אתמול הייתי זקוקה לך

[נשואה+]

אתמול הייתי זקוקה לך

ואתה לא היית שם בשבילי. סיפרתי לך כמה אני פגועה מאנשים אחרים. כמה קשה לי. ואתה שאלת בכעס מה אני רוצה ממך. אז ככה- אני לא רוצה כלום. לא מעשים,אפילו לא עצות. רק שתהיה שם להקשיב לי. ואולי אולי אם יהיה לי מזל,גם חיבוק אחד גדול. אבל גם זה היה כנראה יותר מדי. לא יכולת גם את זה לתת. ואני מרגישה כל כך לבד. ואולי פעם אוכל להסביר לך ככה שתבין, כמה חשובה לי ברגעים הקשים התמיכה שלך,הנוכחות שלך. אז כרגע אתה ישן ואני מיוסרת שופכת את הלב למקלדת. האם זה נראה לך בסדר?

 

[המוסקיטר האחרון]

ואני במקומו.. הייתי שמח שתעירי אותי

הייתי מאד שמח לו הערת אותי ומספרת בעדינות והיית עונה לשאלה שלי בשביל מה את צריכה אותי היית עונה ומספרת שאת רק צריכה חיבוק חזק שאת רק צריכה שאהיה שם, איתך, ובשבילך אז רוצי תעירי אותו ותספרי לו אולי, עדיין לא מאוחר

 

[האלי]

הניחוש שלי מוסקיטר ?

זה כבר מאוחר מדי. אם הוא ישן כשהיא צריכה... אי אפשר להעיר אותו כך סתם בלי הודעה מוקדמת, הוא לא יבין על מה מדברים. אבל שווה נשואה, באיזה זמן אחר, כשאפשר לדבר, כשיש לו הקשבה פנויה אליך, שווה להסביר את הצורך הזה שלך שרק יקשיב לך, שלא ינסה לעזור, שלא ינסה לפתור... שרק יהיה שם בשבילך, שיקשיב. ואם תשלחי לי מייל אוכל להציע לך עוד משהו אולי (שעל דפי הפורום עלול להתפרש כפרסומת לכן אני לא כותב אותו) או שאולי ניפגש בצ´ט של הפורום, אני אשתדל להיות שם הערב ובערבים הקרובים בסביבות תשע וחצי עשר בערב. שלך, האלי.

 

[שיריבירי]

מתעטף בסדינים ../images/Emo85.gif

רק אתמול? כמה פעמים הייתי שם בסיפור הזה שואלת את עצמי האם זו אשמתי אולי אני צריכה למנוע ממך מללכת לישון . דווקא בשעות האלה כשהילדים ישנים זקוקה לחבר. כל כך קשה להפתח, לדבר, על הדברים החשובים לי-לך ואיפה אתה? בורח לשתיקה המכאיבה מתעטף בסדינים לא נותן להתקרב ממעט לשתף חיפשתי חבר לא בעל מצאתי איש בלי תואר פשוט איש שחי על-ידי

 

[האלי]

רגע שירי,

את באמת מאמינה שהאיש הזה שלידך, לא היה רוצה מישהי שאפשר לדבר איתה על מה שכואב לו, על מה שחשוב לו? למה אין לו עם מי לדבר? בשביל זה הוא התחתן איתך? רק בשביל ללכת לעבוד ולהביא כסף הביתה? שירי, יד על הלב, את חברה לו? הוא באמת יכול לדבר על הדברים שחשובים לו? תהייה שם מי שתקשיב לו?

האלי.

 

[אלה_ה]

זה בטוח לא בסדר

אם יש לך הרגשה כזו של בדידות. הדרך היחידה לשבור את ההרגשה הזו היא לספר לו. למצוא את הזמן המתאים שבו את מרגישה שיש פתיחות. ואולי הוא לא מודע להרגשה שלך. וזה מזכיר לי ספר ידוע "גברים ממאדים ונשים מנוגה". הוא מתאר שם איך כשאישה מספרת על הצרות שלה זה בשביל לשפוך את הלב והיא מצפה להקשבה ואמפטיה. ואילו גבר כששומע את ההשתפכות מרגיש מחוייב לפתור את הבעיה בשבילה ואם אין לו את האפשרות זה מלחיץ ומרגיז אותו. אולי זה המקרה אצלכם?

 

[צדף לבן]

לויודעת אם לבכות או לצחוק

לצחוק כמה זה מדהים שזה דומה לבכות כי להבין כל כך עד כדי הזדהות. פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ונדמה לך שלפעמים הפעם זה מצליח, אבל זה לא. זה עניין של אופי, או שיש את זה או שאין את זה. אם הוא אדם מופנם ונכנס בתוך עצמו ולא יכול להקשיב, כי אין לו פתרונות, כי הוא לא יכול להכיל מעבר למה שהוא יכול, אז לא יעזור שתעירי אותו. צריך לנסות לדבר. אני באמת מאמינה, שהצרה הגדולה ביותר בנישואין זה חוסר התקשורת ואולי אני אומרת אולי אפשר לעבוד על הערוץ הזה.