אתמול ראיתי את בעלי מתפרק מבכי

[NewStartLi]

אתמול ראיתי את בעלי מתפרק מבכי

ואני חושבת שזה מה שהרג אותי הכי מהכל.

היריון ראשון, IVF, החזרה שנייה שהצליחה.
היינו בהיי! פשוט בהיי אינסופי. דיברנו אליו, דיברנו איתו, פינטזנו...
סוף שבוע 7 הגענו לביקורת, ובמקום לצאת עם עוד תמונה לאלבום הרופא אומר שלא רואה דופק.
אתמול קיבלתי ציטוטק, ואיך בעלי אמר בין הדמעות שלא הפסיקו לזרום?
"היינו אמורים לצחוק איתו ולחבק, במקום זה הוא יורד בשירותים"

וכואב לי. כואב לי כואב לי.
בשבועות האחרונים קמתי בשבילו, עקבתי, היינו מאה אחוז מיינדד אליו. ועכשיו מה? למה לקום בבוקר?
ועכשיו לחכות, ושוב לחכות, שייגמר הדימום, והמחזור ומה לא, ואז שוב- זריקות, ושאיבה, והרדמה, ומעקבים.

ואוף אחד גדול.

מה עשינו לא בסדר? אנחנו צעירים, בריאים לחלוטין (בעית זרע שלא יודעים מה מקורה). מה עשינו? למה זה הגיע לו? הגיע לו סוף אחר, זה לא פייר.

תוך כמה זמן נוכל להתחיל שוב את הIVF? מה הסיכויים שלנו להיריון משעמם שייגמר בידיים מלאות? איך אפשר להעביר היריון עכשיו בלי חרדות שכל שנייה זה יכול להיגמר?

הצילו

 

[שירהד1]

משתתפת בצערכם על אובדן ההריון

דווקא בגלל שאת מוצפת בכל כך הרבה רגשות, חשוב לי לכתוב בצורה מאורגנת ומסודרת, כדי לתרום אולי טיפטיפונת להחזרת תחושת השליטה על חייך-

1. לא עשיתם שום דבר לא בסדר. הפלות מהסוג הזה בשליש הראשון מתרחשות בלי סוף, הסטטיסטיקה מדברת על משהו כמו 1 ל-5 הריונות שיסתיימו כך, לצערנו הרב. ככה זה בטבע. לרוב- או שמדובר בעוברים לא תקינים, או משהו לא בתהליך החלוקה הראשונית או הקליטה וההשתרשות. בכל מקרה, לא דברים שיכולה להיות לנו שליטה עליהם.
זה לא קשור לשום דבר שהאישה או הגבר עושים או לא עושים.

2. הסטטיסטיקה לא מנחמת אף אחת ואף אחד, וברגע האמת- השוק הוא גדול, וכך גם העצב. זה טבעי ונורמאלי. כל הרגשות שתארת- הכי טבעיים שיש. אז בוכים. מאה אחוז. בוכים, בוכים, בוכים ומוציאים את כל הג'יפה. את יודעת כמה דמעות אני הורדתי? הייתי יכולה למלא את הכינרת. בחיי.

3. עכשיו מה שצריך לעשות זה קודם כל לראות שהציטוטק אכן עושה את העבודה, ושהרחם מתרוקן (סליחה על המילים הקשות). אבל אכן הוא צריך להתרוקן, ולהכין עצמו להריון הבא. חשוב להיות במעקבים רפואיים סביב העניין ולוודא מה קורה.

4. בהיבט הרגשי- לפעמים אפשר להתגבר לבד, ולפעמים יש צורך באיזשהו ליווי ותמיכה חיצוניים. כל אחת וכל אחד בוחרים את דרך ההתמודדות שהכי טובה עבורם. במידה ותזדקקי למשהו- את מוזמנת ליצור עימי קשר במערכת המסרים, או לפנות לנשות מקצוע אחרות שיכולות לסייע.

5. וכאשר מרגישים מוכנים וחזקים מספיק בהיבט הנפשי- אפשר גם להמשיך הלאה לעבר ההריון הבא, עם תקווה ואופטימיות שאכן יהיה טוב, ושההריון הבא יסתיים בידיים מלאות.

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[מרעישה בשקט]

משתתפת בצערך על האובדן

שירה כתבה הכל וכל כך נכון, ובכל זאת מוסיפה כמה מילים משלי.
גם כשיודעים את הסטטיסטיקה, לא ניתן להתכונן לרגע שבו היא מכה בך באופן אישי.

מתי אפשר לחזור לIVF? - רק הרופאים יכולים לענות על זה.
ממליצה להתייעץ בפורום פוריות לגבי בדיקות שאולי כדאי לבצע לפני החזרה לטיפולים (כגון היסטרוסקופיה אבחנתית).

הסיכויים שלכם להריון שיסתיים בידיים מלאות זהים לסיכויים שהיו לכם לפני ההפלה. ברור לי שזה לא מנחם אותך כרגע, אבל ההריון הראשון שלי הסתיים בציטוטק בשבוע 8, ההריון השני שלי הסתיים בידיים מלאות ואני מכירה מהחיים ומהפורום עוד נשים רבות שאיבדו ולאחר מכן זכו.

וזה מביא אותי לשאלה הבאה: איך מעבירים את ההריון הבא בלי חרדות? התשובה הכנה היא שלא ניתן להתחמק מהחרדות. בהחלט ניתן להפחית את עוצמת החרדות ואת ההשפעה שלהן על החיים. כל אחת ומה שמתאים לה, בין אם זה טיפול נפשי, טיפול אלטרנטיבי, טיפול תרופתי (יש כדורים שמותרים בהריון).

מאחלת לך שההפלה תסתיים בשלום ושאחרי הוסת הקרובה תקבלי אישור להמשיך בנסיונות.
מאחלת לך שההריון הבא יגיע במהרה ויסתיים במועד ובידיים מלאות.