שלמה מזרחי1
New member
אתמול נקלעתי למצב שאינני יודע מה לעשות איתו.
אתאר בדיוק. כמובן ידוע שיש לי, ocd. ויש לי חרדות ודכאונות, למי שמכיר את זה.
אני שומר שבת וחג, אך מאוד קשה לי ללכת לבית כנסת על בסיס קבוע, מסיבה שתיארתי פעם בעבר. אזכיר בקיצור. דמיונות של כאב בלתי נשלט, על דברים חשובים לי וביניהם דברי קדושה. זה דבר שאני סובל ממנו המון שנים.
בעבר אמרו לי כאן בפורום שאדם כמוני לא מוכרח ללכת להתפלל מעבר לכפי יכולתו. וללמוד כל הלילה בשבועות, זה מעל ומעבר ליכולתי. בימים שאני כן הולך בשביל לעשות קדיש לאח ולאבא, אז מאוד קשה לי, ובעיקר אם זה בית כנסת גדול עם המון אנשים וסידורי תפילה רבים. ויש לי עליהם דמיונות של כאב בלתי נשלט, שאני חייב להסיר, וזה מעייף אותי ומדכא אותי, עוד יותר. סיפרתי את זה בבית כנסת הגדול לגבאי בית הכנסת. ובבית כנסת השני שהשכן שלי הולך, סיפרתי גם לו.
אז גם אני אני אלך לכמה דקות, מפלס החרדות שלי עולה. זאת אחת הסיבות שאני לא מסוגל על אחת כמה וכמה ללכת לילה שלם לבית הכנסת.
ובימי שבת וחג, אני קורא תהילים ועושה סיבוב בחוץ. ואם משודרת בטלוויזיה תוכנית שמעניינת גם מעניינת אותי שמישהו בבית רואה, אז אני יוצא מהבית. בהתחלה היה לי קשה עם זה, אך אני הצלחתי להתגבר. כמו למשל משחקי כדורגל שהתקימו, בשבת. לפני שהייתי מחוזק מספיק, הייתי רואה אותם, וובתקופה יותר מאוחרת מקליט אותם. היום לרוב אני כבר לא זקוק לצפות בהם אם הם משוחקים בשבת.
אותו דבר יש גם תצפיות כוכבים מאורגנת לאגודה הישראלית לאסטרונומיה, ובעבר הייתי הולך, אך עברתי תהליך התחזקות, ואני כבר לא נוסע לתצפיות בערב שבת.
יש גם משחקים של מכבי תל אביב שהם שלבים חשובים ומשוחקים, בערב שבת, שבעבר התקשתי לוותר וראיתי, ושנה שעברה הצלחתי כמו אחרות הצלחתי, לוותר לצפות בו.
ובכל הפעמים האלה משדרי הכדורגל או הכדורסל היו ביום או בערב, ככה שאני יכולתי לצאת החוצה, ולא לשמוע ברקע את תוכנית הטלוויזיה, להתגרות ולהיות בצער ובדיכאון, יותר גדול. פשוט אני הייתי יוצא החוצה.
אתמול כבר קרה לי דבר שבכלל אני לא ידעתי מה לעשות איתו. היה האירווזיון בערב שבועות, דבר כזה קרה גם לפני 3 שנים, רק שאז ישראל לא עלתה לגמר שהתקיים בשבועות, אז אני הצלחתי לוותר. אך אתמול ישראל כן השתתפה, מכיוון שביום חמישי היא עלתה לגמר שהתקיים אתמול, שזה ערב שבועות.
והיה ידוע שבמוצאי שבת שזה ערב שבועות היא תשתתף, ותשיר. זאת סיטואציה שאני אף פעם לא נקלעתי אליה, ולא ידעתי איך אוכל לפעול איתה. וכבר מיום חמישי נכנסתי למחשבות לצער ולדיכאון מה ואיך אני יעשה, אולי אני אראה הקלטה של האירווזיון במחשב ביום שני בבוקר. וכל רגע ורגע שעבר, הייתי יותר ויותר קרוב לרגע הזה. וידעתי שהאירווזיון הוא משעה 10 בלילה עד 1 אחר חצות, וזה בטוח לא מתאים לצאת החוצה לסיבוב ברחובות במשך 3 שעות. מה שביום אני יכול לעשות בקלות.
וכשהתחיל האירווזיון, אז אמא שלי וכל בני המשפחה שבקרו בבית בחג שנשארו עדיין בבית, צפו ביחד באירווזיון. וידעתי שאם אני אלך לחדר אחר, עדיין אני אשמע באופן פאסיבי את האירווזיון, ויתגרה, ויכנס עוד יותר לצער ולדיכאון. משמעות העניין חשתי שאני במלכודת.
אז אני ראיתי את האירווזיון, ביחד עם כולם, ולא בלב שלם. את השירים של המדינות האחרות היה לי יותר קל לוותר. אבל את השיר הישראלי אני ראיתי, וגם חלק מהשירים מהארצות האחרות.
ואת מצב הנקודות כמה כל אחד מקבל גם ראיתי.
את כל זה עשיתי בלב כבד, ואני לא התלהבתי כמו כולם שישבו וראו. במהלך האירווזיון חלק מהאורחים הלכו הביתה, ואמא שלי הלכה לישון וחלק אחר נשאר לראות.
באותו רגע לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. ועברתי מבלי שאני ארצה על איסור, ובעיקר שזאת סיטואציה שאני נתקל בה פעם ראשונה, ועוד במצב הנפשי שלי.
האם נהגתי נכון שראיתי את האירווזיון. ואם לא מה עלי לעשות? כי זאת עבירה, לא בשוגג, ולא בזדון.
אתאר בדיוק. כמובן ידוע שיש לי, ocd. ויש לי חרדות ודכאונות, למי שמכיר את זה.
אני שומר שבת וחג, אך מאוד קשה לי ללכת לבית כנסת על בסיס קבוע, מסיבה שתיארתי פעם בעבר. אזכיר בקיצור. דמיונות של כאב בלתי נשלט, על דברים חשובים לי וביניהם דברי קדושה. זה דבר שאני סובל ממנו המון שנים.
בעבר אמרו לי כאן בפורום שאדם כמוני לא מוכרח ללכת להתפלל מעבר לכפי יכולתו. וללמוד כל הלילה בשבועות, זה מעל ומעבר ליכולתי. בימים שאני כן הולך בשביל לעשות קדיש לאח ולאבא, אז מאוד קשה לי, ובעיקר אם זה בית כנסת גדול עם המון אנשים וסידורי תפילה רבים. ויש לי עליהם דמיונות של כאב בלתי נשלט, שאני חייב להסיר, וזה מעייף אותי ומדכא אותי, עוד יותר. סיפרתי את זה בבית כנסת הגדול לגבאי בית הכנסת. ובבית כנסת השני שהשכן שלי הולך, סיפרתי גם לו.
אז גם אני אני אלך לכמה דקות, מפלס החרדות שלי עולה. זאת אחת הסיבות שאני לא מסוגל על אחת כמה וכמה ללכת לילה שלם לבית הכנסת.
ובימי שבת וחג, אני קורא תהילים ועושה סיבוב בחוץ. ואם משודרת בטלוויזיה תוכנית שמעניינת גם מעניינת אותי שמישהו בבית רואה, אז אני יוצא מהבית. בהתחלה היה לי קשה עם זה, אך אני הצלחתי להתגבר. כמו למשל משחקי כדורגל שהתקימו, בשבת. לפני שהייתי מחוזק מספיק, הייתי רואה אותם, וובתקופה יותר מאוחרת מקליט אותם. היום לרוב אני כבר לא זקוק לצפות בהם אם הם משוחקים בשבת.
אותו דבר יש גם תצפיות כוכבים מאורגנת לאגודה הישראלית לאסטרונומיה, ובעבר הייתי הולך, אך עברתי תהליך התחזקות, ואני כבר לא נוסע לתצפיות בערב שבת.
יש גם משחקים של מכבי תל אביב שהם שלבים חשובים ומשוחקים, בערב שבת, שבעבר התקשתי לוותר וראיתי, ושנה שעברה הצלחתי כמו אחרות הצלחתי, לוותר לצפות בו.
ובכל הפעמים האלה משדרי הכדורגל או הכדורסל היו ביום או בערב, ככה שאני יכולתי לצאת החוצה, ולא לשמוע ברקע את תוכנית הטלוויזיה, להתגרות ולהיות בצער ובדיכאון, יותר גדול. פשוט אני הייתי יוצא החוצה.
אתמול כבר קרה לי דבר שבכלל אני לא ידעתי מה לעשות איתו. היה האירווזיון בערב שבועות, דבר כזה קרה גם לפני 3 שנים, רק שאז ישראל לא עלתה לגמר שהתקיים בשבועות, אז אני הצלחתי לוותר. אך אתמול ישראל כן השתתפה, מכיוון שביום חמישי היא עלתה לגמר שהתקיים אתמול, שזה ערב שבועות.
והיה ידוע שבמוצאי שבת שזה ערב שבועות היא תשתתף, ותשיר. זאת סיטואציה שאני אף פעם לא נקלעתי אליה, ולא ידעתי איך אוכל לפעול איתה. וכבר מיום חמישי נכנסתי למחשבות לצער ולדיכאון מה ואיך אני יעשה, אולי אני אראה הקלטה של האירווזיון במחשב ביום שני בבוקר. וכל רגע ורגע שעבר, הייתי יותר ויותר קרוב לרגע הזה. וידעתי שהאירווזיון הוא משעה 10 בלילה עד 1 אחר חצות, וזה בטוח לא מתאים לצאת החוצה לסיבוב ברחובות במשך 3 שעות. מה שביום אני יכול לעשות בקלות.
וכשהתחיל האירווזיון, אז אמא שלי וכל בני המשפחה שבקרו בבית בחג שנשארו עדיין בבית, צפו ביחד באירווזיון. וידעתי שאם אני אלך לחדר אחר, עדיין אני אשמע באופן פאסיבי את האירווזיון, ויתגרה, ויכנס עוד יותר לצער ולדיכאון. משמעות העניין חשתי שאני במלכודת.
אז אני ראיתי את האירווזיון, ביחד עם כולם, ולא בלב שלם. את השירים של המדינות האחרות היה לי יותר קל לוותר. אבל את השיר הישראלי אני ראיתי, וגם חלק מהשירים מהארצות האחרות.
ואת מצב הנקודות כמה כל אחד מקבל גם ראיתי.
את כל זה עשיתי בלב כבד, ואני לא התלהבתי כמו כולם שישבו וראו. במהלך האירווזיון חלק מהאורחים הלכו הביתה, ואמא שלי הלכה לישון וחלק אחר נשאר לראות.
באותו רגע לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. ועברתי מבלי שאני ארצה על איסור, ובעיקר שזאת סיטואציה שאני נתקל בה פעם ראשונה, ועוד במצב הנפשי שלי.
האם נהגתי נכון שראיתי את האירווזיון. ואם לא מה עלי לעשות? כי זאת עבירה, לא בשוגג, ולא בזדון.