את הדיון הבא אקדיש לתופעת ה../images/Emo120.gif
הרצוני לדסקס עמכם על תופעתהעישון במועדונים ובמקומות בילוי דומים שימו לב למסלול מסכת היסורים של הלא מעשן עם כניסתו למועדון אהוב; עוברים את מסלול הסלקציה ונכנסים לתוך ענן עשן בינוני שבמהלך הדקות הקרובות ילך ויגדל עד שיצרוב בעינינו ויעשה ענק כענן גשם אפור. המקום מאוד צפוף ואנו מפלסים דרכינו בזהירות לבל מישהו/י האוחז/ים בסיגריה דלוקה, לא ישימו לב ויצרבו את מלבושינו המוקפדים או אותנו. גם ברחבת הריקודים המתח גובר כאשר אנו מוצאים עצמינו מוקפים בתוך מעגל מחוללים מעשנים המגבילים את יכולתינו המוטורית ונאמנותינו למיקום ספציפי על רחבת הריקודים. אנו מפלסים בזהירות את דרכינו לבר המעוטר בשלל באפרות שקופות המלאות בבדלי סיגריה שהמלצרים ממהרים לרוקן כל חצי דקה, אנו עומדים מספר דקות ליד ההוא וההיא שמעשנים ומדסקסים בינהם באינטימיות רבה ומשתדלים מאוד שלא להפריע, אנו מתנצלים ומזמינים משקה, הברמן מושיט לנו את העודף והמשקה בזהירות רבה שלא נכווה. אנו חוזרים לרחבת הריקודים כאשר Mr DJ החליט להחליף את קצב ההיפהופ למוסיקה מעט יותר אטרקטיבית. אך במהרה שוב אנו שוב חוזרים להיות מוגבלים מוטורית ובנוסף נוספת לנו תחושת המחנק. בסופו של דבר אנו נכנעים ומתקפלים מהמקום, וחוזרים הביתה ריחניים ומסריחים מתמיד. במיטתי הרהרתי לעצמי, הרי במקומות אלה, אין למי לפנות בבקשה לכבות את הסיגריה, ולא הגיוני שנעשה זאת מאחר ואנו בעמדת המיעוט אז מי לעזאזל יקשיב לנו!?. האפשרות היחידה שנותרה היא פשוט לסבול ולשתוק ולהשלים עם העובדה שנעשנו מעשנים פאסיביים ולאולי נמות מוקדם יותר שלא באשמתינו.. ואני תוהה, האם חיי הלילה נועדו רק למעשנים?
הרצוני לדסקס עמכם על תופעתהעישון במועדונים ובמקומות בילוי דומים שימו לב למסלול מסכת היסורים של הלא מעשן עם כניסתו למועדון אהוב; עוברים את מסלול הסלקציה ונכנסים לתוך ענן עשן בינוני שבמהלך הדקות הקרובות ילך ויגדל עד שיצרוב בעינינו ויעשה ענק כענן גשם אפור. המקום מאוד צפוף ואנו מפלסים דרכינו בזהירות לבל מישהו/י האוחז/ים בסיגריה דלוקה, לא ישימו לב ויצרבו את מלבושינו המוקפדים או אותנו. גם ברחבת הריקודים המתח גובר כאשר אנו מוצאים עצמינו מוקפים בתוך מעגל מחוללים מעשנים המגבילים את יכולתינו המוטורית ונאמנותינו למיקום ספציפי על רחבת הריקודים. אנו מפלסים בזהירות את דרכינו לבר המעוטר בשלל באפרות שקופות המלאות בבדלי סיגריה שהמלצרים ממהרים לרוקן כל חצי דקה, אנו עומדים מספר דקות ליד ההוא וההיא שמעשנים ומדסקסים בינהם באינטימיות רבה ומשתדלים מאוד שלא להפריע, אנו מתנצלים ומזמינים משקה, הברמן מושיט לנו את העודף והמשקה בזהירות רבה שלא נכווה. אנו חוזרים לרחבת הריקודים כאשר Mr DJ החליט להחליף את קצב ההיפהופ למוסיקה מעט יותר אטרקטיבית. אך במהרה שוב אנו שוב חוזרים להיות מוגבלים מוטורית ובנוסף נוספת לנו תחושת המחנק. בסופו של דבר אנו נכנעים ומתקפלים מהמקום, וחוזרים הביתה ריחניים ומסריחים מתמיד. במיטתי הרהרתי לעצמי, הרי במקומות אלה, אין למי לפנות בבקשה לכבות את הסיגריה, ולא הגיוני שנעשה זאת מאחר ואנו בעמדת המיעוט אז מי לעזאזל יקשיב לנו!?. האפשרות היחידה שנותרה היא פשוט לסבול ולשתוק ולהשלים עם העובדה שנעשנו מעשנים פאסיביים ולאולי נמות מוקדם יותר שלא באשמתינו.. ואני תוהה, האם חיי הלילה נועדו רק למעשנים?