../images/Emo20.gifשלום לך בן מודאג
ברוך בואך לפורום העצוב שלנו, אבל טוב שבאת. כפי שתראה אם תעבור אחורה על פני דפי הפורום, תבין שכולנו בסירה אחת, יש בנים ובנות מודאגים להורים חולים, בני זוג אוהבים של חולים, נכדים מסורים לסבים וסבתות חולים וכו', מכל המינים ומכל הגדלים... בדרך כלל רוני שלנו מקבלת בברכה את החדשים הפונים לפורום. יש לה דרך מאוד יעילה ונעימה להסביר לפונים את המצב לאשורו ולעודד ולקבל ולחבק... אני בטוחה שהיא גם תענה לך. זו מחלה קשה, אכזרית ונכלולית שמתגנבת אל נבכי המוח של החולה ופשוט "מוחקת לו את הדיסק" בכל פעם עוד קצת... אצל כל אחד המחלה מתבטאת באופן אינדיבידואלי ושונה מחולה לחולה אך אצל כולם יש מאפיינים קבועים שהם בראש ובראשונה אובדן הזיכרון לטווח קצר וחוסר תפקוד יומיומי שמתבטא בכל מיני דברים קטנים וגדולים כשלאט לאט החולה מאבד את הביטחון העצמי שלו, את אישיותו, ולצערי גם את כבודו העצמי... חלק גדול מהחולים שוקעים גם בדיכאון וזה מצב מאוד קשה. חלק אחר בכלל לא מודע למצבו ולא מבין שהוא חולה. המצב של אביך הוא טוב, כי הוא שמח. זה טוב, סימן שהוא אדם אופטימי. גם בעלי, שלצערי חולה כבר כמה וכמה שנים במחלה, הוא אדם אופטימי והיה מתכחש למחלה והיום לדעתי הוא לא מודע לה. אבל מה שטוב אצלו שהוא אף פעם לא מתלונן ותמיד כששואלים אותו מה שלומו הוא אומר שמצויין, למרות שהוא עובר כל מיני קטעים בכלל לא קלים. לחולים ששוקעים בדיכאון, קשה הרבה יותר והם סובלים מאוד ומקבלים תרופות נגד דיכאון... לכן אני חושבת שאם יש טוב בכל הרע הזה הרי זה שאביך שמח וטוב לב, מה שמזכיר לי את הקטע של הגשש על אביהם שחולה במחלת העליזות וכו'. בקשר למראה, לאחרונה בכנס לרגל מלאת 100 שנה לאיבחון מחלת האלצהיימר, הקשבנו להרצאה בנושא עיצוב הסביבה של החולה בבתי אבות ובכלל וכיום יש נטיה לרהט את חדרי החולים בריהוט כמו בבית ולא כמו במוסד או בבית חולים. זה מאוד מעניין אבל הזכרתי את זה כאן כי יש להם התייחסות גם לבעיית המראות. הם הוציאו בכלל את המראות מחדרי הרחצה של החולים מכיוון שהחולים לא זיהו את עצמם במראות ולחלקם היו הזיות ממש כמו שאתה מתאר. החולים זוכרים את עצמם כמו שהם היו בצעירותם וההשתקפות של הדמות במראה נראית להם כאילו שאדם זר נכנס הביתה והדבר עלול לעורר כל מיני פחדים והזיות, לכן הייתי מציעה להסיר את המראות הגלויות בבית כדי שבעוברו על פניהן לא תשתקף הדמות הזרה ותפחיד אותו. לדעתי גם רצוי בהחלט לבקש מהרופא תרופת הרגעה. יש תרופה מאוד טובה שבעלי מקבל עכשיו. הוא התחיל לקבל אותה במינון מאוד נמוך, ממש מינון הומאופתי והיא חוללה ממש ניסים בקשר לתפקוד היומיומי שלו ולהפרעות השינה שהוא סובל מהן בנוסף. אני מציעה לך להיכנס לקישורים ולמאמרים ולהתעדכן שם וכאמור לעבור אחורה על דפי הפורום ולקרוא על הבעיות היומיומיות שאנחנו, חברי הפורום עוברים ביומיום ומעלים כאן בינינו, ותומכים ונתמכים עד כמה שאפשר. אני חושבת על אמך ומזדהה מאוד עם כל מה שעובר עליה. האם תוכל לעזור לה להיכנס לפורום ולשתף גם אותה. אני בטוחה שזה יכול להקל עליה הרבה את ההתמודדות הקשה ביום יום. דבר נוסף, האם פניתם לביטוח הלאומי לקבל חוק סיעוד? לאחר שמקבלים חוק סיעוד אפשר לשלוח את האב למרכז יום ודבר זה יעזור מאוד לאמך וישחרר אותה לפחות בשעות הבוקר לסידוריה, כי אני יודעת שמהר מאוד מגיע השלב שאי אפשר להשאיר יותר את החולה לבד וצריך כל הזמן לעקוב אחריו בשבע עיניים כי לא תמיד הוא יודע מה שהוא עושה. אני מאחלת לכם שתוכלו לשאוב את כוחות הנפש ולתפקד במצב הקשה הזה על הצד הטוב ביותר ותשתמשו בתמיכה מכל סוג. יש לציין כמובן גם את עמותת אלצהיימר שמארגנת קבוצות תמיכה לבני משפחות החולים כמעט בכל עיר בארץ. הם עוזרים ומעודדים מאוד. נסו הכל, כל דבר קטן ממש עוזר.
