את הולכת
אני לא מאמינה שאת עוזבת עברנו הרבה ביחד אם לא היית יכול להיות שאני הייתי במקום אחר עכשיו... לא רציתי לשמוע את המילים האלה ידעתי שזה מה שרצית להגיד לי כי את אף פעם לא התחלת שיחה ב"חנה יש לי משהו להגיד לך" בהתחלה לא חשבתי על זה זה לא הפריע לי אבל אחרי כמה דק פתאום נפל לי האסימון עוד חודש אני לא יראה אותך יותר....רק לפני שבועיים אמרת שיש לך עוד הרבה זמן עד שתעזבי ופתאום אחרי שבועיים את אומרת משהו אחר למה?? למה את עוזבת? למה עכשיו? מי ידבר איתי? מי יהיה איתי? אני רק שומעת את הקול שלך בטלפון וזה עושה אותי שמחה מי ישמח כל פעם שאני מגיעה לניידת וישר יקח אותי לסיבוב לראות שהכל בסדר? עוד חודש לא יהיה יותר ניידת הניידת מבחינתי לא תהיה קיימת בלעדייך...אני זוכרת את היום הראשון שהגעתי שאלת אם אני רוצה תה או אם אני רוצה לדבר אני סירבתי ואת האמת לא הבנתי מה את רוצה ממני את עוד לא יודעת מי אני וכבר רוצה לדבר שבוע אחרי זה כבר התחלנו לדבר יש התאהבתי בך (טוב איך אפשר שלא) ומאז התחיל להירקם קשר חזק בינינו הייתי איתי גם מחוץ לשעות ההתנדבות שלך תמיד שהייתי צריכה חיבוק/שיחה/חיזוק את היית שם... אני לא מסוגלת לדמיין אותי בלי שאת נמצאת שם איפשהו בשביל לחזק...אמרת לי משהו נכון אמרת שאת עוזבת אבל יודעת שאני נמצאת במקום יותר טוב וזה חצי נחמה נכון זה חצי נחמה אבל זה לא משפיע על החצי השני...אני לא רוצה שהיום הזה יגיע אני רוצה שתישארי אני לא יכולה עם הידיעה הזאת שעוד חודש לא תיהיי... דנה אני אוהבת אותך את הכל בשבילי את בכלל לא יודעת כמה אהבה יש לי אלייך כמה הערכה כמה כבוד אני לא מסוגלת לתאר במילים כמה הקשר הזה עשה לי טוב כולם יודעים שאני באה רק בגללך אם את לא נמצאת אין לי מה לחפש שם אמרת שבחודש הזה בשבועות שיגיעו נדבר על הרגשות שלי בנוגע לזה אבל איך אני יצליח לדבר??? אני לא מסוגלת הדמעות עולות ואני לא מצליחה להחזיק אותן בפנים אני כותבת ובוכה מה יקרה שאני יצטרך לדבר? אני יבכה? אף פעם לא ראית אותי בוכה... דנה עוד חודש את לא פה אוףףףףףףףף לא רוצההההה אל תלכי דנה בבקשההה אני צריכה אותך....
אני לא מאמינה שאת עוזבת עברנו הרבה ביחד אם לא היית יכול להיות שאני הייתי במקום אחר עכשיו... לא רציתי לשמוע את המילים האלה ידעתי שזה מה שרצית להגיד לי כי את אף פעם לא התחלת שיחה ב"חנה יש לי משהו להגיד לך" בהתחלה לא חשבתי על זה זה לא הפריע לי אבל אחרי כמה דק פתאום נפל לי האסימון עוד חודש אני לא יראה אותך יותר....רק לפני שבועיים אמרת שיש לך עוד הרבה זמן עד שתעזבי ופתאום אחרי שבועיים את אומרת משהו אחר למה?? למה את עוזבת? למה עכשיו? מי ידבר איתי? מי יהיה איתי? אני רק שומעת את הקול שלך בטלפון וזה עושה אותי שמחה מי ישמח כל פעם שאני מגיעה לניידת וישר יקח אותי לסיבוב לראות שהכל בסדר? עוד חודש לא יהיה יותר ניידת הניידת מבחינתי לא תהיה קיימת בלעדייך...אני זוכרת את היום הראשון שהגעתי שאלת אם אני רוצה תה או אם אני רוצה לדבר אני סירבתי ואת האמת לא הבנתי מה את רוצה ממני את עוד לא יודעת מי אני וכבר רוצה לדבר שבוע אחרי זה כבר התחלנו לדבר יש התאהבתי בך (טוב איך אפשר שלא) ומאז התחיל להירקם קשר חזק בינינו הייתי איתי גם מחוץ לשעות ההתנדבות שלך תמיד שהייתי צריכה חיבוק/שיחה/חיזוק את היית שם... אני לא מסוגלת לדמיין אותי בלי שאת נמצאת שם איפשהו בשביל לחזק...אמרת לי משהו נכון אמרת שאת עוזבת אבל יודעת שאני נמצאת במקום יותר טוב וזה חצי נחמה נכון זה חצי נחמה אבל זה לא משפיע על החצי השני...אני לא רוצה שהיום הזה יגיע אני רוצה שתישארי אני לא יכולה עם הידיעה הזאת שעוד חודש לא תיהיי... דנה אני אוהבת אותך את הכל בשבילי את בכלל לא יודעת כמה אהבה יש לי אלייך כמה הערכה כמה כבוד אני לא מסוגלת לתאר במילים כמה הקשר הזה עשה לי טוב כולם יודעים שאני באה רק בגללך אם את לא נמצאת אין לי מה לחפש שם אמרת שבחודש הזה בשבועות שיגיעו נדבר על הרגשות שלי בנוגע לזה אבל איך אני יצליח לדבר??? אני לא מסוגלת הדמעות עולות ואני לא מצליחה להחזיק אותן בפנים אני כותבת ובוכה מה יקרה שאני יצטרך לדבר? אני יבכה? אף פעם לא ראית אותי בוכה... דנה עוד חודש את לא פה אוףףףףףףףף לא רוצההההה אל תלכי דנה בבקשההה אני צריכה אותך....