אתר מרגש מאוד
עוד לא הצלחתי למצוא מילים להרגשה שנועה אורבך נכנסה לנשמה מיום שפורסמה תמונתה בעיתונים לאחר מותה. קראתי באחד מעיתוני החג כתבה על הקשיים של הצוותים הרפואיים בעומס הפיסי והרגשי לנוכח כל הפיגועים והנפגעם, גם שם מוזכרת נועה כמי שעצרה את ההמולה של ביה"ח כשהיא שוכבת ומשפחתה נפרדת ממנה היופי? התמימות? הגיל? אולי העובדה שפשוט נפלה שם בתוך תפאורה רגילה לגילה: בי"ס, סוף יום לימודים.. כמו לקוח מסרט מצמרר, הלוואי שזה היה סרט ליאת
