את/ה כבר נטעת?

[יהודה ישרים]

את/ה כבר נטעת?

שלום חברים. ביום ראשון בערב נחגוג את ט"ו בשבט ברוב פאר והדר עם פירות ארצנו (וגם עם פירותיה של תורכיה). אומר המדרש: "כי תבואו אל הארץ ונטעתם...". אמר להם הקב"ה לישראל: אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא ניטע, אלא הוו זריזין בנטיעות שנאמר: "ונטעתם כל עץ מאכל". כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם. שלא יאמר אדם אני זקן, כמה שנים אני חי? מה אני עומד מתיגע לאחרים? למחר אני מת. אמר שלמה: "את הכל עשה יפה בעתו, גםאת העלם נתן בליבם" (קהלת ג', י"א), העלם כתיב, חסר ו'. מהו כן? אילולא שהקב"ה העלים מלבו של אדם את המיתה, לא היה אדם בונה ולא נוטע, שהיה אומר למחר אני מת, למה אני מתיגע לאחרים? לפיכך בעלים הקב"ה מליבות של בני האדם את יום המיתה, שיהא אדםבונה. זכה, יהיה לו, לא זכה, יהיה לאחרים. אני חושב שהמסר אותו מעביר המדרש, של מחשבה על הדורות הבאים והשקעה היום על מנת שילדינו יקצרו את הפירות מחר, הוא מסר חשוב, במיוחד בעולם שלנו שבד"כ מתמקד במה טוב לי היום, על מנת שאוכל אני להנות. הידד לנוטעים. שלכם, יהודה ישרים