שחר יקרה
היו פה דיונים רבים על הנושא של "לגלות או לא לגלות", אני מצאתי ששמירה על הסוד הכמוס הזה, הסתרתו והנסיונות לטשטש, לשקר, לעגל ולבלף, והרוגז על אנשים "חסרי טקט" לוקחת ממני אנרגיות, וכיוון שאני דלה במשאב חיוני זה, הגעתי למסקנה שזה מיותר. זה קרה, אגב, בעקבות החשיפה לפורום, ולאט לאט התחלתי לפתוח את הנושא. נתקלתי בתגובות שונות, אבל תגובות חסרות טקט (וכמובן שהיו) רק משעשעות אותי- ואני חושבת שכך בדיוק צריך להתייחס לזה. ברגע שפתחתי את ה"סוד", גיליתי הרבה אנשים שהיו בסירה הזו, אנשים ששמחו לתרום, לספר, לעזור. דרך אגב, זה כך בכל תחום בחיים. כל אחד עובר את החוויות שלו בחיים ולוקח את זה למקום אחר, בהתאם לאופי שלו, וגם אני וגם את חוטאות בחוסר רגישות במקום אחר, או שנחטוא בזה, הרי אי אפשר להיות צודק כל הזמן. מקוה שתפיקי את הלקחים והמסקנות מהשיעור הזה בחייך. אני מאמינה שאם אנחנו כבר כאן, בסירה הזו, אז נפיק ונלמד וניקח את הדברים הטובים בתקופה הזו, הרי יש למכביר, עם ולמרות הצער הגדול המלווה אותנו. ולגבי העצבים- לא תמיד אני עומדת בזה, אבל אני משתדלת לא להתעצבן מאנשים חיצוניים לי, לא נראה לי הגיוני לתת לאנשים זרים להשפיע לי על מצב הרוח בלי יכולת לשלוט בזה. מרב
