את התגובה על 12 השלבים, ראיתם?
ממש פה. אעתיק אותה לפורום, כדי לחסוך לכם גלילה עד תחתית העמוד - חביתת 13 (!) השלבים איחולים למדור החדש "השף הפרטי שלי" מאת מירי חנוך ואייל שני, שמביא ניחוח של טריות אל ביתנו בכל סוף שבוע. בשבוע החולף התענגנו על חביתה בת 12 שלבי הכנה (מוסף "הארץ" 5.11). חלוקה זו מבטיחה מיצוי גסטרוני שמימי, עינוג אין סופי לחך ולנפש ומתכון ודאי לשיפור זריזות הידיים וקואורדניציית יד-עין-פה. לא היססנו! ניסינו ועקבנו שלב אחר שלב, על אף ההבטחה שלפחות שתיים-שלוש חביתות ינפחו נשמתן על רצפת מטבחנו (וזה לא היה ביום של העוזרת...). ואז, רגע לפני הקרשנדו, כשאנו רצים עם מחבת לוהטת אל שולחן הסועדים, התברר לנו שהשלב האחרון הוא למעשה שלביים. נזכיר במה דברים אמורים. השלב ה-12 בהכנת חביתה, אליבא דאייל שני, כוללת את תפיסת ראשו של הסועד הרוכן אל השולחן בהמתנה לחביתה, הטייתו הצידה כדי לפלס דרך למחבת הלוהטת הנושאת את החביתה וקיפולה "אל תוך עצמה, על פני הצלחת". גדולתו של מתכון נמדדת במידת דיוקו ופשטותו. ואכן, הכותבים הקפידו להפריד כל שלב בהכנה ממשנהו, ואף הגדילו עשות כאשר הפרידו את שלב הנפתה של החביתה לקראת הפיכתה (שלב 10) משלב צניחתה אל המחבת (שלב 11). אולם, בשלב האחרון (12) מעדו הכותבים כאשר שילבו באחת את הסטת ראשו של הסועד עם קיפולה של החביתה אל צלחתו. והרי כל בר דעת יבחין שלפנינו שתי פעולות נפרדות זו מזו: הסטת ראשו של הסועד הינה פעולה אחת, שאינה קשורה כלל ועיקר לפעולת קיפולה של החביתה אל צלחתו. לכן, אנו מציעים לראות את מלאכת הכנת החביתה כפעולה בת 13 שלבים, ולא בת 12 כפי שהציעו הכותבים. אנו מקווים שהערתנו הצנועה תסייע בידי כותבי המדור "השף הפרטי שלי" לדייק בפרטים, גם כאשר מלאכת העשייה עומדת לקראת סיומה. כפי שנאמר, השלמות נמצאת בפרטים הקטנים. גלית וארז יחיא-צפדיה באר שבע
ממש פה. אעתיק אותה לפורום, כדי לחסוך לכם גלילה עד תחתית העמוד - חביתת 13 (!) השלבים איחולים למדור החדש "השף הפרטי שלי" מאת מירי חנוך ואייל שני, שמביא ניחוח של טריות אל ביתנו בכל סוף שבוע. בשבוע החולף התענגנו על חביתה בת 12 שלבי הכנה (מוסף "הארץ" 5.11). חלוקה זו מבטיחה מיצוי גסטרוני שמימי, עינוג אין סופי לחך ולנפש ומתכון ודאי לשיפור זריזות הידיים וקואורדניציית יד-עין-פה. לא היססנו! ניסינו ועקבנו שלב אחר שלב, על אף ההבטחה שלפחות שתיים-שלוש חביתות ינפחו נשמתן על רצפת מטבחנו (וזה לא היה ביום של העוזרת...). ואז, רגע לפני הקרשנדו, כשאנו רצים עם מחבת לוהטת אל שולחן הסועדים, התברר לנו שהשלב האחרון הוא למעשה שלביים. נזכיר במה דברים אמורים. השלב ה-12 בהכנת חביתה, אליבא דאייל שני, כוללת את תפיסת ראשו של הסועד הרוכן אל השולחן בהמתנה לחביתה, הטייתו הצידה כדי לפלס דרך למחבת הלוהטת הנושאת את החביתה וקיפולה "אל תוך עצמה, על פני הצלחת". גדולתו של מתכון נמדדת במידת דיוקו ופשטותו. ואכן, הכותבים הקפידו להפריד כל שלב בהכנה ממשנהו, ואף הגדילו עשות כאשר הפרידו את שלב הנפתה של החביתה לקראת הפיכתה (שלב 10) משלב צניחתה אל המחבת (שלב 11). אולם, בשלב האחרון (12) מעדו הכותבים כאשר שילבו באחת את הסטת ראשו של הסועד עם קיפולה של החביתה אל צלחתו. והרי כל בר דעת יבחין שלפנינו שתי פעולות נפרדות זו מזו: הסטת ראשו של הסועד הינה פעולה אחת, שאינה קשורה כלל ועיקר לפעולת קיפולה של החביתה אל צלחתו. לכן, אנו מציעים לראות את מלאכת הכנת החביתה כפעולה בת 13 שלבים, ולא בת 12 כפי שהציעו הכותבים. אנו מקווים שהערתנו הצנועה תסייע בידי כותבי המדור "השף הפרטי שלי" לדייק בפרטים, גם כאשר מלאכת העשייה עומדת לקראת סיומה. כפי שנאמר, השלמות נמצאת בפרטים הקטנים. גלית וארז יחיא-צפדיה באר שבע
