא אקדמאי חדש, ועוד עם פייק-תואר בצילום, שחי את כל חייו בעוני מרוד וכך הוא גם מסיים אותם, שמגיע מהתחתית של התחתית של העולם הזה ושל החיים האלו, שהוא אחד מעלובי החיים, שהוא נאצי עם תעודות, שכשהיטלר רצח את בני משפחתו העולם יצא מורווח כי הערך שלהם לעולם היה ערך שלילי, כמו הערך שלו עצמו, כזה אדם לא נמצא בעמדה להעביר ביקורת על אף-אחד.

בטח לא בגין טענות מדומיינות ושקריות, בטח לא כאלו שגם אילו היו נכונות, אלו עדיין דברים הרבה פחות גרועים מכל מה שאתה.

הדברים האלו הוסברו לך אינספור פעמים, אבל חרדים מפגרים הרי לא לומדים

המזון שאתה ניזון ממנו בגאווה:

טעמנו המבורגר שמטוגן בשמן שלא הוחלף כבר יותר מ-110 שנה וזו המסקנה - וואלה אוכל

המסעדה הזאת מטגנת המבורגרים באותו שמן כבר למעלה מ-110 שנה והסועדים שרופים על המנה הזאת ואפילו מבקשים טבילה נוספת בשמן

food.walla.co.il

עצוב שאתה כל-כך עני, בייחוד בגילך המופלג ובסוף חייך, שאפילו אינך מסוגל לממן עבור עצמך ארוחה במסעדה, אפילו אם זאת מסעדת מזון מהיר

הקטע הכי שובר לב הוא שאחר-כך אתה מנסה להשתמש במנגנון הגנה של הכחשה, שבמסגרתו אתה מנסה לשכנע את עצמך באמצעות כל מיני טענות שאתה לא באמת רוצה את האוכל שאין לך כסף לקנות, ושאתה לא רוצה אותו כי הוא פחות בריא או מלא שמן או יבשושי ועוד וכל מיני תירוצים בסגנון, הכול כדי שזה פחות יכאב



כמובן שבדבר יש גם מימד בולט של נרקיסיזם פגיע. זאת לא רק הכחשה שלך מול עצמך בשביל להגן על עצמך מפני המציאות הקשה והכעורה של חייך בתור עני מרוד שאין לו כסף לאכול במסעדות, אפילו לא מסעדות פשוטות כמסעדות מזון מהיר, ואפילו לא מסעדות של אוכל רחוב כדוגמת שווארמיות ופלאפליות, שזה אפילו עוד יותר פתאט...



...אלא זה גם ניסיון אקטיבי, הנובע מתוך עליבותם של חייך ודווקא מתוך הגעתך מתוך העמך של העמך של העם, ומתוך המיץ של הזבל, להציג חזות, בפני עצמך ובפני כל העולם, של מישהו שהוא מישהו והוא משהו.

אתה אדם ברמה נמוכה מאוד, זה הרי ברור וידוע לכל, קשה לך עם רמתך הנמוכה מאוד ועם עליבותך, ולכן, ואם אין לך כסף בשביל להיות רמה גבוהה, ואין לך את החינוך וההשכלה בשביל להיות רמה גבוהה, אז לפחות אתה מנסה לנהוג כרמה גבוהה ולדבר כרמה גבוהה, כדי כאילו כמו לפחות רק לשוות לעצמך, לפחות לנסות לשוות לעצמך איזושהי חזות מסוימת מול העולם של מישהו שהוא לא אחד מעלובי החיים, לא עני מרוד, לא טיפש מאוד וכל שאר מאפייניך העלובים בתור אחד מאלו המגיעים משולי החברה, ולהוכיח לכל העולם שאתה משהו אחר.

דווקא בגלל שאתה מגיע הכי מהלמטה, כל-כך חשוב לך להציג חזות של משהו אחר ולהוכיח לכל העולם אחרת מאשר מה שהם חושבים ויודעים תיכף ומיד בהביטם בך את המבט הקל שבקלים, ולכן אתה מנסה לשחק אותה שאתה יותר מידי קלאס בשביל מסעדות מזון מהיר פופולאריות כבסגנון מקדונלד'ס ו-.K. F. C, כשבפועל ועובדות המקרה, אפילו שווארמיות ופלאפליות זאת רמה גבוהה מידי בשבילך, בהתחשב בכמה ערך תרמת לחברה במהלך חייך ולכן בהתחשב בכמה כסף יש לך.

אני לעומתך, מיותר לציין, שאני ברמה גבוהה באמת, ושאני קלאס אמיתי, כמובן שאין לי שום דבר להוכיח, ואני אוכל מה שבא לי, איפה שבא לי וכמה שבא לי, במסעדות ברמה נמוכה ובמסעדות ברמה גבוהה כאחד

אתה יודע, אתה מזכיר לי סיפור מצחיק-עצוב מעברי, על מישהי שהכרתי פעם, ושדומה לך מאוד.

סיפור שהיה כך היה:

בתיכון, הייתה לי מורה זונה, שהייתה מזרחית ותימנייה שהגיעה מעוני קשה והתחתנה עם מיליונר שנוטה למות כדי לזכות בכספו. היא סבלה מרגשי נחיתות, נרקיסיזם פגיע, וניסתה להציג את עצמה כאשכנזייה וכמשתכנזת כדי להוכיח כמה שהיא מיוחדת וכמה גבוה הערך שלה כבן-אדם, למרות שהיא לא מיוחדת, והערך שלה כבן-אדם אינו גבוה.

כשנולדו ילדיה, היא נתנה להם שמות מיוחדים ובכך גזרה את דינם ללעג מצידם של הילדים האחרים, כדי להוכיח לעולם כמה היא מיוחדת ואשכנזייה. היא גם ילדה אותם בביתה במקום בבית חולים, תוך כדי סיכון חייהם, כדי להוכיח כמה שהיא מיוחדת ואשכנזייה. היא גם סיפרה לכיתה שלי שהיא לא רואה טלוויזיה, ושהיא לא ראתה טלוויזיה כבר שנתיים, מתוך איזושהי אידיאולוגיה שהיא אימצה בכוח של "לא לראות טלוויזיה" כי זה "בזבוז זמן" (כדי להוכיח כמה חכמה ואשכנזייה היא כמובן). היא גם סיפרה כמה בריא היא אוכלת (כניסיון לאמץ את מה שהיא מדמה בעיני רוחה לאורח החיים והתזונה האשכנזיים). היא גם שיתפה אותנו בכל מיני סדנאות מיוחדות שהיא עוברת (כדי להוכיח כמה היא מודעת ואשכנזייה) ועוד ועוד כיוצא בזה.

בתור אדם חכם מאוד ובעל כושר הבחנה, הבנתי מיד והיה לי ברור שזאת מזרחית משתכנזת המנסה להעלות את ערכה בעיני עצמה ובעיני הסובבים אותה ולפלס את דרכה אל תוך האליטה האשכנזית, כאשר מה שהיא לא הבינה, זה עד כמה שאין לה סיכוי. לא להצליח לפלס את דרכה אל תוך האנשים שלי ואפילו לא להידמות אלינו, לא משנה מה תעשה. כי מי זה בן-אדם, ומה זה בן-אדם, זה דבר שמגיע הרבה יותר מתוך הבית ומתוך הילדות מאשר המשך החיים, וזה לא מאוד משנה מה נעשה בהמשך החיים.

ותראה אותך, פולגאר. חרדי מפגר וכנראה גם מזרחי (לא שאני גזען, אבל אנשים מסוימים מגיעים ממקומות מסוימים שמתאפיינים ברמת חיים מסוג מסוים שיוצרת אנשים ברמה מסוימת, ואז זאת כבר לא גזענות, זאת מציאות, שזה משהו אחר), אקדמאי חדש שהוא האדם הראשון בהיסטוריה של משפחתו עם השכלה אקדמית, גם זה פייק-תואר בצילום וגם זה מחו"ל, כי אתה הרי הלכת ללמוד באקדמיה לפני זילות ההשכלה הגבוהה ולכן בארץ לא יכולת להתקבל כמו מה שדיברגנט חדש ונוסטלגיה טרום קורונה עשו עשורים אחריך ממש כאן בארץ הודות לזילות ההשכלה הגבוהה, מתנשא על מסעדות מזון מהיר פופולאריות כשאפילו כסף לפלאפל ושווארמה אין לך, הכול כדי להוכיח את "רמתך הגבוהה" עאלק , וכן הלאה וכן הלאה.

אתה מזהה נקודות דמיון, פולגאר, בין הסיפורים שלך ושל המורה הזונה שלי מהתיכון?

אני, מנגד, שמשפחתי כבר דורות באקדמיה, שאני אשכנזי ורוסי, נצר לשושלת ארוכה של רופאים, מולטי מיליונרים, מתמודדי אולימפיאדות זוכי פרסים, חברים של קיסרים, גיבורי מלחמה, חברים של חברי כנסת וסלבריטאים שכותבים עליהם בעיתונים, אני, מנגד, בניגוד למורה הזונה שהייתה לי בתיכון, ובניגוד אליך, ולצורך הדוגמה, לילדים שלי יהיו שמות רגילים, אשתי תלד אותם בבית חולים, לא עברתי שום סדנאות, בזמן סגרי הקורונה טחנתי את כל נטפליקס דק-דק, אני רואה תוכניות טראש כמו האח הגדול, אני לא אוכל נורא-נורא בריא, ואני אוכל במסעדות זולות ומסעדות יקרות כאחד.

כנראה שלי אין מה להוכיח

מקווה שהצלחתי ללמד אותך היום כמה דברים חשובים

בהצלחה