אתמול לקחתי ילדים לכתה אלף

קלייטון.ש

Well-known member
וזאת בפעם הראשונה בחיי. כי את הילדים שלי לא יצא לי ללוות לבית הספר. כי סיבות.

אכן התאומות הולכות לכיתה אלף.

לדעתי הלא ענייה זה לגמרי בזבוז. לא יודע מה הן יעשו שם.
קוראות וכותבות שוטף בשתי שפות, יודעות את כל החשבון הבסיסי, יודעות גאוגרפיה והיסטוריה.
יכולות ללמד את המורים דבר או שניים.
וחוץ מזה הן נורא גבוהות, עוברות באיזה ראש וחצי את הילדים הכי גבוהים בכיתה.
אז מה הטעם. היו צריכים לשים אותן ישר בכיתה ד או משהו כזה.
בכל אופן בבוקר יצאנו לבית הספר, התאומות, ההורים, ואני.
הצטרפה אלינו גם רחל התינוקת. היא אמורה ללכת לגן אבל רצתה לבית הספר כמו התאומות.
לדעתי הלא ענייה בהחלט יכולה להצטרף לתאומות ישר בכיתה ד', או משהו כזה.
כי גם היא קוראת וכותבת שוטף בעברית, ומתקדמת מהר באנגלית. יודעת חשבון וכן הלאה וכולי.
אמרתי את כל זה להורים. אמרתי יש לכם בנות מחוננות, תעשו מבחני מיון, תקפיצו.
לא ולא ולא, שתהיה להן ילדות נורמלית. עם חברים בגילן. שלא יחזיקו יותר מדי מעצמן. ושאר תירוצים מטופשים של הורים שהם עוד ילדים בעצמם ולא מבינים בחיים שום דבר.

שאר הילדים ראו את התאומות ואת רחל התינוקת יוצאות עם סבא קלייטון, הודיעו שהם רוצים גם ללכת לאותו מקום. שהרי אם הגדולות הולכות לאיזה מקום זה בטוח מקום טוב.
וככה צעדנו לבית הספר עם 11 ילדים.

לא עבודה פשוטה, לסחוב בידיים את זה ואת זה שהתעייפו, לעצור רגע לראות מה עושה החתול, לתפוס את אחד הבנים שהחליט להחליף כיוון, לענות לשאלות מסוג "לאן הולכים? למה?" ו"אני רוצה מים", והמחשבה שעוד אצטרך לעשות את הדרך בחזרה עם רוב הילדים האלה, והרכב שבא באיטיות בעקבותינו לא כל כך מנחם.

בסוף התאומות נכנסו לכיתות אלף שלהן - הפרידו אותן כדי לאפשר להן להשתלט על יותר ילדים - ואנחנו חזרנו לפזר את הקטנים במסגרות שלהם.
 

סופהו 1

Well-known member
וזאת בפעם הראשונה בחיי. כי את הילדים שלי לא יצא לי ללוות לבית הספר. כי סיבות.

אכן התאומות הולכות לכיתה אלף.

לדעתי הלא ענייה זה לגמרי בזבוז. לא יודע מה הן יעשו שם.
קוראות וכותבות שוטף בשתי שפות, יודעות את כל החשבון הבסיסי, יודעות גאוגרפיה והיסטוריה.
יכולות ללמד את המורים דבר או שניים.
וחוץ מזה הן נורא גבוהות, עוברות באיזה ראש וחצי את הילדים הכי גבוהים בכיתה.
אז מה הטעם. היו צריכים לשים אותן ישר בכיתה ד או משהו כזה.
בכל אופן בבוקר יצאנו לבית הספר, התאומות, ההורים, ואני.
הצטרפה אלינו גם רחל התינוקת. היא אמורה ללכת לגן אבל רצתה לבית הספר כמו התאומות.
לדעתי הלא ענייה בהחלט יכולה להצטרף לתאומות ישר בכיתה ד', או משהו כזה.
כי גם היא קוראת וכותבת שוטף בעברית, ומתקדמת מהר באנגלית. יודעת חשבון וכן הלאה וכולי.
אמרתי את כל זה להורים. אמרתי יש לכם בנות מחוננות, תעשו מבחני מיון, תקפיצו.
לא ולא ולא, שתהיה להן ילדות נורמלית. עם חברים בגילן. שלא יחזיקו יותר מדי מעצמן. ושאר תירוצים מטופשים של הורים שהם עוד ילדים בעצמם ולא מבינים בחיים שום דבר.

שאר הילדים ראו את התאומות ואת רחל התינוקת יוצאות עם סבא קלייטון, הודיעו שהם רוצים גם ללכת לאותו מקום. שהרי אם הגדולות הולכות לאיזה מקום זה בטוח מקום טוב.
וככה צעדנו לבית הספר עם 11 ילדים.

לא עבודה פשוטה, לסחוב בידיים את זה ואת זה שהתעייפו, לעצור רגע לראות מה עושה החתול, לתפוס את אחד הבנים שהחליט להחליף כיוון, לענות לשאלות מסוג "לאן הולכים? למה?" ו"אני רוצה מים", והמחשבה שעוד אצטרך לעשות את הדרך בחזרה עם רוב הילדים האלה, והרכב שבא באיטיות בעקבותינו לא כל כך מנחם.

בסוף התאומות נכנסו לכיתות אלף שלהן - הפרידו אותן כדי לאפשר להן להשתלט על יותר ילדים - ואנחנו חזרנו לפזר את הקטנים במסגרות שלהם.
אפחת לא הודיעה באמצע הדרך שהיא "צריכה פיפי"?

סבא קלייטון, מניסיון, יש לקוות שהמורים יידעו ל'חנוך לילד(ות) לפי דרכו(ן)'.. לפי ה"פשט" של המשפט- שמורים ידעו לקדם כל אחת לפי יכולותיה ולא לעכב התקדמות כי הכיתה עדיין לא שם.
ואל תדאג, יגיעו מבחני "הנרייטה סאלד". סבא יהיה בלחץ. ההורים יהיו בלחץ. בדרך כלל, כל אחד יקבל את ההעשרה המתאימה לו.

שיהיה לכל הסבים והסבתות בהצלחה.
 

אבח"י

Well-known member
אפחת לא הודיעה באמצע הדרך שהיא "צריכה פיפי"?

סבא קלייטון, מניסיון, יש לקוות שהמורים יידעו ל'חנוך לילד(ות) לפי דרכו(ן)'.. לפי ה"פשט" של המשפט- שמורים ידעו לקדם כל אחת לפי יכולותיה ולא לעכב התקדמות כי הכיתה עדיין לא שם.
ואל תדאג, יגיעו מבחני "הנרייטה סאלד". סבא יהיה בלחץ. ההורים יהיו בלחץ. בדרך כלל, כל אחד יקבל את ההעשרה המתאימה לו.

שיהיה לכל הסבים והסבתות בהצלחה.
לענ"ד, אם יגלו שהילדות באמת נמצאות ברמה של כיתה ב' או ג' ישקלו עם ההורים הקפצת כיתה. עם זאת, כמו שכתבתי לקלייטון, המפגש עם בני גילן חיוני להן כאוויר לנשימה, לצרכי סוציאליזציה בריאה, יצירת זהות מושתתת על הכרות עם בני גילם/בנות גילן.
 

אבח"י

Well-known member
וזאת בפעם הראשונה בחיי. כי את הילדים שלי לא יצא לי ללוות לבית הספר. כי סיבות.

אכן התאומות הולכות לכיתה אלף.

לדעתי הלא ענייה זה לגמרי בזבוז. לא יודע מה הן יעשו שם.
קוראות וכותבות שוטף בשתי שפות, יודעות את כל החשבון הבסיסי, יודעות גאוגרפיה והיסטוריה.
יכולות ללמד את המורים דבר או שניים.
וחוץ מזה הן נורא גבוהות, עוברות באיזה ראש וחצי את הילדים הכי גבוהים בכיתה.
אז מה הטעם. היו צריכים לשים אותן ישר בכיתה ד או משהו כזה.
בכל אופן בבוקר יצאנו לבית הספר, התאומות, ההורים, ואני.
הצטרפה אלינו גם רחל התינוקת. היא אמורה ללכת לגן אבל רצתה לבית הספר כמו התאומות.
לדעתי הלא ענייה בהחלט יכולה להצטרף לתאומות ישר בכיתה ד', או משהו כזה.
כי גם היא קוראת וכותבת שוטף בעברית, ומתקדמת מהר באנגלית. יודעת חשבון וכן הלאה וכולי.
אמרתי את כל זה להורים. אמרתי יש לכם בנות מחוננות, תעשו מבחני מיון, תקפיצו.
לא ולא ולא, שתהיה להן ילדות נורמלית. עם חברים בגילן. שלא יחזיקו יותר מדי מעצמן. ושאר תירוצים מטופשים של הורים שהם עוד ילדים בעצמם ולא מבינים בחיים שום דבר.

שאר הילדים ראו את התאומות ואת רחל התינוקת יוצאות עם סבא קלייטון, הודיעו שהם רוצים גם ללכת לאותו מקום. שהרי אם הגדולות הולכות לאיזה מקום זה בטוח מקום טוב.
וככה צעדנו לבית הספר עם 11 ילדים.

לא עבודה פשוטה, לסחוב בידיים את זה ואת זה שהתעייפו, לעצור רגע לראות מה עושה החתול, לתפוס את אחד הבנים שהחליט להחליף כיוון, לענות לשאלות מסוג "לאן הולכים? למה?" ו"אני רוצה מים", והמחשבה שעוד אצטרך לעשות את הדרך בחזרה עם רוב הילדים האלה, והרכב שבא באיטיות בעקבותינו לא כל כך מנחם.

בסוף התאומות נכנסו לכיתות אלף שלהן - הפרידו אותן כדי לאפשר להן להשתלט על יותר ילדים - ואנחנו חזרנו לפזר את הקטנים במסגרות שלהם.
חחחחחחח
אני חושב שהדבר החשוב ביותר, עבור ילדים-גאונים הוא המפגש עם בני גילם. זה מאפשר להם חירות מסוימת להתנהג בדרך ש"אולי" לא מצפים מהן בבית.
שווה לחשוב על זה.
בהצלחה
 

קלייטון.ש

Well-known member
עוד יום שלקחתי את הבנות לבית הספר.
הפעם רק אני, עם התאומות ורחל התינוקת שמתעקשת להצטרף כל יום.
בבית הספר היא אומרת לי שהיא רוצה להשאר.
הופיעה שם המורה בכיתה של נעמי, הסברתי לה עם מי יש לי עסק ושאלתי אם הילדה יכולה לשבת שעה בכיתה.
הסכימה.
נגמר השיעור והילדים יוצאים, רחל רצה אלי, משולהבת.
ראיתי את המורה, ניגשתי לקבל דיווח. אומרת שהילדה עירנית, השתתפה בשיעור והיא מאד חכמה.
הלכנו לגן שלה והיא אומרת שהיא לא רוצה, רוצה להשאר בבית הספר כמו נעמי.
הסברתי לה שכתה אלף היא לילדים בני 6. מיד חישבה שיש לה עוד שנתיים. וזה המון זמן.
סיכמנו שהיא תוכל להשתתף בהכנת שיעורי בית עם אחיותיה ותלמד למבחנים והכל כמו הגדולות.
הרעיון מצא חן בעיניה. אם זה יתנהל ככה בגיל 6 היא תהיה מוכנה לכיתה ג ואף אחד לא יוכל להתווכח על זה.
 
למעלה