החיפוש אחר האמת
טוב, אז ביקרתי באתר הזה, ואני לא יכול להגיד שהחכמתי ממנו. וקראתי את כל עשרת האגפים שלו. תמיד כשאני קורא טקסטים המנסים להוכיח את קיום/אי-קיום האל, כמו באתר הנ"ל, באתר "חופש", או בספרים שמחולקים בתחנה המרכזית, אני שם לב לדבר אחד שחסר לי ביותר - הדיון. אנשים מעלים טענה, מוכיחים אותה לפי דרכם, ובונים עליה תיאוריות נוספות אבל אף אחד לא הסכים איתם שהטענה הראשונית היא נכונה. אם אני לא מבין את נכונות הטענה, למה שאני אסכים עם השאר? אבל אתם לא נונים לי מקום לשאול שאלות, לבקש הבהרות, להתפלפל במקומות מסויימים, להתווכח על נכונותן של "עובדות" כאלה ואחרות. אתם פשוט מניחים שאתם צודקים. אני, בתור בן-אדם שלמד פיזיקה, ובעיקר מתמטיקה, לא יכול לקבל את ה"הוכחות" שאתם מציגים בטקסטים האלה, פשוט כי אי-אפשר לקרוא להן הוכחות. במקרה הטוב ביותר, מדובר בטיעון חזק. אבל כל אדם שלמד מדעים מדוייקים יודע אתה לא בונה תיאוריות ענק, כל עוד הבסיס שלך לא יציב (כן, המשלה לגורדי-שחקים תתאים כאן להפליא). למשל, באתר הנ"ל, נותנים 15 סיבות שונות לנכונותה של התורה. כשאני רואה מישהו דוחף לי "הוכחות" מול הפנים, אני תמיד מרגיש שהוא מנסה ליצור מצב של "מרוב דובים לא רואים את היער". בשביל לדעת שמשהו נכון, אני צריך רק הוכחה אחת חזקה, לא קבוצה של טיעונים חלשים. לדוגמא: |דגש|טענה : 15 הוא מספר ראשוני. איך אני יודע את זה? א. לדעתי כל המספרים האי-זוגיים הם ראשוניים. ב. 15 הוא אי-זוגי. מכאן - ראשוני. רוצים שאני אוכיח את "א"? אין בעיה. בואו ניקח כמה מספרים אי-זוגיים, ונראה שהם ראשוניים: 3 - ראשוני. 7 - ראשוני. 23 - ראשוני. 101 - לאחר כמה חישובים נגלה שגם הוא ראשוני. 11 - ראשוני. 13 - ראשוני. נו, אז אם כל-כך הרבה מספרים אי-זוגיים הם ראשוניים, אני בטח צודק. מש"ל (מה שבא לי).
