אתמול...
חיפשתי משהו והתחלתי לנבור בקופסאות עבר, מגירות החיים שלי אני קוראת להן. כשאני שם בפנים, עם כל המילים הכתובות מהעבר אני מרגישה שאני ממש חוזרת לאחור במנהרת הזמן. יש שם דברים שהרבה זמן לא ראיתי, אז פתחתי וקראתי עשרות מכתבים וברכות שכתבו לי, חברים, משפחה. ימי הולדת, צבא, ברכות שנה טובה ועוד כל מיני. ופתאום חשבתי על כך שאין לי אף לא דבר אחד כתוב מאבא. אבא שלי היה איש של רגש, של אהבה, אבל הוא אף פעם לא כתב, לא הביע את עצמו במילים כתובות. ולרגע, היה לי קצת עצוב שיש לי מכולם ואין לי ממנו, אבל אז חשבתי על האהבה שהוא הרעיף בכל הדרכים האחרות. החום, המגע האנושי שהיה בו. אני לא צריכה מילים כתובות כדי לזכור את הדברים האלה. מספיק לי לראות בעיני רוחי את העיניים שלו, המחייכות, לדמיין את את האחיזה החמה שלו. לשמוע את המילים שתמיד יהדהדו בתוכי. אז אני לא צריכה דברים מאבא בקופסאות עבר, כי הוא לא שייך לעבר. וגם אם פיזית הוא לא כאן, הוא טבוע בתוך תוכי, הוא איתי כל הזמן ותאמינו או לא, אני פשוט מרגישה את זה.
חיפשתי משהו והתחלתי לנבור בקופסאות עבר, מגירות החיים שלי אני קוראת להן. כשאני שם בפנים, עם כל המילים הכתובות מהעבר אני מרגישה שאני ממש חוזרת לאחור במנהרת הזמן. יש שם דברים שהרבה זמן לא ראיתי, אז פתחתי וקראתי עשרות מכתבים וברכות שכתבו לי, חברים, משפחה. ימי הולדת, צבא, ברכות שנה טובה ועוד כל מיני. ופתאום חשבתי על כך שאין לי אף לא דבר אחד כתוב מאבא. אבא שלי היה איש של רגש, של אהבה, אבל הוא אף פעם לא כתב, לא הביע את עצמו במילים כתובות. ולרגע, היה לי קצת עצוב שיש לי מכולם ואין לי ממנו, אבל אז חשבתי על האהבה שהוא הרעיף בכל הדרכים האחרות. החום, המגע האנושי שהיה בו. אני לא צריכה מילים כתובות כדי לזכור את הדברים האלה. מספיק לי לראות בעיני רוחי את העיניים שלו, המחייכות, לדמיין את את האחיזה החמה שלו. לשמוע את המילים שתמיד יהדהדו בתוכי. אז אני לא צריכה דברים מאבא בקופסאות עבר, כי הוא לא שייך לעבר. וגם אם פיזית הוא לא כאן, הוא טבוע בתוך תוכי, הוא איתי כל הזמן ותאמינו או לא, אני פשוט מרגישה את זה.
