אתן/ם תמיד חייבות/ים לדעת?
המצב הוא די פשוט, בינינו פרידה זה דבר מעיק, לא נוח להגיד את זה, מנסים כמה שפחות להכאיב, לסובב, ללכת מאחורה ולערבב. הבעיה מתחילה באיזה שהוא יום כשאת/ה מבינים שזה לא זה, ורואים שהקשר הזה לא מוביל לשום מקום,ואז מתחיל העיניין של איך להגיד את זה. במקרה שלי זה היה ממש מכוער - לא כמו שתיכננתי, אני רק רציתי להסביר אבל היא דרשה לדעת למה? מה יש פה להבין הרי אני רק עושה את זה למעני ולמענך, לא רוצה לבזבז לך את הזמן, תלכי תכירי משהו חדש אולי הוא ירגיש אליך משהו שאני לא מצליח, למרות שאני מאחל לכל אחד בחורה כמוך, אבל בינינו זה לא ימשיך. אבל היא התעקשה אני בסה``כ אמרתי לה שיש לי משהו שאני צריך להגיד לה, אבל לא רוצה להגיד לה. ואז היא התחילה לנחש: את עוזב את הארץ? יש לך משהיא אחרת? אתה רוצה לעזוב אותי? אתה רוצה עוד הפסקה? אמרתי לה שאני צריך הרבה זמן לחשוב על כל מה שהיה, יש הרבה דברים שאני צריך להגיד לך אבל לא יכול - אמרתי לה, אבל היא כמובן הייתה חייבת לדעת. ברור שאם הייתי רוצה הייתי מספר לה מה באמת אני חושב על כל הסיפורים שלה עם כל הגברים בחייה שמטרידים אותה ( היה שקוף שיש עוד מישהו בסיפור הזה שרק השם שלו מתחלף כל פעם ), כל יומיים היה מתקשר אליה בחור מעברה הרחוק, והסיפורים עליו זה היה הורס הכל. אבל לא אמרתי לה דבר נשתתי לה לשפוך הכל ונמנעתי מלהגיב. כשאמרתי לה את הכל אחרי שהיא הוציאה את זה ממני וזה עלה לי בדם, היה את השקט הזה, השקט של הים, רק ציוץ השחפים נשמע האופק, לרגע פחדתי שתרוץ לשם, לא שאנ יבאמת שווה את זה - אבל למה תמיד אתן חייבות לדעת? תשלימו עם זה ומדובר על שני המינים - אנשים נפרדים גם בלי סיבה ממש אמיתית פשוט זה לא זה.
המצב הוא די פשוט, בינינו פרידה זה דבר מעיק, לא נוח להגיד את זה, מנסים כמה שפחות להכאיב, לסובב, ללכת מאחורה ולערבב. הבעיה מתחילה באיזה שהוא יום כשאת/ה מבינים שזה לא זה, ורואים שהקשר הזה לא מוביל לשום מקום,ואז מתחיל העיניין של איך להגיד את זה. במקרה שלי זה היה ממש מכוער - לא כמו שתיכננתי, אני רק רציתי להסביר אבל היא דרשה לדעת למה? מה יש פה להבין הרי אני רק עושה את זה למעני ולמענך, לא רוצה לבזבז לך את הזמן, תלכי תכירי משהו חדש אולי הוא ירגיש אליך משהו שאני לא מצליח, למרות שאני מאחל לכל אחד בחורה כמוך, אבל בינינו זה לא ימשיך. אבל היא התעקשה אני בסה``כ אמרתי לה שיש לי משהו שאני צריך להגיד לה, אבל לא רוצה להגיד לה. ואז היא התחילה לנחש: את עוזב את הארץ? יש לך משהיא אחרת? אתה רוצה לעזוב אותי? אתה רוצה עוד הפסקה? אמרתי לה שאני צריך הרבה זמן לחשוב על כל מה שהיה, יש הרבה דברים שאני צריך להגיד לך אבל לא יכול - אמרתי לה, אבל היא כמובן הייתה חייבת לדעת. ברור שאם הייתי רוצה הייתי מספר לה מה באמת אני חושב על כל הסיפורים שלה עם כל הגברים בחייה שמטרידים אותה ( היה שקוף שיש עוד מישהו בסיפור הזה שרק השם שלו מתחלף כל פעם ), כל יומיים היה מתקשר אליה בחור מעברה הרחוק, והסיפורים עליו זה היה הורס הכל. אבל לא אמרתי לה דבר נשתתי לה לשפוך הכל ונמנעתי מלהגיב. כשאמרתי לה את הכל אחרי שהיא הוציאה את זה ממני וזה עלה לי בדם, היה את השקט הזה, השקט של הים, רק ציוץ השחפים נשמע האופק, לרגע פחדתי שתרוץ לשם, לא שאנ יבאמת שווה את זה - אבל למה תמיד אתן חייבות לדעת? תשלימו עם זה ומדובר על שני המינים - אנשים נפרדים גם בלי סיבה ממש אמיתית פשוט זה לא זה.