הכי מכירה והכי מזדהה,
במיוחד עכשיו.
אוי, אני מכירה כ"כ את הכאב הזה, שולחת לך חיבוק חזק וגדול.
וגם, ברשותך, מנצלת בצורה גסה את הפוסט העצוב שלך כדי להוציא תסכול משלי...
אמנם כרגע אנחנו לא בטיפולים, עושים הפסקה (ארוכה למדי יש לציין... יותר משנה עברה מהטיפול האחרון) פשוט לא מרגישה שיש לי את הכוחות הנפשיים והפיזיים להתמודד עם הכשלונות.
בפעם האחרונה נקלטתי אבל ההיריון היה לא תקין ולא שרד- כזה כאב לב. לא חשבתי שזה יכאב כ"כ, בכ"ז יש לנו כבר ילדים (תאומות מהממות, עוד מעט בנות 4).
אז מה ההזדהות ולמה עכשיו? כשחזרנו לטיפולים עשיתי את כל הבדיקות הנדרשות. ככה עלו על זה שאני סובלת מתת פעילות של בלוטת התריס. התחלתי לקחת תרופה כדי להתאזן והופ, נקלטתי באותו היריון לא תקין ארור שגמר אותי כמה חודשים טובים. ואחרי כמה חודשים פתאום ביום בהיר התחלתי לקבל מחזור, כבר 5 חודשים. מגיע כל חודש, פחות או יותר סביב אותם תאריכים כך שאפשר אפילו לומר שהוא היה די סדיר.
לי, כפוליציסטית, אף פעם לא היה מחזור סדיר, למעט בתקופות שלקחתי גלולות כך שכל העניין היה חדש ומפתיע מאד. וכך חיכיתי למחזור שיגיע בסוף חודש שעבר, תחילת החודש הזה, כל הסימנים המוכרים הופיעו- עצבנות, חצ'קונים במצח ובאף, קרייב היסטרי לשוקולד, מיגרנה, כאב גב, חרמנות ו.. ו... ו... אין מחזור. כל פעם שאני הולכת לשירותים אני מחכה לראות את הסימנים- נאדה. ויש כמו שתיארת בחילות בבוקר, וצרבת, וחוסר תיאבון, ועייפות, והציצי כואב והבטן יצאה ומה לא... ובתוך הראש יש את הקול הקטן והמעצבן הזה שאומר "אולי הפעם?" "אולי הפעם זה יצא חיובי?" והדימיון שלי מתחיל להשתולל... ואני כל הזמן מזכירה לעצמי שאמרו לי בצורה הכי לא משתמעת ל2 פנים- "הסיכוי שלך להיכנס להיריון טבעי הוא קלוש עד אפסי".
יש בדיקת היריון בבית, תמיד יש בדיקת היריון בבית. רק שכל פעם שעשיתי בדיקת היריון בבית (ועשיתי... המון!) היא תמיד יצאה שלילית ולמחרת תמיד הגיע הדימום.
אז אני לא עושה את הבדיקה. כרגע הלימבו הזה שבו אני "לא בהיריון /בהיריון" עדיף על המציאות השלילית. רק חבל שאני לא מצליחה לחשוב על שומדבר אחר חוץ מזה.
