קלייטון.ש
Well-known member
הגעתי להעיד בתביעה של עובד נגד המעסיק לשעבר שלו. באתי כעד התביעה, לטובתו של העובד.
זה סיפור שנמשך כבר איזה 3 שנים ועכשיו מתקרב לסוף
העלו אותי ראשון כדי שהעורך דין של החברה יחקור אותי על התצהיר שמסרתי בזמנו. שאל אותי שאלות מוזרות וכל הזמן הייתי צריך להגיד שלא הבנתי את השאלה. גם השופט לא הבין וגם הוא ניסה להוביל את העורך דין שינסח שאלות הגיוניות. אחרי רבע שעה כזו השופט חתך אותו ושחרר אותי. יצא שלא תרמתי כלום ובהמשך הסתבר שלא היו צריכים אותי. כל העדות שלי היתה מיותרת מבחינת השופט כי את מה שהיה לי לספר הוא הבין בעצמו.
אחרי העלו את העובד, שהוא חבר/מכר שלי והעיד יפה מאד. העורך דין המסכן שחקר אותי הצליח קצת יותר טוב איתו אבל גם לא הצלחה מסחררת. חקר אותו יותר משעה וגם השופט שאל אותו הרבה שאלות. למעשה השופט שאל אותו יותר שאלות מהעורך דין.
ואז בא תורם של מנהלי החברה, והעורכת דין של החבר קמה לחקור אותם.
בחורה כזו קטנה, נראית לא מאיימת בכלל, ולאורך השנים שהיה לנו הקשר לגבי התביעה הזו לא התרשמתי ממנה, לא מבחינה מקצועית ולא מבחינת האישיות.
אבל זאתי נכנסת לתפקיד של חוקרת, נעשית מפחידה לאללה. באותו רגע אמרתי שאני שמח שאני בצד שלה ולא נגדה.
המנהלים של החברה התפתלו והסמיקו והתבלבלו, ובעיקר שיקרו שקרים כל כך מופרכים שהשופט הפסיק להסתכל עליהם ורק הקשיב בשקט.
אותם חקרו איזה שעתיים. השופט שאל אותם שתיים שלוש שאלות וזהו. בבירור לא אהב את התשובות.
בסוף השופט, שנחשב לתומך במעסיקים באופן כללי ועוין עובדים, וגם במקרה הזה לאורך ההליך הוא שידר שהוא בעדם, ואיים על העובד בכל מיני איומים, בסוף הוא אמר להם "המצב פה מאד קשה, לנתבעת. אין לכם פה כלום. אני רוצה לעזור אבל אין לי איך".
בקיצור ניצחנו. עוד לא ניצחון סופי כי הוא כן מנסה לעזור להם, וצריך להילחם בו, בשופט עצמו, קצת, אבל אני חושב שבאמת לא תהיה לו ברירה אלא לתת לעובד כל מה שהוא תבע. אני לא רואה איך הוא יכול להימנע.
היתה חוויה ממש מרתקת ונהניתי עמוקות מכל רגע.
זה סיפור שנמשך כבר איזה 3 שנים ועכשיו מתקרב לסוף
העלו אותי ראשון כדי שהעורך דין של החברה יחקור אותי על התצהיר שמסרתי בזמנו. שאל אותי שאלות מוזרות וכל הזמן הייתי צריך להגיד שלא הבנתי את השאלה. גם השופט לא הבין וגם הוא ניסה להוביל את העורך דין שינסח שאלות הגיוניות. אחרי רבע שעה כזו השופט חתך אותו ושחרר אותי. יצא שלא תרמתי כלום ובהמשך הסתבר שלא היו צריכים אותי. כל העדות שלי היתה מיותרת מבחינת השופט כי את מה שהיה לי לספר הוא הבין בעצמו.
אחרי העלו את העובד, שהוא חבר/מכר שלי והעיד יפה מאד. העורך דין המסכן שחקר אותי הצליח קצת יותר טוב איתו אבל גם לא הצלחה מסחררת. חקר אותו יותר משעה וגם השופט שאל אותו הרבה שאלות. למעשה השופט שאל אותו יותר שאלות מהעורך דין.
ואז בא תורם של מנהלי החברה, והעורכת דין של החבר קמה לחקור אותם.
בחורה כזו קטנה, נראית לא מאיימת בכלל, ולאורך השנים שהיה לנו הקשר לגבי התביעה הזו לא התרשמתי ממנה, לא מבחינה מקצועית ולא מבחינת האישיות.
אבל זאתי נכנסת לתפקיד של חוקרת, נעשית מפחידה לאללה. באותו רגע אמרתי שאני שמח שאני בצד שלה ולא נגדה.
המנהלים של החברה התפתלו והסמיקו והתבלבלו, ובעיקר שיקרו שקרים כל כך מופרכים שהשופט הפסיק להסתכל עליהם ורק הקשיב בשקט.
אותם חקרו איזה שעתיים. השופט שאל אותם שתיים שלוש שאלות וזהו. בבירור לא אהב את התשובות.
בסוף השופט, שנחשב לתומך במעסיקים באופן כללי ועוין עובדים, וגם במקרה הזה לאורך ההליך הוא שידר שהוא בעדם, ואיים על העובד בכל מיני איומים, בסוף הוא אמר להם "המצב פה מאד קשה, לנתבעת. אין לכם פה כלום. אני רוצה לעזור אבל אין לי איך".
בקיצור ניצחנו. עוד לא ניצחון סופי כי הוא כן מנסה לעזור להם, וצריך להילחם בו, בשופט עצמו, קצת, אבל אני חושב שבאמת לא תהיה לו ברירה אלא לתת לעובד כל מה שהוא תבע. אני לא רואה איך הוא יכול להימנע.
היתה חוויה ממש מרתקת ונהניתי עמוקות מכל רגע.
