אגב הנה הפרולוג
היה זה יום ארוך. לפי מניין הציידים עוד תשעה חודשים היה אמור להיות מולד חמה. הצייד אשר ישב לבדו במדבר הגדול, גולה, התעורר משנתו. למרות שהיה גולה הייתה לו את טירתו. לא מבוצרת מדי, בגלל שאף אחד לא היה מתקיף אותה. אך גם לא חסרת מגן. חיות המדבר לא היו רבות אבל חלקן גם סיכנו את חיי העובר והיושב במדבר. הצייד ישב לבדו במדבר. טירתו הייתה ליד הים. נמל לא גדול לצורכי מסחר נבנה ליד הטירה. תושבי הטירה הקבועים לא היה רב. טבח, הצייד, אחיו המכשף ושליח אחד או שניים. כאשר הצייד התעורר הוא שם לב שאחיו, אשר חזר אמש מותש מאמצעו של המדבר, נעלם. הוא שמע פרסות סוסים. הוא פנה לחלון. אחיו דהר מטה מהטירה אל כיוון הים, אל כיוון הנמל שבממלכת הציידים. הוא לא ידע מה קורה. הוא ירד לחדר הראשי. כאשר נכנס לחדר דרך הדלת ראה בחלון, אשר פנה אל הנמל, ספינות. חמש במספר. חמישתם כמעט כבר עגנו בנמל. אבל כאשר הסתכל על רצפת החדר ראה דבר מה משונה אחר. על הרצפה היה מונח צייד אבוד הכרה. מעליו רכן מכשף אנושי. עלף עיוור ישב על אחד הכיסאות. בן אנוש נוסף הסתובב בחדר. כאשר ראה את בעל הבית הסתכל אל תוך עיניו. − מליאן, לב איילים לבן, למרות שאתה לא אלמוות, שמח לפגוש אותך. לכבוד הוא לי,− אמר הבן אנוש והמשיך,− תסלח שאנו פה אבל יש עניין מאוד דחוף. דרך אגב, אני בוז'אן, האל השכיר. הצייד אשר מימיו לא איבד הכרה- התעלף. כשהוא חזר להכרה, מסביב לשולחן הגדול ישבו שישה עשר דמויות. חצי סוס חצי בן אנוש מקורנן עמד ליד השולחן במקום בו היה אמור להיות אחד הכיסאות. מקום אחד היה ריק. היה זה המקום בראש השולחן. מקום מול הצייד שמקודם היה מחוסר הכרה. כאשר ראו אותו חוזר לעצמו פנה אליו המכשף האנושי. מאוחר יותר התברר שבחדר כבר היו כאלה שניים. − אתה בסדר? בוא שב. אנו רוצים להתחיל. − להתחיל במה? מי אתם? − בקרוב הכל יובהר לך. בוא שב,− והוא הצביע באצבעו אל הכיסא הפנוי בראש השולחן. בעל הבית, הצייד, התיישב בראש השולחן. הוא העיף מבט לגבי כל היושבים. משמאלו ישבו שני עלפים, ארבעה בני אנוש, סטיר ומינוטאור. מימינו היה בן אנוש מכונף, המכשף, בן האנוש אשר הציג את עצמו כ'האל השכיר' בוז'אן, עלף, הקנטאור המקורנן, גמד, בן אנוש בבגדי כוהנים וסטיר. מולו ישב הצייד, שכפי שנראה עתה, שם בעל הבית, היה חבול וכנראה התאושש ממכה. אותו צייד החל גם הראשון לדבר. − טוב מכיוון שכולם כאן, אני אתחיל. תחילה כדי שלא יהיו אי הבנות כדאי שכל אחד יציג את עצמו. אני הוא יוליס, ראש האלים.− בהישמעם של מילים אלה הצד הימני ממנו נע קצת באי נוחות בכיסאותיהם. בעל הבית הסתכל לעיניי יוליס ישירות. עינייו לא שיקרו. פניו היו צעירים, דומים לשלו. הצד הימני החל לדבר אחד אחרי השני. השמות לא עינייו את בעל הבית. אבל דבר אחד כן, כולם היו אלים. אף אחד מהם לא שיקר. כל תשעת האלים ישבו עתה מסביב לשולחנו. יוליס החל לדבר שוב. − אם כך תשעת האלים פה. עכשיו השאר. אלה שלא בני אלמוות... עדיין.− את המילה האחרונה הוא פלט כך שרק האל המכשף שמע. ראשון דיבר המינוטאור. − פרסות מחשבה, מינוטאור. − חופני אש, סטיר מהביצות. − דרקמיין, ליל חשיכה, צייד אופל, בן אנוש. − לריאן, מטה אור, מג, בן אנוש. − איילין, פלג מים, בת אנוש. − דרקון, שכיר חרב, בן אנוש. −טריאס, נץ, עלף. − יוריוס, נמר, חצי עלף חצי איש צל. בעל הבית הקשיב אך לא מיד הבין שהגיע תורו לדבר. לאחר שהביט שוב בפניו של ראש האלים דיבר. − מליאן, לב איילים לבן, צייד...− הוא לא סיים את הצגתו. לחדר התפרץ צייד נוסף, לבוש בבגדי שליח. הוא דיבר. − מלך הציידים, אדוני,− מליאן שמע את דברי השליח אשר לאחר רגע נפל על הרצפה מת. אחרי כן הוא השלים את דבריו. − מליאן, לב איילים לבן, מלך הציידים.− יוליס החל לדבר שוב. − אם כך כולם פה. אני מבקש את סליחתו של מלך הציידים על הכניסה לביתו אבל בתור האלים חשבנו שטוב יותר יהיה לא לאבד זמן ולהתכנס היכן שלכולם יהיה נוח יותר. היום הזה נובא מלפני שלושת אלפים שנה. יום הראשון למלכותו המחודשת של בית סלביניס. לא רציתי להגיד את הדברים הבאים בפני כל העמים וכל תושבי העולם מכיוון שרציונו שלא כולם יילחצו... − דבר לעניין!− היה זה בן האנוש שכינה את עצמו דרקון. − דרקון, תירגע. הוא מגיע לזה.− היה זה בוז'אן. − אנו, האלים, עומדים בפני חורבן העולם. − ואם אינני טועה היום זה היום האחרון בשנה בו אתם יכולים לרדת לארץ.− דיבר המכשף האנושי, הלא אלמוות. − כן, החורבן יתחיל על הארץ ורק לאחר מכן יעבור אלינו. כאן אנו צריכים אתכם. − במה אנו יכולים לעזור?− דיברה איילין. − אני, האל בוז'אן והאל המכשף ניסינו לעצור את אל הכאוס הראשי היום. אולם בלא הצלחה. ללא הלהב הלבנה זה בלתי אפשרי.− הוא סיים את החצי הראשון של דבריו ופנה אל מליאן,− אחיך או ליתר דיוק גופו קיבל למשכונות את רוח האל ואת כוחו. − לכן הוא דהר היום לממלכה. אבל לאן הוא רוצה להגיע? לאי האפל? − לא. הוא מעוניין לשחרר את הדרואידים. הם נותרו שש במספר. − והאי הכי קרוב הוא 'אי התקוות הקפואות'. אז למה שלא נלך אליו ונחסל את אחי... − כי צריך את הלהב הלבנה.− דיבר בעצבנות בוז'אן. − ואיפה נשיג אותה? − הבאנו אותה לרוח המחביאה יחד עם שמונת הנשקים הקסומים האחרים, היא אמרה לאחר מכן שכדי למצוא את הלהב הלבנה, צריך למצוא את שמונת האחרים. ניא השאירה לנו רק את המפה ומיקום הנשק הראשון. וכאן בעצם אתם נכנסים לעניין. במשך תשעה חודשים אתם צריכים למצוא את כל התשעה. וכמובן לנצח את אל הכאוס הראשי ואת שמונת תומכיו העיקריים. − האם אתם מסכימים?− דיבר האל המכשף. − חוץ מחיינו בעולם הזה, מה עוד אנו מקבלים?− היה זה שכיר החרב. − אני אישית אשלם לכל אחד מכם, שחושב שחייכם הם דבר לא מספיק. − כמה?− שוב דיבר שכיר החרב. − שלושת אלפים זהביים ואלפייה של ברקתיים, לנשק− דיבר יוליס −לכל אחד. וכמובן גם אלפייה של יהלומיים על כל תומך או אל הרוג. גם לכל אחד. − אני בפנים.− דיבר הדרקון ושם את חרבו על השולחן כאות לכן. − אנו גם.− דיברו הסטיר והמינוטאור ושמו אף את נשקיהם על השולחן. − אני בפנים רק כי מדובר באל הכאוס הראשי,− דיבר צייד האופל. − אני גם.− אמר המג הצעיר. − אני חושבת שאוכל לעזור. − שנינו גם,− דיברו שני האחים למחצה, העלפים. − אני רק אבקר קודם בבירה. − אין זמן.− דיברו האלים. − הם בינתיים יכולים למצוא את הנשק הראשון. − אם זה רצונך,− דיבר ראש האלים, מאוכזב כמעה, − קדימה לדרך. האלים נעלמו. כל אחד פנה לדרכו. בחוץ עמדו, מחכים, שמונה סוסים לא גזעיים, מוכנים שרוכב יעלה על כל אחד מהם.
