אתמול עשיתי את מה שידעתי שיהייה לי קשה

[זאתי שחושבת]

אתמול עשיתי את מה שידעתי שיהייה לי קשה

קראתי דברים שכתבתי בזמן שהיינו בקשר, מחשבות ורגשות כלפיה, דברים שאמרה לי ודברים שקרו... מאז אני מתגעגעת כל כך!!!! חושבת כל הזמן להתקשר אליה... היא כל כך חסרה לי!

לפעמים הייתי רוצה שמישהו יחליט בשבילי. יעשה בשבילי וישלוף אותי מתוך המצב הקשה הזה שאני נמצאת בו מהתקיעות הזו! אני ממש מרגישה אומללה ומתייסרת בתוך זה. מרגישה שאני לא במקום הנכון לי. משהה הכל מתוך פחד ממחירים ופחד לאבד את מה שיש לי, גם אם מה שיש לי הוא לא בדיוק מה שאני צריכה.
אני לא מתייצבת מולה כי הפנטזיה עליה גם מזינה אותי, בדמיון אני חייה כאשר במציאות אני לא יכולה כעת לעשות הרבה.
אבל זה כבר דיי מפסיק לעבוד לי... הרעב שלי לאהבה ותשוקה וקשר עמוק חזק מאוד, וזה כואב לי כמעט ברמה פיזית החוסר הזה.
לפעמים אני חושבת שאני בתוך סיוט ורוצה שמישהו יעיר אותי כבר ואני אגלה שזה לא באמת קורה לי כל זה. שאני חופשייה לעשות כרצוני והכל יהייה בסדר...

מישהי אמרה לי שאני צריכה לחשוב איך הכל מסתדר, איך מה שאני רוצה לעצמי קורה. להרגיש את זה. ואז אני מזמנת לחיי את זה. ושהיא מאמינה שמה שצריך לקרות יקרה. אני מנסה, וגם מקנאה קצת באנשים שמאמינים ככה...

אז אני מדמיינת את הטוב הזה, כבר הרבה זמן, ואולי זה יקרה מתישהו...

 

[סיבוכית]

כואב מאוד לקרוא אותך

אני מאחלת לך שתזמני לעצמך את הטוב . את הרוגע. את השלווה. והמון המון אהבה. אני יודעת שכמעט איך לנחם כשנמצאים במצב הזה, והדבר היחיד שירפא, הוא הזמן. שולחת לך כוחות וחיזוקים. שבת שלום!

 

[זאתי שחושבת]

תודה לך

ושיהיה שבוע טוב

 

[זאתי שחושבת]

את יודעת... אומרים שהזמן מרפא

אבל אני לא כל כך מבינה את האמירה הזו. היא לא מתיישבת לי. מבחינתי הגעגוע ממשיך, הרצון ממשיך, התשוקות ממשיכות, הזיכרונות נשארים, לא דוהים לא מתעמעמים לא נשכחים, כשיש אהבה כזו גדולה זה לא משהו שעובר. זה משהו שנשאר עמוק מאוד בנפש וחיי שם חיי נצח, לפעמים הזמן אפילו מדגיש את הכמיהה שהוחמצה והתקווה ממשיכה להתקיים שדברים יתממשו.
זמן הוא דבר מתעתע, בתוך הנפש לא קיים זמן באמת...

 

[מהמאדים]

זמן

הוא מושג יחסי (כבר אינשטיין אמר). ולפעמים הוא גם מעגלי. נדמה שאת מדברת על חודשים. יש כאן כאלו שמדברות על שנים. או על עשרות שנים.
הזמן מרפא כאבים ופצעים. או שלא. לא פעם הוא מותיר צלקות עמוקות.
אלא שאת מדברת על געגוע או כמיהה. ואלו לעתים דוהים. אבל לפעמים הם נכנסים לתרדמת. ולפעמים הם לובשים פנים אחרות.
ולפעמים החיים מפתיעים.
קחי נשימה עמוקה. שאבי כוחות נפש מתוך הכמיהה והגעגוע. הם מפיחים בך רוח חיים.