אתן חושבות שאני רעה?

[סאני המצליחה]

אתן חושבות שאני רעה? ../images/Emo18.gif

חברה שמנסה להיכנס להריון כבר חמישה חודשים, ולא הולך לה, אז היא בפאניקה. ואני חושבת שזה סתם.... בכל מקרה, היא שואלת שאלות על ביוץ ועוד. ואני לא כל כך מעבירה מידע. למה שהיא תהיה בהריון לפני??? לא בא לי שעוד מישהי תודיע לי שהיא בהריון.

ושוב יתפוץ לי משהו בתוך הלב....

לא רוצה. ואני לא אשכח שהיא באה לבית החולים לאחר ההפלה אמרה לי: "אמרתי לך שכדאי לך שנהיה בהריון ביחד?" ואני אף פעם לא שוכחת שהיא מושלמת. והכל אצלה פרפקט בחיים. יפה, עשירה, נשואה לעשיר, הכל הולך כפי שכתוב בספרים. אז למה שילך לה גם בזה טוב??? אני מאחלת לה גם קצת טיפולים, או קצת קשיים. מצטערת. אולי אני רעה. אבל זה מה שאני מרגישה.

אתן חושבות שאני רעה???? מצטערת.... סליחה.... אבל.... ככה אני רוצה שיהיה. אני רוצה להיות בהריון קודם. לפניה. וכשהיא תבשר לי על הריון, אז שגם אני אהיה בהריון. או כשאני אהיה בטיפול , אז שהיא גם תהיה. אף אחד מהחברים שלנו (חוץ מהחברים שהכרנו דרך הפורום) לא בטיפולים. כולם מזדיניים (תסלחו לי) נהנים ומביאים ילדים. גם אני רוצה

סאני.

 

[נועם@בת]

הממממ... אני מתפתלת כבר הרבה

זמן מול המסך וחושבת מה לענות. לא, אני לא חושבת שאת רעה, אבל אני חושבת שהדברים שאת אומרת פה, הם דברים קשים מידי. תקראי מה אמרת, שאת מאחלת לה טיפולים או קשיים. מצטערת סאניק´ה זה לאחל דברים רעים. קשיים וטיפולים אני לא מאחלת לאף אחד, גם לא לאנשים שאני שונאת. אני כן מאחלת לעצמי להיות בהריון, ומודדת את עצמי מול אחרות- למה הן כבר כן ואני לא. אבל לא לפרגן זאת מידה שלילית. אני חושבת שזה הרבה יותר מזה, כי חוסר היכולת שלך לפרגן נועל אותך בתוך המרירות של עצמך. עד כדי כך את מתבצרת בתוך הנאחס עד שאת מאחלת לחברות שלך דברים רעים. בואי נהפוך לרגע את התמונה. תארי לעצמך שחברה שלך היתה אומרת לפני שנה או שנתיים- הסאני הזאת, יפה ונשואה ליפה, עשירים ומאושרים ויש להם הכל, אני מאחלת להם שיסבלו כמוני. שיהיו להם קשיים להכנס להריון / שיהיו להם בעיות כלכליות / שיהיו להם צרות. אאוץ´... האם היית מזדהה איתה? האם היית מרגישה בנוח שבגלל שיש לך כל כך הרבה את ראויה שיקללו אותך (כי זאת המשמעות של לאחל דברים רעים- לקלל). החברה שלך אולי אמרה דבר טפשי, ומן הסתם לא בדיוק ידעה מה להגיד לך כדי לנחם אותך, אבל לאף אחת מהנשים שאני מכירה לא הייתי מאחלת שיהיה לה רע או קשה. גם אם היא אמרה לי משהו מכאיב. יתכן שבאותו רגע הייתי חושבת בלב שאם היא היתה מרגישה מה שאני מרגישה היתה מדברת אחרת. ושלא נורא אם היא תרגיש קצת מה עובר עלי

אבל זה באותו רגע, ולא חודשים אחרי. ומה שבטוח- שום קושי של אשה אחרת לא יקרב כהוא זה את הילדים שלך אליך. שום הריון הוא לא על חשבונך ואף לידה לא לוקחת את הסיכויים שלך. וכעס או מחשבות קשות רק ירעילו אותך, אבל לא יקדמו אותך במילימטר אחד אפילו. וזה שאת לא מכירה עוד אנשים עם בעיות פוריות, זה רק בגלל שהם לא מספרים לך. הם, כמונו, אומרים "מה בוער, יש לנו עוד זמן" ובנתיים חיים מהזרעה להזרעה ומהפריה להפריה. 20% מהזוגות סובלים מבעיות פוריות, למה שהאנשים שאת מכירה יהיו שונים?

בקיצור ילדה, כשיש לך הזדמנות בחיים לעזור למישהו, לעולם אל תחמיצי אותה.

נועם

 

[רחלי*]

ישר כח על הדברים!!

יתכן שכל הטיפולים נועדו שבאמת נעבוד על המדות שלנו לאהוב גם במצב קשה - אולי זה הנסיון שלנו?!! מה דעתך - אולי זה הסיבה לכל הטיפולים ?-סתם מחשבה_

 

[סאני המצליחה]

לא נכון...

למה זה מגיע לנו? זה מה שהיתכוונתי אליו. וגם התכוונתי שאני מפחדת מהרגע שבו היא תודיע לי שהיא בהריון, ספונטני, אחרי מעשה אהבה, ואני לא. ברור שזה לא בא על חשבוני. וברור שלא הייתי רוצה שזה יאמר עלי לו זה היה להיפך. אבל לכי תדעי. אולי אומרים עלי דברים אחרים בכל זאת. אבל בגלל זה אני אומרת את זה כאן ולא לה. היא לא יודעת מה נאמר.... וזה לא שאני לא עוזרת. להיפך. אני עוזרת מאוד. היא מנסה כל כך מעט זמן, שאמרתי לה לא להתחיל למדוד חום וכדומה ולא להילחץ (כי היא מאוד לחוצה) כי זה לא מועיל למצב. שתהנה כל עוד היא יכולה, ואלי יצא מזה פרי האהבה. דרך אגב. אני אוסיף ואציין. שמהיום שהיא התחתנה, לפני שנתיים פלוס, אני אמרתי לה להתחיל לנסות. כי לא תמיד דברים הולכים בדיוק כמו שרוצים. היא לא רצתה לשמוע..... היא רצתה קריירה קודם. ואפילו העברתי לחברה אחרת (שדרך אגב בהריון) את ערכת הביוץ שלי. את חושבת שגם איתה לא הרגשתי את אותו הדבר? אז אני מודיעה לך שכן. אבל זה לא אומר שאני לא עוזרת. או שאין לי כוונות טובות. אז אל תגידי לי שאני לא חברה. אני כן. עשיתי הכל כדי שהיא תעשה לעצמה ילד. אפילו לפני. אז את העזרה שלי כבר עשיתי. רק שהרבה דברים הישתנו מאז.... ואיבדתי הרבה....

הרבה מאוד..... אז עכשיו אני לא מבקשת הרבה. אני רק רוצה להיות בהריון לפניה. לא רוצה שהיא תתפח מול פני. ותדבר איתי על חוויות ההריון כשאני סובלת. לא רוצה. מה סה"כ אני רוצה??? תינוק חי ובריא. לא מגיע לי אחרי ה-כ-ל???? בבקשה. אם יש מישהו שם למעלה. אז תעשה שיהיה לי טוב. לפעמים אני רוצה שיהיה טוב. מהר. לכולנו. חשבתי המון המון בלילה על מה שכתבת. כן. ראיתי את זה בלילה. ודיברתי על כך עם א. שלי. ואני לא חושבת שאמרתי משהו רע. הכל בא מהלב עמוק פנימה. ומהמון המון כאב. ומי כמוכם יודע מהו. שעובר אותו יום יום. ואין לי כוונה לפגוע באף אחד. אבל אין לי כוח לכישלונות יותר. וגם מזמן כבר לא נראה כאן משהו טוב. איזו הודעה משמחת.... זהו. שיהיה לכולנו רק יום טוב.

סאני.

 

[שירלי.ה.]

../images/Emo24.gif ו- ../images/Emo25.gif

ואת יודעת מה זה מזכיר לי?! בראש השנה התקשרו אלינו חברים שלא היינו איתם בקשר מעל לשנתיים לאחל לנו שנה טובה. לא היינו בבית והם השאירו הודעה על המזכירה וציינו שהברכה היא מהם ועוד שם של ילד. מכך הבנתי שבתקופה שלא היינו בקשר הם הרו וילדו. את יודעת מה הדבר שהכי התפללתי אליו?! שהילד שלהם קטן מתומר. לא יאומן שזה עדיין מטריד אותי בצורה הזאת אבל זה המצב. לשמחתי בנם קטן מתומר בחודש בדיוק

סאני, בקרוב מאוד יהיה לך ילד משלך. אני בטוחה. אני כבר מחכה שתשלחי לי תמונות!!! שירלי.

 

[מיכל @]

סאני ../images/Emo39.gif

אני נורא מזדהה עם מה שכתבת. עם ההודעה הזאת יותר מהקודמת, ונראה לי שהקודמת נכתבה מתוך סערת רגשות. ברור לי שאת לא מאחלת דברים רעים לחברה שלך, אבל קשה כל כך לקבל את ההריונות והלידות של החברות שמצליחות לפניך

כשחברתי הטובה ביותר הודיעה לי שהיא בהריון לפני כשנה וחצי התגובה הראשונה שלי היתה לשמוח בשבילה והשניה להיות עצובה בשבילי. הם דווקא לא נכנסו להריון בקלות, אבל לא הגיעו לדרגת הטיפולים שאנחנו הגענו אליה, וכמובן - אנחנו התחלנו לנסות יותר משנה לפניהם. כשנולד הילד והיא התקשרה אלי מביה"ח לעבודה, זה היה אחד הרגעים הכי קשים בחיי. שמחתי בשבילה ואפילו בכיתי מהתרגשות (בכל זאת החברה הכי טובה!), אבל אח"כ נכנסתי לשירותים ובכיתי נורא, ולא משמחה. זה כל כך כאב שחשבתי שאני מתפוצצת מבפנים. אני בוכה עכשיו כשאני כותבת את השורות האלה ונזכרת בהרגשה ההיא ואני בחודש שמיני להריון! כנראה שהרגשות האלה אף פעם לא עוזבים אותנו ממש. נכון שההריון שלהן הוא לא על חשבוננו, אבל בכל זאת הוא קצת כן... אל תרגישי רע עם זה שאת רוצה "להשיג" את החברות שלך. זה נורא מובן ונורמלי.

מיכל

 

[נועם@בת]

סאנשיין מתוקה שלי ../images/Emo23.gif

לא התכוונתי לבקר ולא התכוונתי לפגוע. קראתי עכשיו מה שכתבת, והבנתי שהכאבתי לך, ואני מבקשת סליחה. אני צריכה לצאת עכשיו, אבל אתקשר אליך מאוחר יותר, כשאחזור. תסלחי לי על שפגעתי בך.

נועם

 

[שירלי.ה.]

סאני יקרה ../images/Emo25.gif

ה-

שלי מבין אותך וכואב יחד איתך אבל אני מסכימה לחלוטין עם דבריה של נועם. למרות כל הקושי. סאני, מאחלת לך רק טוב וטוב וטוב, אוהבת

שירלי.

 

[באבו]

נועם, אני רוצה להגיב לדברייך ../images/Emo56.gif

נועמוש, את צודקת בכל מילה שאת אומרת.. אבל אני חושבת שהדברים שנאמרו בהודעה של סאני הם מסוג הדברים שאומרים כשצובט בלב.. אני לא כ"כ יודעת איך להסביר את עצמי, ואנסה ע"י דוגמא: נניח למשל, כשכועסים על מישהו, פולטים לעיתים: "שתלך לעזזל"... האם אנחנו באמת מתכוונים שילך לעזזל??? שילך מהעולם??? הרי ברור שלא... אני לא יכולה לדבר בשם סאני, אבל די הזדהתי עם מה שהיא כתבה (ראי ההודעה שלי למטה...) והיחס של הדברים הוא זהה.. שאצלי, למשל, צובט לשמוע שמישהי תיכף מנסה, ותיכף מצליחה.. זה קורע בפנים!! וזה פחות מהעובדה שהיא תצליח אלא יותר מהעובדה שזה מחדד את הבעיה שלנו. אבל, מצד שני, זה ברור כשהיא תצליח, ותלד, אני אשמח!! וכשאני שומעת שמישהי מנסה, זה מעודד קצת.. (מה לעשות??!!) זה נותן לי תחושה ש"צרת רבים, חצי נחמה".. ולא תחושה של "היי, בואו נצא לחגוג"!! הרי התחושה שלי גם ככה לא תשנה את העובדה שהיא תצליח או תמשיך לנסות.. ותאמיני לי, כשאני מתפללת, אני מתפללת בשביל כל החברות שלי שמנסות, שיצליחו ויתעברו במהרה!!! בקיצור, זה דיון מאד ארוך, וקצת קשה להסביר דברים בעזרת מקלדת, כתבתי פה הרבה, ואני לא בטוחה שהצלחתי להביא אתכן לרדת לעומק דעתי... שיהיה לכולנו רק טוב...

 

[רחלי*]

../images/Emo6.gif

חמודה , זכותך לחשוב ולהרגיש מה שאת רוצה . מה לעשות הטיפולים חושפים צד לא כל כך נעים בנו שלא חשבנו שיכול להיות. המלצה שלי תחשבי על עצמך ועל הרצון שלך ולא עליה , שלה יהיה טוב אבל גם לך . עדיף לחשוב כך מאשר לחשוב שלילי עליה אחרת זה מפחיד שאנחנו כל כך מגעילות. ברור שבלב אני מאחלת לחבורתי הלא טובות שיכנסו אחרי להריון אבל אני משכנעת את עצמי שמה שאני באמת רוצה שלהם יהיה וגם לי. מקנא לחיוב. הלוואי ויכלנו להביא את ילדנו רק מתוך עשיית אהבה (עדין יותר)ולא לערב אנשים אחים בתהליך המדהים - מי יודע אולי עוד נזכה?!

 

[עינתפ]

לא סאני, אני לא חושבת שאת רעה.

זהו חלומינו להיות הורים לפני החברים שהתחתנו אחרינו. אבל אלו עובדות החיים. אנחנו בזבל והם נהנים מילדים. אבל צריך לקחת הכל בקלות כי אין ברירה. אני התחתנתי צעירה מכל חברותי הייתי בת 22, שנה אחכ ניסינו להרות. חברות שהתחתנו אחרי בשנתיים כבר אמהות ל2. אני בחרתי בדרך שלי לילד, אבל לא משנה. חברה קרובה שאיתה עברתי את כל ההריון, הייתי איתה במוניטור, בחדר צירים, בחדר לידה. יש לה בת שניה בת 6 חודשים התקשרה בלילה לפני כמה שבועות היסטרית כי היא גילתה שהיא בהריון, ורוצה הפלה, אז מי סידרה לה......? אתמול בעבודה התקשרה מישהי בהריון 3 לברר על תשובת מי השפיר הודעתי לה חגיגית כי היא תקינה ויש לה בן. היא היתה בשוק. אמרה לי כי ביאסתי אותה. יש לה שני בנים בבית. הייתה כל כך עצובה. ואני בליבי צהקתי "תגידי תודה". אז... סאני אחרי המגילה, אני מקווה שאת היום מרגישה יותר טוב. עינת

 

[דניאל@זר]

אני לא חושבת שאת רעה,,,( ארוך)

אני חושבת שאת פשוט נורמלית... אולי זה לא "פוליטיקלי קורקט" להרגיש ככה, אבל ככה את מרגישה וזה לגיטימי. גם אני הרגשתי ככה לא פעם ולא פעמיים. לראות את כל החברות והגיסות שהתחתנו הרבה אחרי ושהילדים שלהם כבר מזמן חגגו יום הולדת שנה מקטרות על זה שהן שוב בהריון כי לא מתאים להן...ולראות איך הכל הולך להן חלק בחיים. אבל תמיד אני אומרת לעצמי שאת הבעל העשיר מאד של גיסתי לא הייתי מחליפה בחיים בבעל המקסים שלי, גם אם זה בא כעסקת חבילה עם שתי תינוקות בריאים ויפים, המון כסף ומראה של דוגמנית. גם אותי מעצבנות כאלה שאחרי כמה חודשים או אפילו כמה שבועות (!!!) של נסיונות מתחילות להלחץ, אבל אין מה לעשות - זה טבעי שהן ילחצו וזה גם טבעי שזה יעצבן אותנו. כל מה שאני יכולה להגיד כדי לעודד אותך זה שאת לא לבד וגם שבסוף, אחרי כל היאוש והסבל, בסוף משתלם לעבור את כל זה, כי בסוף את תהיי בהריון ויהיה לכם את כל מה שרציתם וחלמתם עליו... מחזיקה לך אצבעות ושיהיה בהצלחה מכל הלב !

 

[באבו]

סאנוש... ../images/Emo42.gif תשמעי:

את לא רעה!! כל הדברים האלה שעוברים עלינו לא עושים אותנו יותר יפי נפש, או יותר הומאניים.. תשמעי: אנחנו קבוצה של חברים שהתחתנו ממש בהפרשים של ימים ושבועות אחד מהשני...(משהו כמו 7 זוגות) בכל מקרה, חלק מהם, הם: אחותי, חברה טובה טובה, חברה טובה ועוד מישהי מהעבודה. שלוש מהן בהריון!! על אחותי שמחתי נ-ו-ר-א, גם על החברה הטובה טובה (שכבר הספיקה ללדת). לגבי זו מהעבודה, די עקץ לי.. כי ידעתי שעכשיו יתחילו לצפות ממני.. והיא גם טיפוס נורא מעצבן כזה, שכל היום עוברת במסדרונות ומשוויצה בהריון שלה ובזה שהחולצות כבר לא עולות עליה, וזה שהיא רעבה בטירוף, וזה שאמרו לה ככה, ואמרו לה ככה.. ולי היא כל הזמן ממליצה על רופאים ועל חומצה פולית ("כשתהיי בהריון... אז יש לי עצות בשבילך.. יא´נעל אחותה!!! עצות בשבילי???) ולגבי הרביעית.. בעלה אמר לבעלי, שעכשיו הם מתחילים לעבוד על זה... תדעי לך סאנוש!! הרגשתי משהו שלא הרגשתי בחיים.. הרגשתי רעה!!!! כל לא רציתי שיצליחו.. אפילו כעסתי על עצמי, אבל לא יכולתי לשלוט בזה.. פשוט קיוויתי שלא ילך להם כל כך מהר.. איך יכול להיות שהם "יעבדו על זה..." ואנחנו "נקרע את התחת על זה.." אני עד עכשיו מפחדת מבשורה, שהיא תבוא ותגיד שהיא בהריון (היא גם טיפוס נורא מפונק.. ובטח תתענטז נורא)... אז מה את חושבת, שאני לא "אשמח" לשמוע שהיא נניח, מנסה כמה חודשים... ולא כדי שהיא תסבול, אלא כדי שהבעיה שלי פתאום תקבל פרופוציה ולא תעשה אותי יוצאת דופן כזו, ו"עקרה".. (איזו מילה נוראה..). שנגיד משהו כמו: "נו טוב.., היא לא הראשונה, היא תצליח בסוף.." (לא רק לנו מותר לשמוע) בכל מקרה סאנוש, סיפרתי לך את כל זה כדי שתרגישי טוב עם עצמך.. אלו הן הרגשות מאד טבעיים, אנחנו בני אדם, והדבר שאנחנו הכי רוצות בעולם לא בא לנו בקלות.. מהות החיים!! ענין נוסף, אני חושבת שהחברה הזו שלך היא לא חברה כל כך טובה, לא חברת נפש כזו (נכון??).. כי אחרת, היא לא היתה אומרת לך את המשפט המטומטם שהיא אמרה לגבי ההפלה.. ואני גם בטוחה שאם היא היתה חברה טובה טובה, נניח אחותך, היית מרגישה אחרת, והיית מאד מאד שמחה אם היא היתה מצליחה.. גם אני נורא נורא נורא אשמח לשמוע סוף סוף שהפורום הזה יסגר!!!!! אמן! על כולנו הריון החודש.. אוהבת את כולכן, באבו

 

[באבו]

ראו המשך להודעתי זו בתגובה לנועם

 

[רינתילה]

סאנילה!

יש בי אמביוולנטיות מסויימת לגבי המכתב שלך... מצד אחד אני מאוד מזדהה איתך. הקנאה בחברות הרות מוכרת לי מאוד... אבל מצד שני גם אני כמו נועם מעולם לא חשבתי "לאחל" למישהי אחרת את הצרות שלי. אני רוצה להגיד לך שאנחנו מנסים כבר 8 שנים, ולהרבה מחברותי יש כבר שני ילדים. בהתחלה היה לי הרבה יותר קשה. היום הדרך שלי להתמודד (מעבר לקצת מכחישנות...) היא להתרחק במודע מהריוניות, יולדות טריות ומשפחות עם ילדים כאשר הם לא קרובים אלי מאוד. אז אני לא חייבת ללכת לבית של כל יולדת שאני מכירה וכו´. זה מאפשר לי "לנשום" קצת. לעומת זאת, בשנים האחרונות מאוד קל לי לשמוח באמת על הריונות ולידות של חברות טובות-טובות. זה לא אומר שאין לי צביטת קינאה בלב כשמישהי מודיעה לי שהיא בהריון, אבל זה עובר בצ´יק כי זו מישהי שיקרה לי מאוד. אחרי הצביטה (ולפעמים גם הבכי של "למה אני לא?") הראשונה אני יכולה להשתתף איתה בחוויות בכיף בלי להרגיש קינאה בכלל. החברה הכי טובה שלי ילדה ביום רביעי שעבר בת ואני חושבת שאני התרגשתי כמעט כמוה. הייתי ממש מאושרת! כשאוהבים מישהו מאוד קל לשמוח בשבילו, אז אולי העצה שלי היא שתבחיני בין מי שהכי קרובים אלייך לבין כל היתר. לא צריכים להיות נחמדים לכל העולם... גם אם כמה ידידות יחשבו שאת קצת קרירה רצוי לדעתי להקטין את המגע הכואב עם הרבה הריוניות ויולדות שאינן חברות טובות-טובות ולהתמקד בקשרים עם אלו שכן - שגם יכולות להיות יותר רגישות לריגשותייך. מקווה שבמהרה לא תצטרכי לקנא באף אחת... רינת.

 

[ligo]

סאני, מתוקה

אני זוכרת את החברה הזו. (זו אותה אחת שסיפרה לך בטלפון שהיא חושבת שהיא עקרה ואת התעצבנת אז היא באה לחיפה?) אני זוכרת כי (אני חושבת ש)את כתבת לי את זה כתגובה-אני סיפרתי על חברה שמנסה ושאלה אותי לטיפים. גם אני הרגשתי רעה כי, זה ברור, אנחנו לא רוצות שהן יהיו בהריון לפנינו כשהן עוד רק התחילו לנסות ואנחנו כבר... זו הרגשה לא טובה לרצות כזה דבר, אבל זה לא נובע מרעות. זה נובע מהרצון שלנו לא להשאר מאחור ב"תחרות" הזאת. כל פעם עוד זוג חברים מודיע שהם בהריון, ואנחנו עדיין לא. אני לא מאמינה שהיא אמרה לך מה שאמרה בבית החולים. איך אפשר להגיע לחוסר רגישות כזו? אני בעצמי די חסרת טאקט, אבל ההערה הזו ממש מתעלה על כל חוסר טאקט שהוא. עוד רק היום חברה הסיעה אותי לרופא כי לא יכולתי לבד, וכך נאלצתי לספר לה את כל מה שאנחנו עוברים. בסיום השיחה אמרתי לה שאני לא מאחלת את זה לאף בחורה, אפילו לא לכאלה שאני שונאת. כי מה זה יעזור לי שאחרים יסבלו כמוני? אני בטוחה, סאני, שלחברה שלך יש איזושהי צרה. לכל אחד יש. גם לבעלי ולי הכול טוב בחיים, חוץ מה"אין הריון". אז כנראה, אי אפשר שהכול יהיה מושלם, ובטח גם לה יש משהו בעייתי. זהו. זכותך להרגיש מה שאת רוצה גם אם זה נראה לך לא נכון. מקווה שבקרוב תצליחי והכנס להריון שוב, וככה יהיה לך את הנצחון הקטן שביקשת לעצמך.

 

[שחר חדש]

סאני

קראתי את שני המכתבים שלך. קראתי גם את התגובות. אני נוטה יותר להסכים עם באבו. אני לא חושבת שאת רעה. אני חושבת שהעזת להגיד בקול רם (אולי מאוד רם) מה שאנשים מעדיפים להשאיר בתת מודע. אני יכולה לנחש, כמו באבו, שה"איחולים" הלא לבביים שלך כלפיה נועדו יותר כדי לרכך את הקיצוניות של המצב בו את נתונה. לפעמים, אנחנו משתמשים במילים הכי קשות כדי לשחרר את הכאב שלנו. לפעמים אנחנו באמת מתכוונים. לפעמים לא עד כדי כך... אני מניחה שאם היא היתה בטיפולים והיתה משתפת אותך בקשיים שלה, לא היית מחככת את ידייך בהנאה... "התרומה" היחידה של זה באה לידי ביטוי בהרגשה שלך עם המצב שלך - איפה זה שם אותך. כל החברות שלי כמעט עם ילד. חברה שהתחתנה הרבה שנים אחרי מחזיקה כבר ילדה. היא לא יודעת כלום על הטיפולים שלי ואומרת לי לפעמים דברים נוראיים. כשאני סיפרתי לה שאני הפלתי, היא סיפרה לי שהיא בהריון(בחודש הראשון שהיא ניסתה). כמעט נחנקתי. שמחתי איתה מאוד. וגם התעצבתי מאוד. כשאני חיכיתי שהבטא תרד כדי שאוכל לחזור לטיפולים, ליוויתי את ההתרגשויות הראשוניות. ניחמתי אותה על בחילות, או מיחושים. בהזדמנות, בעודה מניקה את התינוקת היא סיפרה לי שהיא ראתה איזה תוכנית בטלוויזיה על נשים שאיבדו עוברים בשלב מתקדם, ולא יכלה להזדהות עם עוצמת הרגשות שלהם למשהו שאינו חי, במובן הרגיל השל המילה. אני התאבלתי על הריון כימי שנמשך 8 שבועות. אין ספק - זו התמודדות קשה מאוד. מעבר לטיפולים עצמם - כל הצלחה בסביבה מדגישה את הכישלון שלנו. ליבי איתך, שחר.