סרסיי משאושק (ספ' אפשריים למשחקי הכס ועימות המלכים)
למעשה, בסדרה הזאת יש כל כך הרבה דמויות שנואות שעושות דברים נוראיים (גם דמויות אהובות שעושות דברים נוראיים לא חסר) אבל מכולם תמיד סרסיי זאת שהכי מרתיחה אותי. היא לא סתם פסיכית וסאדיסטית, פשוט לא אכפת לה מסבלם של אנשים אחרים. אחד הרגעים שזיעזעו אותי בסדרה (קראתי רק את שני הספרים הראשונים בינתיים) היה כשהשיירה המלכותית חזרה מטקס הפרידה ממירסלה כשהיא שטה לבראבוס ומשם לדורן. אישה עלובה למראה התפרצה מבעד למחסום הגלימות הזהובות עם גופה של תינוק בידיה וחסמה את הדרך. בעוד שג'ופרי שוקל לדרוס אותה וסאנסה מייעצת לו לזרוק מטבע (שהאישה התעלמה ממנו כשהוא נזרק לעברה) מה שיש לסרסיי להגיד הוא: " .leave her, your grace. she's bayond our help, poor thing". כיצד אדם יכול להיות כל כך אדיש לסבל של אחרים גם אם הוא נדחף מול עיניהם? כיצד סרסיי לא יכולה להרגיש טיפת אשמה מהידיעה שהיא עצמה גרמה לסבל של האישה, באופן עקיף? איך סרסיי שהיא אמא בפני עצמה אוהבת את ילדיה יותר מכל דבר, לא עושה דבר לנוכח האישה שלפניה שאיבדה את בנה התינוק? יש דמויות יותר אלימות בסדרה, יש דמויות שנהנות מכריתת איברים, פשיטת עור, אכילת איברים וכו'. אבל שום דבר מזה לא משתווה למבט הקריר, מרוחק ומתנשא שסרסיי מביטה לכל האנשים שהם לא היא ומשפחתה. כולם מצידה שווים לאבק, שכולם ימותו וישרפו, רק ילדיה ואחיה התאום חשובים לה בעולם הזה והאדם היחיד שיש לה טיפת כבוד אליו הוא אביה. לגבי ואריז, אצבעון, לאנסל וכל שאר המכרכרים סביבה, הם לא יותר מאמצעים למטרותיה שהיא משליכה הצידה מתי שכבר אין לה צורך בהם.
