אתמול חזרתי מפולין...

[Mai 17]

אתמול חזרתי מפולין...

היה מרגש, חזק. למרות שפחות חזק ממה שציפינו וממה שהכינו אותנו. קשה לי לעכל את כל המראות..זה קשה להבין... יצא איתנו איש עדות שברח מבורות ההריגה בלופוחובה והוא סיפר לנו שם את הסיפור שלו, איך הוא ראה את ההורים שלו בפעם האחרונה.. כשהוא התחיל לבכות נשברנו, זה היה אחד הימים הכי קשים.. לא יכולתי לראות אותו בוכה.. קשה לי להאמין שבאמת ראיתי את כל זה, שבאמת הייתי שם.. דברים שהיו נראים לי חשובים בתחילת המסע נראו לי הכי פחות חשובים בסוף (אם היה לי קר, רעבה או שהאוכל היה מגעיל או שכאבו לי הרגליים מרוב הליכה..) כמה זמן לקח לכם לעכל את זה (אם בכלל?) ואיך בכלל אפשר לעכל את זה?! אני אשמח אם תענו לי...

 

[עדידי222]

....

תמיד במסע..כאילו זה מה שעבר עליי ועל שאר חברות שלי וגם חברות מבתי ספר אחרים..הכל פתאום לא כמובן מאליו..ותמיד הקור..הרעב..לא נראה חשוב אחרי שיודעים מה באמת עבר על העם שלנו,ורואים את זה בעיניים שלנו. ולעכל..אי אפשר..צריך לקחת הכל בפרופרציות. אני כבר 2 חודשים אחרי המסע ואני לא מעכלת,אבל אני אישית כתתבתי המון..גם יומן מסע..וגם איזה 5 קטעים אחרי שחזרתי. כתיבה זה עוזר..וגם לדבר עם אנשים זה טוב..

 

[michalshuki]

המסע...

היי, השתתפתי לפני כשנתיים במסע לפולין כשהייתי בכיתה י"ב. לקח לי די הרבה זמן לעכל כל מה שראיתי שם. כשראיתי בפעם הראשונה את התמונות שצילמתי הכל היה נראה כל כך מוכר, כאילו אני עדיין שם. ככל שדיברתי על המסע כך הצלחתי לעכל מה עברתי. ואת יודעת מה הכי גרם לי לעכל? כשחברה שלי יצאה למסע וסיפרתי לה דברים...דברי על זה כמה שיותר, אל תשמרי בבטן. כנסי לכל מיני אתרים, שתפי בחוויותיך, תכתבי, תקראי. ותביני שאין זמן או שיטה לעיכול. כל אחד והדרך שלו. אבל אל תגידי לעצמך שאת לא מצליחה לעכל וזה לא בסדר. אל תחשבי על זה ככה. זה יגיע לבד. יום אחד תתעוררי ותגידי לעצמך איזה מסע מדהים עברתי, כמה היה לי קשה וכמה אני שמחה שעשיתי זאת. והכי חשוב, שכנעי אנשים אחרי לצאת למסע שכזה! אני פה לשמוע את חוויותיך. מיכל

 

[Noya18]

זה מאוד אינדיוודואלי

זה מאוד תלוי בבנאדם... זה תלוי גם בהגדרה שלך ל"לעכל את זה". אני אתן דוגמה- בדיוק אתמול בערב ישבתי עם חברים, ובשלב מסוים התחלנו להעלות זכרונות מפולין. בשלב מסוים ידיד שלי אמר שהשבוע הוא ראה בעיתון (בעקבות החלטת האו"ם על יום שואה בינ"ל) תמונה של אושוויץ, ורק אז הוא הבין שהוא עמד שם. אנחנו יצאנו למסע לפני חצי שנה. אני לא חושבת שגם "מעכלים" את הכל בבת אחת... יכול להיות שיש דברים שכבר הפנמת עוד כשהיית שם, דברים שתפנימי עוד שבוע, דברים שתביני רק ביום השואה- עם כל השירים, והתמונות... אני יודעת שאצלנו, בערב סיכום, המון אנשים ראו את התמונות ופשוט התחילו לבכות- אחרי שבמשך מסע שלם הם לא בכו, ולא הרגישו שבאמת הבינו, ורק אז "נפל האסימון". תני לעצמך זמן. אל תחכי לרגע שבו תביני שעיכלת את זה והבנת את זה. פשוט... תמשיכי לחיות עם זה. אף אחד לא מבטיח שתעכלי את זה. אף אחד לא אמר שתביני את זה לגמרי. לדעתי, אי אפשר להבין כזה דבר באמת. אבל מנסיוני, המסע הזה ממשיך ללוות אותך הרבה אחרי שהוא נגמר, מהרבה בחינות. ובנימה אחרת- ברוך שובך ארצה!