סיגל יקרה, לא הספקתי להגיב לשאלה
שלך כי רציתי קודם לקרוא מה כתבו לך, וזו היתה משימה מאד רצינית... רק רציתי להגיד שלבי לבי איתך, זה נשמע מאד קשה. קשה להאמין, אבל בסוף זה עובר. אני זוכרת איך הרגשתי כשבתי הבכורה היתה בגיל דומה, כאילו כל המוגבלות הזו תמשך לכל החיים. זה עובר כל כך מהר. אולי לכן הרבה יותר קל לי עכשיו כי אני יודעת שזה זמני. אז רציתי לבשר לך - יש חיים אחרי ההורות המוקדמת! תמשיכי להיות אמא כזו נפלאה וסבלנית. לדעתי ההחלטה שקיבלת, אולי בין השאר בגלל ההודעה הנפלאה והמרגשת של אורית, לזרום איתו היא מאד נכונה. רק תנסי לפרגן ולהקל על עצמך במה שאת רק יכולה. מאחלת לך הרבה הצלחה ושהלילות הקשים יחלפו במהרה