אתמול חזרתי מחברה

[דולידול]

אתמול חזרתי מחברה

שגרה בעיר אחרת לביתי דרך שאני מכירה היטב, לפתע מצאתי את עצמי במקום אחר לגמרי בכיוון ההפוך וממש ממש רחוקה מהבית. לאן נעלם הזמן הזה עד שהגעתי לשם, אני מנסה לשחזר מתי באיזה שלב, התבלבלתי, או טעיתי ואיך הגעתי לכאן בכלל, אני לא זוכרת כלום אני גם לא זוכרת על מה חשבתי. טוב אז אני מבינה שהתנתקתי איך שהו מהעצמי אבל איך עושים שזה לא יהיה בכביש ואם אני אפגע במשהו וגם לא ארגיש, נורא ואיום. ממש פחדתי לנהוג היום וכל הדרך הבאתי את עצמי לתשומת לב לרעש בחוץ, לרמזורים לאנשים עד שהגעתי הביתה הייתי ממש במתח שזה לא יקרה שוב.

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo4.gif

האם זה קורה לך הרבה?

 

[כתומישמיש]

גם לי זה קורה והרבה

אבל לא באוטו אלא ברגל אז אני מניחה שהסכנה היחידה שאיתקל בעמוד (מה שגם קורה די הרבה) אני מניחה שעם אוטו זה יותר מסובך "להיעלם" מעצמך לזמן מה...

 

[גילה זילברמן]

זו תופעה נורמלית שקורית להרבה ../images/Emo41.gif

שהמחשבות נודדות ולא שמים לב ומתנתקים לרגע ופתאום שמים לב, שנהגת למקום אחר או שהראש היה במקום אחר והתנתקת מהשיחה שהתנהלה בדיוק על ידך וכיוב'. זה לא משהו שצריך להדאיג. לפעמים זה אפילו קצת מצחיק ואתה אומר לעצמך- "ואללה, איך שאני שקוע במחשבות!" זה אפילו יכול להיות די נעים. כמו חלום בהקיץ כזה. יש מצבים של נתוק, שנחשבים כבר ממש להפרעה. השם הפסכאטרי לזה הוא הפרעות דיסוציאטיביות. יש שכחה דיסוצאטיבית- שוכחים מה שקשה ולא נעים לזכור. בריחה אסוציאטיבית FUGUE- שאדם נוסע פתאום הרחוק מביתו ואניו מצליח לזכור את עברו או את זהותו ולוקח זהות חדשה (זה לא המצב, נכון דולידול?) יש מה שנקרא, פצול אשיות- שהאדם "מתנתק" כל פעם מאשיות אחת לטובת אחרת ויש תחושה מתמידה שהאדם מנותק מגופו או מתהליכי החשיבה שלו וזה נקרא הפרעת דפרסונליזציה. תופעה זו, של תחושת ניתוק מעצמך, כאילו אתה בתוך חלום, אך ברמה פחותה של תדירות וחומרה, יכולה לקרות באופן זמני גם בהפרעות חרדה כמו תגובה פוסט טראומטית או בהתקף חרדה חריף וזה משקף נסיון של הנפש לגונן על עצמה מפני המצב המלחיץ דרך זה שהאדם כביכול מרחיק את עצמו מהמצב, צופה על עצמו מהצד ומרגיש שזה לא באמת קורה לו וזה לא באמת הוא שם בתוך הסטואציה. זו לא תופעה שצריכה בהכרח להפחיד. לפעמים ניתוק מסויים, שעושים בכוונה ובשליטה, יכול אפילו לעזור להתמודד עם מצבים מלחיצים בהצלחה, כמו כשצריכים לתת הרצאה למשל או כמו שצריך לעמוד מול בוס מפחיד וקצת מתנתקים ומדמיינים חומה, כפי שהוצע לבוזיקית. אם משהו דואג בכל זאת, הכתובת היא (אתם כבר יודעים לבד נכון?

) רופא משפחה שישלול סיבה פיזית לבעיה ושיפנה, אם יש צורך בכך, לברור אצל פסכאטר. ולכל היתר, עופפות נעימה!

 

[בוזיקית]

נצל"ש, גילה, זקוקה לתשובה...

לפעמים קורה לי, שאני מרגישה שאני כאילו מסתכלת על עצמי מבחוץ ושומעת מה אני אומרת כאילו מרחוק. לא ממש מחוברת, כאילו משהו אחר מנהל אותי ואני רק משקיפה מהצד. אני זוכרת את הפעם הראשונה שזה קרה לי בגיל 9 בטיול בחו"ל, בפארק מקסים ומאוד מיוחד, פתאום שמעתי את עצמי מדברת ונורא נבהלתי. אני חייבת לציין, שזה לאו דווקא קורה לי במצבים מלחיצים או לא נעימים, או שיש טריגר כזה או אחר. זה ממש קורה סתם כך, ובמיוחד בחדר טיפול פסיכולוגי. אף פעם לא קיבלתי הסבר מניח את הדעת, ואני מניחה שפשוט לא הבין אותי. תוכלי בבקשה להסביר לי מה זה? כי ברור לי שאינני חולת נפש - ממש ממש לא. אז מה זה כן? כי זה קורה ממש תוך כדי שיחה רגילה ולאו דווקא על נושאים לא נעימים, ולפעמים קורה סתם באוטובוס או ברחוב, אבל הכי גרוע זה כשאני מדברת וממש שומעת את עצמי מבחוץ. יש לי שליטה על מה שאני אומרת, ואני מודעת לזה שזו אני כל הזמן, אבל כאילו מפוצלת לבוזי שבחוץ ובוזי שבפנים. אגב, לעברי לידר יש שיר שבו יש שורה: "אני שומע מבחוץ מה הפה שלי אומר, שהפה שלי אומר" - כששמעתי את השיר הזה בפעם הראשונה הרגשתי שסוף סוף מישהו מדבר בדיוק על אותה תופעה...

 

[ש י ר ת הים]

בוזיקית יקרה

מכירה היטב את התופעה עליה את כותבת. גם אני חוויתי אותה לראשונה בגיל צעיר מאוד וזה קרה בטיול שנתי. הגוף פעל כרובוט, אני דיברתי ועשיתי הכל אך כאוטומט, לפתע לא הייתי מחוברת לעצמי, זה קרה לראשונה בערב ליד איזו מדורה.נבהלתי מאוד ולא זוכרת מה היה אחר כך, כנראה שהלכתי לישון והתופעה חלפה בבוקר...מאז היו עוד מספר פעמים בעיקר כשהייתי מאוד עייפה והיו הרבה גירויים סביבתיים שכנראה המוח לא היה מסוגל לעכלם. כאשר פניתי עם אימי לרופא המשפחה הוא לא ידע מה לומר, היתה לי רמת סוכר נמוכה בדם והוא פקד עלי לאכול הרבה ממתקים

התופעה חזרה בלידת בני הבכור,הכאבים היו עצומים, שוב חוויתי ניתוק מהגוף וראיתי את עצמי והפעם מלמעלה מתייסרת ויולדת ו...זהו. גם אני לא קבלתי הסבר, ולמרות שאני לא מאובחנת יש לי יסוד סביר להאמין שאני לוקה בהפרעת קשב וזה בנוסף לחרדות <שמחה גדולה..> זו לא מחלת נפש ללא ספק, אולי עודף גירויים, עייפות המוח , כפי שאמרה לך הפסיכולוגית. שבת מקסימה לך ולכולם

 

[בוזיקית]

ואו תודה...../images/Emo12.gif

כבר חשבתי שאף אחד לא מבין את התופעה הזאת... הרבה ממתקים זה לא רעיון טוב למישהי שסובלת מהפרעת אכילה ושוקלת 109 קילו ונמצאת בגמילה... חחח... אבל שוב אני אסביר, זה לא קורה לי במקרים קצוניים של חרדה זה פשוט מגיע סתם!!! בפעם הראשונה אכן היו גירויים סביבתיים יוצאי דופן כמו שסיפרתי, ולא, אין לי שום הפרעת קשב ולא ליקוי למידה, רק בשנתיים האחרונות מאז שאמא חלתה ועד עכשיו (10 חודשים אחרי מותה) אין לי סבלנות לכלום, אני מאוד תזזיתית ולא מרוכזת, קופצת באינטרנט ממקום אחד לשני וכל הזמן מחפשת גירויים, ויחד עם זה אני שקטה מאוד ונטולת אנרגיות כמעט לחלוטין. מעניין... תודה רבה לך ששיתפת אותי!!! ממש המון תודה ו... ברוכה הבאה? או שאת כותבת פה בניק אחר?

 

[ש י ר ת הים]

../images/Emo140.gif

לאכול ממתקים זו היתה הצעתו היחידה של הרופא המבוגר שלא הבין מה קרה לי וזה היה לפני הרבה שנים, הייתי ילדה והיום כבר לא (רק בפנים..), בשום אופן לא הייתי ממליצה לך לחסל חבילת גלידת שמנת (מה שבא לי עכשיו ואסור

)..שכחתי גם לכתוב שאני קצרת ראיה וזה קרה בפעמים שלא הרכבתי משקפיים או עדשות. אולי יש קשר. היום זה כבר לא קורה כי אני נמנעת במכוון ממקומות הומים עם גירויים רבים, פשוט לא סובלת את זה ולא, אין לי חרדה חברתית. מעניין, אצלי החרדות החלו שנה אחרי מות אימי, היתה לי נפילה עצומה באנרגיות, בחיוניות ובריכוז, התווספו לזה פירוק שותפות וחרדת קיום ו...חגיגה שלמה. מספר שנים אחרי מותה והכאב והחסך עדיין בליבי. כל כך מבינה אותך. חדשה וטריה כאן לחלוטין, למרות שמשתתפת בפורום אחר בכינוי שונה. תחזיקי מעמד שולחת לך חיבוק מהלב

 

[בוזיקית]

אז קודם כל קבלי ../images/Emo140.gif כנהוג...

דבר שני - גמני קצרת ראייה מגיל מאוד צעיר, ולא, זה לא קשור לבעייה זו, מפני שאני ממושקפת מילדות וזה עדיין קורה לי. אצלי התופעה הזאת לא קשורה למותה של אמי, כי זה קרה לי עוד קודם והתדירות עכשיו לא התגברה. מה שכן התגבר מאז מותה של אמי זה הדכאון הזה, חוסר החיוניות, חוסר החשק לחיות ולשנות, עלייה במשקל של 50 קילו לאחר שירדתי קודם לכן 33, הישארותי כמעט לבד עלי אדמות והתמונות שחוזרות וחוזרות וחוזרות... אני גרתי עם אמא לבד וטיפלתי בה ואני זו שמצאתי אותה ללא רוח חיים, וגם בתקופת מחלתה הקצרה טיפלתי בה כמעט לבדי כשהייתה בבית. אין לי כוח להכנס לזה עכשיו, אבל בקיצור, גם אבי נפטר מהמחלה הארורה הזו כשהייתי צעירה, כמעט לפני חצי מהחיים שלי. והתקופה שהחרדות תפסו מקום ענק בחיי היתה מאז שגילו את המחלה אצלה. אני יכולה לומר בוודאות, שזו היתה אחת התקופות הקשות בחיי אם לא הקשה שבהן - החרדה מהבלתי צפוי ואולי למען הדיוק, מהצפוי מאוד... כמו שאמרתי יש לי הרבה מה לספר אבל לא עכישו. אין לי כוחות לזה. אז אני מקבלת אותך בברכת ברוכה הבאה אלינו ותודה על התגובה... ספרי לנו על עצמך בקצב שלך כשתרצי, מה שתרצי ומתי שתרצי. אנחנו (עדיין) כאן...

 

[נוצה Sגולה]

גילה, מתקשה לקבל

את המשפט שלך "יש מצבים של נתוק, שנחשבים כבר ממש להפרעה. השם הפסכאטרי לזה הוא הפרעות דיסוציאטיביות. " למה כוונתך לממש הפרעה???? אנילא חושבת שאני לא שפוייה..

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo168.gif אבחנות פסכאטריות

אני יכולה לספר לכם על אבחנות פסכאטריות אבל אני מנועה מלאבחן משהו דרך הפורום כיוון שאבחנה צריכה להנתן במצב של ראיון פנים מול פנים. יש מצבים שנתונים על רצף מבחינת חומרתם ומידת ההפרעה שלהם בחיי היום יום וזה מה שקובע אם הם נחשבים לפי מדדים שקבועים בספר של אבחנות פסכאטריות, כעונים על קריטריונים להגדרתם בהפרעה או לא. בכל מקרה, ההגדרה נועדה לתת שפה משותפת לעוסקים במקצוע, כדי שידעו במה מדובר ותו לא. גם בשאלה שאינה נוגעת לאבחנה אלא להבנה מעמיקה של תופעה ברמה האישית, כפי ששאלת בוזיקית לגבי הניתוקים שלך- אין לי אפשרות לתת מענה על כך בתוך מגבלות של פורום אבל נדמה לי שאת מחזיקה בקצה החוט של התשובה כשאת אומרת- "בוזיקית של החוץ ובוזיקית של הפנים" ומודעות לפער שקיים בין השתיים.

 

[בוזיקית]

לא ביקשתי אבחנה על גבי הפורום

ביקשתי תשובה לשאלה ונתתי דוגמא. אמרתי כבר שפסיכיאטרים איבחנו אותי כשפויה לחלוטין עם קוים של תגובות דכאוניות וחרדתיות. ואין לי מושג מה ניסית לרמוז לי כשאמרת שאני מחזיקה בשני הקצוות - את עונה לי בשאלה או יותר נכון בחידה במקום בתשובה. רציתי רק שתאירי את עיני בנושא, אם שמעת על זה, ולא לאבחן אותי, את זה כבר עשו ברוך השם. תודה בכל אופן.

 

[גילה זילברמן]

בוזי ../images/Emo39.gif

בוזי, אין לי יכולת לדעת ממה נובעת התופעה שתארת. את כותבת "כאילו מפוצלת לבוזי שבחוץ ובוזי שבפנים". כשאני קוראת את זה, נראה לי שיש לך את התשובה לתחושה הזו שאת גם מדברת וגם צופה בעצמך מבחוץ. זה לא משהו שיכולתי להבין לבד, אך כשכתבת זאת חשבתי שאת מסבירה שהתופעה הזו נובעת מפער שקיים לפעמים בין מה שאת מרגישה בפנים למה שאת מראה כלפי חוץ. אם טעיתי, סליחה.

 

[sh kk]

בוזיקית, אז את כן יכולה להיות

בהירה ואסרטיבית, אני גאה בך על הנחישות להבין ורציתי להגיד שגם לי זה קורה הרבה, אומנם, עכשיו פחות אבל בתקופות הלחוצות שלי, ממש הייתי יוצאת מגופי ורואה את עצמי כבסרט, שומעת את עצמי מדברת ולא יודעת על מה מדברים, יכולות להיות לזה הרבה אפשרויות ,אני גם סובלת מהפרעת קשב, ולפעמים מרגישה נתקים כאלה, עם הזמן למדתי לפצות על החיסרון ואני נראית נמצאת אבל לא באמת נמצאת, אפשרות שניה היא מגננה קשה לי ואני פוחדת שמשהו נורא עומד לקרות, אז לוקחים מרחק זה לא באמת קורה לי,בכל התקפי הפאניקה שהיו לי הרגשתי את מה שאתן מתארות, וגם אני מאבדת את הכיוון ו"הולכת לאיבוד" אבל אני לא נלחצת מזה זה אפילו משעשע, אתן יודעות מה זה בארבע לפנות בוקר לקחת פניה לא נכונה ולעלות על הכביש הראשי מהעבודה בדרך ההפוכה מהבית, לך תמצא מקום לעשות פרסה.....

 

[בוזיקית]

ממש חוכמה גדולה להיות בהירה בפורום

להסתתר מאחורי המקלדת בשם בדוי. את יודעת מה? אפילו זה קשה לי!!! כשהתופעה הזו קורית לי, אני מודעת היטב למה מדברים ולמה שאני אומרת. אני פשוט "יוצאת מהגוף" לכמה דקות וזה עובר. כשזה קורה בדרך כלל זה סתם ולא במהלך התקף חרדה או משהו מיוחד. המטפלת הקודמת שלי אמרה שככל הנראה זו עייפות של המוח, אבל כשהייתי בת 9 לא היו לי הפרעות שינה! זה התחיל הרבה הרבה יותר מאוחר. בכל אופן תודה על הנסיון לעזור לי להבין. עוד מישהו?? נ.ב. גילה - אני מבקשת סליחה אם הטון שלי נשמע חצוף או כועס. אני עוברת תקופה לא קלה, ולא צריכה להשליך את זה עלייך או על אחרים. אנא סילחי לי.

 

[גילה זילברמן]

בוזי ../images/Emo140.gif

אני מעריכה את היכולת שלך להתנסח בעדינות גם כשאת כועסת. לא היתה לי שום כוונה לפגוע אבל אם כעסת, אני מניחה שאפשהוא טעיתי. כנראה שכשמדברים על מצבים של ניתוקים של עצמנו מעצמנו או עצמנו מחלקים של עצמנו, זה מוציא כל מני נתוקים גם בדיון עצמו: ניתוק בין מה שהתכוונו להגיד למה שבאמת אמרנו, ניתוק בין דבר אחד שאנו מרגישים לבין מכלול הרגשות שמתקיימים בנו בו זמנית וכיוב' ניתוקים. חלקם משעשעים, חלקם פחות ובסוף- כשנגמרת חגיגת הנתוקים, אין מנוס, כולנו צריכים לשבת ולחבר את החלקים יחד...אולי זה מה שעשית כשכתבת את ההודעה האחרונה והסברת על התקופה הקשה שאת עוברת וכרכת את הכל ביחד, את הטון הכועס עם בוזי שאנו מכירים.

כולנו בני אדם. בטח שגם אני טעה לפעמים.

 

[דולידול]

בתקופות

תקופות שלא ותקופות שכן בא הרבה.