את המכתב הזה לעולם לא אשלח.
את שנתת לי חיים...את שהבאת אותי לעולם אני שאליך מחוברת הייתי בחבל הטבור זוכרת ? פעם אמרתי לך שכל מי שאני ומה שאני ינקתי ממך . טעיתי . כל מי שאני ומה שאני הוא בזכות עצמי לך אין יד בדבר. את שנתת לי חיים .. את שנושאת את שם התואר " אמא שלי " אז דעי לך שעבורי אמא היא זו .... שמחבקת כשכואב - מתי הפעם האחרונה שחיבקת אותי ? שמלטפת ומנחמת כשצריך - מתי הפעם האחרונה שהושטת לי יד לליטוף ? ששמחה כששמח לי - מתי פעם אחרונה שמחת בשבילי ? שעצובה כשעצוב לי - מתי באמת היתה הפעם האחרונה שהתעצבת בשבילי ? כי אני לא זוכרת אותך מלטפת מנחמת אוהבת !! את שהבאת אותי לעולם ..את זו שאמורה להיות רשת הביטחון שלי שאדע אם אפול את תהיי שם ולא תתני לי ליפול אבל את - נתת לי ליפול לבורות עמוקים ולתהומות חשוכים ועמדת לך שם בצד והבטת בי זוחלת החוצה בכוחות אחרונים וכל מה שהיה לך לומר לי זה " אמרתי לך " עם האצבע הכל כך מוכרת שלך מנופפת מולי . לקח לי שנים להבין , שאלתי מיליון פעמים את עצמי למה את לא שמחה בשבילי כשאני מצליחה כשאני שמחה . ויש לי תשובה . כי את פשוט מקנאה , בכל פעם שאני נוגעת באושר או בסיפוק או בהגשמת חלום זה מזכיר לך כמה את לא . נוח לך יותר לראות אותי כמוך מרירה מיואשת כועסת . אז דעי לך לעולם לא אהיה כמוך כי אם יש לי פחדים אז הגדול מכולם הוא להיות כמוך . ואני לא כמוך אני סולחת .כן מתנת הסליחה שאת לא יודעת מה היא אני סולחת לך שאין לך מושג מה זה להיות אמא אני סולחת לעצמי שציפיתי ממך להיות מה שאינך אינך אמא ..אישה שהביאה אותי לעולם . ובעצם על דבר אחד לא אסלח לעולם ..זוכרת פעם אחרונה שהטחתי בך מעט ממה שאני מרגישה אבל את כרגיל לא מוכנה להקשיב - על מה שעשית באותו יום על מה שעשית באותו הרגע על זה לא אסלח. אז מי שהיתה הכתף שלך תמיד מי שניגבה לך את הדמעות תמיד , מי שתמיד היתה שם לצידך כשהיה לך רע כשהיה לך טוב מי שתמיד חשבת שתהיה שם איננה יותר . ניתקתי את חבל הטבור "אמא".
את שנתת לי חיים...את שהבאת אותי לעולם אני שאליך מחוברת הייתי בחבל הטבור זוכרת ? פעם אמרתי לך שכל מי שאני ומה שאני ינקתי ממך . טעיתי . כל מי שאני ומה שאני הוא בזכות עצמי לך אין יד בדבר. את שנתת לי חיים .. את שנושאת את שם התואר " אמא שלי " אז דעי לך שעבורי אמא היא זו .... שמחבקת כשכואב - מתי הפעם האחרונה שחיבקת אותי ? שמלטפת ומנחמת כשצריך - מתי הפעם האחרונה שהושטת לי יד לליטוף ? ששמחה כששמח לי - מתי פעם אחרונה שמחת בשבילי ? שעצובה כשעצוב לי - מתי באמת היתה הפעם האחרונה שהתעצבת בשבילי ? כי אני לא זוכרת אותך מלטפת מנחמת אוהבת !! את שהבאת אותי לעולם ..את זו שאמורה להיות רשת הביטחון שלי שאדע אם אפול את תהיי שם ולא תתני לי ליפול אבל את - נתת לי ליפול לבורות עמוקים ולתהומות חשוכים ועמדת לך שם בצד והבטת בי זוחלת החוצה בכוחות אחרונים וכל מה שהיה לך לומר לי זה " אמרתי לך " עם האצבע הכל כך מוכרת שלך מנופפת מולי . לקח לי שנים להבין , שאלתי מיליון פעמים את עצמי למה את לא שמחה בשבילי כשאני מצליחה כשאני שמחה . ויש לי תשובה . כי את פשוט מקנאה , בכל פעם שאני נוגעת באושר או בסיפוק או בהגשמת חלום זה מזכיר לך כמה את לא . נוח לך יותר לראות אותי כמוך מרירה מיואשת כועסת . אז דעי לך לעולם לא אהיה כמוך כי אם יש לי פחדים אז הגדול מכולם הוא להיות כמוך . ואני לא כמוך אני סולחת .כן מתנת הסליחה שאת לא יודעת מה היא אני סולחת לך שאין לך מושג מה זה להיות אמא אני סולחת לעצמי שציפיתי ממך להיות מה שאינך אינך אמא ..אישה שהביאה אותי לעולם . ובעצם על דבר אחד לא אסלח לעולם ..זוכרת פעם אחרונה שהטחתי בך מעט ממה שאני מרגישה אבל את כרגיל לא מוכנה להקשיב - על מה שעשית באותו יום על מה שעשית באותו הרגע על זה לא אסלח. אז מי שהיתה הכתף שלך תמיד מי שניגבה לך את הדמעות תמיד , מי שתמיד היתה שם לצידך כשהיה לך רע כשהיה לך טוב מי שתמיד חשבת שתהיה שם איננה יותר . ניתקתי את חבל הטבור "אמא".
