LostInTheSky
New member
את יודעת שהמכתב מופנה אלייך...
אני כותבת את המכתב הזה פה כי אין לי דרך אחרת... הרי את חושבת שאני אנוכית, ומגעילה, וחושבת רק על עצמי ! ומשום מה את חושבת שאני לא אוהבת אותך ושלא אכפת לי ממך!! היום, אחרי 4 חודשים של דכאונות, התחלתי להרגיש קצת יותר טוב, התחלתי להרגיש שייש אנשים שאוהבים אותי , יש אנשים שבאמת, אבל באמת אכפת להם ממני!! זאת הרגשה שלא הייתה לי מאז אחי הקטן שנפטר, את לא יודעת מה אני מרגישה מבפנים... אין לך מושג!! ולא משנה כמה רע את תרגישי בגלל אהבה נכזבת, או בגלל חברות מעצבנות (או בגלל הג´וקים) את בחיים לא תביני את הכאב שלי ואת ההרגשה שלי ואני גם לא מאחלת לך להרגיש את מה שאני מרגישה... לא לך, ולא לאף בן אדם אחר בעולם!!! ההרגשה ממש נוראית, לקום בבוקר, בחדר של האח הקטן (למרות שלא רציתי לעבור אליו, אבל לא הייתה לי ברירה...סיפור ארוך), לדעת שהוא היה צריך להתעורר בחדר הזה כל בוקר והוא זה שגם צריך ללכת לישון בו... ההרגשה בבוקר כשאני קמה לבית ספר (כבר לא...אבל כשכן היו לימודים) ... ההרגשה לקום בבוקר ולא לשמוע את הקול שלו כשהוא לא רוצה לקום, או לא לשמוע את ההתלהבות שלו בבוקש כאשר זה היה יום של טיול... ההרגשה לחזור בצהרים הביתה מבית ספר ולקוות שהוא ישב מול הטלויזיה... וששוב אנ ייוכל לריב איתו על השלט, ושוב אני יוכל למשוך לו את הכובע בגלל שהוא הסתיר לו את השיער הארוך והיפה שהיה לו... ההרגשה של ללכת לישון בלילה בידיעה שהוא, האח הקטן שלי, נמצא איפשהו בשמיים בלי שיהיה לו מישהו שידאג לו... ושוב אותה הרגשה של הבוקר... וזה חוזר על עצמו יום יום יום יום כבר 4 חודשים!! אני לא מאחלת לאף בן אדם בעולם לשבת מול הטלויזיה ופתאום לקבל שיחת טלפון שאומרת שהאח הקטן (שבעוד חודשיים אמור לחגוג 13) נמצא בבית חולים בגלל תאונה שהוא עבר... יומיים הוא שכב בבית חולים בלי הכרה!! יומיים!!! שהוא היה צמח.. עם גזע מוח וגולגולת מרוסקים!! ובאותם יומיים האלה אני הייתי כמו רוח רפאים!! הגוף שלי היה איתי אבל המחשבות שלי היו במקום אחר מקום רחוק!! אנשים היו מדברים אליי ואני בכלל לא שמעתי אותם... לא הייתי מחוברת לכדור הארץ...הייתי מנותקת מהעולם!!! וכשהלכתי לבית בחולים לראות אותו רק בכיתי ודיברתי איתו שעות ..אולי הוא יתעורר ... לצום יום שלם (בגלל שרב אחד אמר שזה יכול לעזור)... ואז שעה אחרי שעזבתי את בית החולים אנשים מתקשרים לבית ושואלים: "מתי ההלויה" ? ואני לא יודעת מה לענות... מה אפשר להגיד??? אני אפילו לא ידעתי שהוא מת.. זה לא יכול להיות!! הכל קרה כל כך מהר!!! זה היה כאילו רק לפני שעה הוא ביקש ממני שאני אלך איתו לדואר כדי שהוא יוכל לקבל את המתנה מהקוקה קולה...את הדיסקמן שהוא אסף כל כך הרבה זמן פקקים בשביל לקבל אותו!! ואני ברשעותי!! אני לא הלכתי איתו..למה לא יכולתי לפנות שתי דקות בשבילו?!?! למה?!?! אחר כך מתחילים לבוא אנשים הביתה, הם נכנסים ובוכים ופתאום אמא באה ומודיעה לי שהרופאים לא יכלו לעזור לו יותר, ושאחי הקטן נפטר! באותו רגע לא עיקלתי כלום, לא עיקלתי שקרתה לו תאונת דרכים,ובטח שלא עיקלתי שהוא כבר איננו! ואז, ראיתי את הסמל של המכונית שהוא הביא לאמא שלי בגלל שאת שלה ילדים גנבו... לקחתי את הסמל ולא יכולתי לעזוב אותו! הכנסתי אותו לכיס והוא עד עכשיו איתי!! את חושבת שזה קל?! שזה קל לקום בבוקר ולדעת שאולי יכולתי למנוע את התאונה הזאת?? יכולתי לריב איתו באותו היום ולא לתת לו את האופניים שלי, יכולתי לפחות לשחק איתו קלפים כשהוא ביקש ממני, כמה דקות לפני שהוא יצא מהבית...יכולתי לעשות הרבה דברים, אבל לא עשיתי כלום!!! את חושבת שזה קל? אני בטוחה שאת לא חושבת כך!! אבל מישום מה את תמיד חושבת שאני רעה! שאני מגעילה! שאני אנוכית! היום , עד שהרגשתי קצת יותר טוב, את הפלתי עליי את כול העצבים שלך!! אמרת בדיוק מה שאת חושבת עלי וזה כואב לי כל כך!!! חשבתי שאת חברה שלי!! אם לא ידעת, יש חברות בשביל שהן יוכלו להגן עלייך... לפחות ממה שהן יכולות, וזה מה שאני עשיתי ... אבל אם את רוצה לפרק את החברות שלנו בגלל מישהו שפגשת רק באיסיקיו.. מישהו שלא מרגיש כלפייך כמו שאת כלפיו, אז בבקשה, כנראה טעיתי, כנראה החברות הזאת לא חשובה לך כמו שהיא חשובה לי!! אני לא רוצה לראות אותך שוב פגועה בגלל מישהו שלא שווה את זה!! שנה שעברה פגשת את המישהו הקודם ועד עכשיו את לא יכולה להוציא אותו מהראש (ואת יודעת מי זה), את כל הזמן בוכה ומדוכאת בגלל זה ואני לא רוצה שתעברי את זה שוב!!!!! אם את בוחרת להרוס את החברות שלנו ,בבקשה, אבל רק אל תאשימי אותי, כי אני מנסה לעזור לך!! את יכולה לכעוס עליי כמה שאת רוצה, אבל אני יודעת שמה שאני עשיתי היה בשבילך, ולטובתך(!!!) ולא כמו שאת חושבת ... שעשיתי את זה לרעתך!!! במיוחד שהדבר הזה כל כך שטותי, אם את רוצה לעשות אותו תעשי אותו בעצמך...אני לא מוכנה לקחת בזה חלק) רק שתדעי שאני אוהבת אותך ותמיד אוהב אותך כי את חשובה לי מאוד!!! יכולתי להוסיף פה עוד הרבה דברים ...אבל כבר אין לי את הכוח הנפשי בשביל זה...אני יושבת וכותבת ובוכה ... בוכה כל כך הרבה!!! כבר שורפות לי העיניים והן מנופחות.. ומחר בבוקר אני יקום עם עיניים עוד יותר מנופחות!! וזה ישאר עוד הרבה זמן ככה, עד שתביני !!!
אני כותבת את המכתב הזה פה כי אין לי דרך אחרת... הרי את חושבת שאני אנוכית, ומגעילה, וחושבת רק על עצמי ! ומשום מה את חושבת שאני לא אוהבת אותך ושלא אכפת לי ממך!! היום, אחרי 4 חודשים של דכאונות, התחלתי להרגיש קצת יותר טוב, התחלתי להרגיש שייש אנשים שאוהבים אותי , יש אנשים שבאמת, אבל באמת אכפת להם ממני!! זאת הרגשה שלא הייתה לי מאז אחי הקטן שנפטר, את לא יודעת מה אני מרגישה מבפנים... אין לך מושג!! ולא משנה כמה רע את תרגישי בגלל אהבה נכזבת, או בגלל חברות מעצבנות (או בגלל הג´וקים) את בחיים לא תביני את הכאב שלי ואת ההרגשה שלי ואני גם לא מאחלת לך להרגיש את מה שאני מרגישה... לא לך, ולא לאף בן אדם אחר בעולם!!! ההרגשה ממש נוראית, לקום בבוקר, בחדר של האח הקטן (למרות שלא רציתי לעבור אליו, אבל לא הייתה לי ברירה...סיפור ארוך), לדעת שהוא היה צריך להתעורר בחדר הזה כל בוקר והוא זה שגם צריך ללכת לישון בו... ההרגשה בבוקר כשאני קמה לבית ספר (כבר לא...אבל כשכן היו לימודים) ... ההרגשה לקום בבוקר ולא לשמוע את הקול שלו כשהוא לא רוצה לקום, או לא לשמוע את ההתלהבות שלו בבוקש כאשר זה היה יום של טיול... ההרגשה לחזור בצהרים הביתה מבית ספר ולקוות שהוא ישב מול הטלויזיה... וששוב אנ ייוכל לריב איתו על השלט, ושוב אני יוכל למשוך לו את הכובע בגלל שהוא הסתיר לו את השיער הארוך והיפה שהיה לו... ההרגשה של ללכת לישון בלילה בידיעה שהוא, האח הקטן שלי, נמצא איפשהו בשמיים בלי שיהיה לו מישהו שידאג לו... ושוב אותה הרגשה של הבוקר... וזה חוזר על עצמו יום יום יום יום כבר 4 חודשים!! אני לא מאחלת לאף בן אדם בעולם לשבת מול הטלויזיה ופתאום לקבל שיחת טלפון שאומרת שהאח הקטן (שבעוד חודשיים אמור לחגוג 13) נמצא בבית חולים בגלל תאונה שהוא עבר... יומיים הוא שכב בבית חולים בלי הכרה!! יומיים!!! שהוא היה צמח.. עם גזע מוח וגולגולת מרוסקים!! ובאותם יומיים האלה אני הייתי כמו רוח רפאים!! הגוף שלי היה איתי אבל המחשבות שלי היו במקום אחר מקום רחוק!! אנשים היו מדברים אליי ואני בכלל לא שמעתי אותם... לא הייתי מחוברת לכדור הארץ...הייתי מנותקת מהעולם!!! וכשהלכתי לבית בחולים לראות אותו רק בכיתי ודיברתי איתו שעות ..אולי הוא יתעורר ... לצום יום שלם (בגלל שרב אחד אמר שזה יכול לעזור)... ואז שעה אחרי שעזבתי את בית החולים אנשים מתקשרים לבית ושואלים: "מתי ההלויה" ? ואני לא יודעת מה לענות... מה אפשר להגיד??? אני אפילו לא ידעתי שהוא מת.. זה לא יכול להיות!! הכל קרה כל כך מהר!!! זה היה כאילו רק לפני שעה הוא ביקש ממני שאני אלך איתו לדואר כדי שהוא יוכל לקבל את המתנה מהקוקה קולה...את הדיסקמן שהוא אסף כל כך הרבה זמן פקקים בשביל לקבל אותו!! ואני ברשעותי!! אני לא הלכתי איתו..למה לא יכולתי לפנות שתי דקות בשבילו?!?! למה?!?! אחר כך מתחילים לבוא אנשים הביתה, הם נכנסים ובוכים ופתאום אמא באה ומודיעה לי שהרופאים לא יכלו לעזור לו יותר, ושאחי הקטן נפטר! באותו רגע לא עיקלתי כלום, לא עיקלתי שקרתה לו תאונת דרכים,ובטח שלא עיקלתי שהוא כבר איננו! ואז, ראיתי את הסמל של המכונית שהוא הביא לאמא שלי בגלל שאת שלה ילדים גנבו... לקחתי את הסמל ולא יכולתי לעזוב אותו! הכנסתי אותו לכיס והוא עד עכשיו איתי!! את חושבת שזה קל?! שזה קל לקום בבוקר ולדעת שאולי יכולתי למנוע את התאונה הזאת?? יכולתי לריב איתו באותו היום ולא לתת לו את האופניים שלי, יכולתי לפחות לשחק איתו קלפים כשהוא ביקש ממני, כמה דקות לפני שהוא יצא מהבית...יכולתי לעשות הרבה דברים, אבל לא עשיתי כלום!!! את חושבת שזה קל? אני בטוחה שאת לא חושבת כך!! אבל מישום מה את תמיד חושבת שאני רעה! שאני מגעילה! שאני אנוכית! היום , עד שהרגשתי קצת יותר טוב, את הפלתי עליי את כול העצבים שלך!! אמרת בדיוק מה שאת חושבת עלי וזה כואב לי כל כך!!! חשבתי שאת חברה שלי!! אם לא ידעת, יש חברות בשביל שהן יוכלו להגן עלייך... לפחות ממה שהן יכולות, וזה מה שאני עשיתי ... אבל אם את רוצה לפרק את החברות שלנו בגלל מישהו שפגשת רק באיסיקיו.. מישהו שלא מרגיש כלפייך כמו שאת כלפיו, אז בבקשה, כנראה טעיתי, כנראה החברות הזאת לא חשובה לך כמו שהיא חשובה לי!! אני לא רוצה לראות אותך שוב פגועה בגלל מישהו שלא שווה את זה!! שנה שעברה פגשת את המישהו הקודם ועד עכשיו את לא יכולה להוציא אותו מהראש (ואת יודעת מי זה), את כל הזמן בוכה ומדוכאת בגלל זה ואני לא רוצה שתעברי את זה שוב!!!!! אם את בוחרת להרוס את החברות שלנו ,בבקשה, אבל רק אל תאשימי אותי, כי אני מנסה לעזור לך!! את יכולה לכעוס עליי כמה שאת רוצה, אבל אני יודעת שמה שאני עשיתי היה בשבילך, ולטובתך(!!!) ולא כמו שאת חושבת ... שעשיתי את זה לרעתך!!! במיוחד שהדבר הזה כל כך שטותי, אם את רוצה לעשות אותו תעשי אותו בעצמך...אני לא מוכנה לקחת בזה חלק) רק שתדעי שאני אוהבת אותך ותמיד אוהב אותך כי את חשובה לי מאוד!!! יכולתי להוסיף פה עוד הרבה דברים ...אבל כבר אין לי את הכוח הנפשי בשביל זה...אני יושבת וכותבת ובוכה ... בוכה כל כך הרבה!!! כבר שורפות לי העיניים והן מנופחות.. ומחר בבוקר אני יקום עם עיניים עוד יותר מנופחות!! וזה ישאר עוד הרבה זמן ככה, עד שתביני !!!
