את מי מזמינים לארוע ?

את מי מזמינים לארוע ?

יש לכם עצה עבורי? שוב ושוב עולה השאלה הניצחית הזאת. את מי להזמין לארוע (ברית, חתונה, בר מצווה, בת מצווה וכו'). או אם לדייק השאלה היא איך לא להזמין מישהו מבלי שהוא יעלב ?
 

l שי l

New member
אני חושב שיש שאלה נוספת...

למה את בוחרת ליטול אחריות על ה"העלבויות" שלהם וחומקת מליטול אחריות על הבחירות שלך? בחרת לא להזמין, זו הבחירה שלך... אני הייתי מבקש מאלו שאני אוהב ושאוהבים אותי שיכבדו את הבחירות שלי, ואם הם עדיין בוחרים להעלב...נו שוין... העלבות זו אסטרטגיה מצויינת, אלימה לעילא ולעילא. וחוצמיזה ממני את לא רוצה עצות בענייני העלבויות... תאמיני לי...
 
להעלב זו בחירה ??

האם להעלב זו בחירה? האם זו אסטרטגיה של מניפולציה על מנת להשיג משהו ממישהו אחר? לי נדמה שעלבון זה רגש. זה רגש שמתעורר בי כאשר מישהו מתייחס אלי לא באופן שבו ציפיתי. חשבתי שיזמינו אותי לארוע, אבל לא הוזמנתי. הצורך ביחס חם ובקירבה לא התממש. זה חושף יחס לא סימטרי ביני לבין הצד השני. היה נדמה לי שהקירבה ביננו היא גדולה, אך להפתעתי היא לא כזאת גדולה כמו שחשבתי, כי עובדה שלא הוזמנתי. נדמה לי פתאום שתפסתי משהו תוך כדי כתיבה. כל ה"להזמין או לא להזמין" הוא נסיון להסתיר מה באמת עובר בתוכי. הפחד הגדול שלי שהצד השני יעלב הוא הפחד מכך שהצד השני "יגלה" שיש לי דברים שיותר חשובים ממנו. שיש לי אנשים שקרובים אלי יותר ממנו. שיש לי צרכים שיותר חשובים לי מהצורך שלו בקירבה אלי. זוהי העמדת פנים. תודה לך שי על תגובתך.
 

l שי l

New member
כן.. יש אלמנט של בחירה בלהעלב

זו דעתי לפחות... אני חושב שעלית על עניין אי הסימטריה בתפיסה של צד אחד את הקשר מול תפיסתו של האחר... כאן אבל נכנס גם האמון שיש לי בצד השני וראייתי המפוכחת את מהות הקשר, מזכיר לי קוריוז שקרה ביני לבין זוג חברים טובים אני מרים טלפון לביתם מהצד שהשני עונה ארנון "הלו", " היי ארנון" אני משיב ומייד ממשיך "רוצים לצאת הערב?" "כן" הוא עונה, "אבל לא איתכם" ממשיך ללא היסוס. מה התגובה ה"נדרשת" לדעתך? להעלב? לצחוק? לכעוס? בסופו של דבר, הרי אני יכול להבין את הצורך של אנשים בגיוון, בפרטיות, באינטימיות כזו או אחרת, ואני רוצה שיכבדו את כל אותם הצרכים אצלי. אני חושב שיש כאן מקום מצויין לתרגל תקשורת לא אלימה, להביא את הצרכים שלך אל מול האדם הלא מוזמן, לקחת עליהם אחריות, לבדוק בצורה דיאלוגית יחד איתו אם יש מקום למלא ולספק את הצרכים של שנינו.
 
להיעלב זאת בחירה, נקודה.

בלתי אפשרי להעליב אותך, ללא הסכמה שלך להיעלב. כמו כן.. בלתי אפשרי לעצבן אותך, ללא הסכמה שלך להתעצבן. ולא לפגוע ללא הסכמה שלך להיפגע. זה שאדם בוחר להיעלב אכן יכול לשמש כמניפולציה לשלוט בו, היות ויש בזה רווח ענק.. כי אם אני "נעלבתי", וזה הוא שהעליב אותי.. אז מה זה קשור אלי? הוא אשם. ובכך האדם מצא לעצמו דרך נוספת לצאת צודק, בהסבר הנפלא, שהסיטואציה מחורבנת לא בגללו.. אלא בגלל מישהו אחר. המשעשע זה.. שגם משפחת האנשים שעושים הכל כדי לא לפגוע באנשים אחרים, מוצאים את עצמם מוקפים באנשים שנפגעים בכל זאת.. יודעת למה? כי זה שאחרים נפגעים.. לא קשור אליהם! את יכולה לעבור את חייך ואנשים מסביב יפגעו או לא יפגעו ולך לא יהיה דבר וחצי דבר לעשות בקשר לזה. לכן, למה שלא תעשי כבר מה שבא לך? את היית רוצה שיגידו לך את האמת? כבדי את האדם שממול שהוא היה מעדיף לשמוע את האמת, מאשר שתחשבי בשבילו מה פוגע בו ומה לא, ותגידי לו את האמת. להגיד לאדם את האמת ולסמוך עליו שידע איך להתמודד על זה, עבורי, זה אחד ביטויי האהבה, ולא להיפך.
 
השתכנעתי, להעלב זו לא בחירה

עלבון הוא רגש. רגש לא בוחרים. אין פה ענין של הסכמה. הוא עולה ומציף את הלב והנשמה ללא שום שליטה. זוהי תגובה אוטומטית לרושם חיצוני, חיובי או שלילי, שיוצרת סיטואציה מסוימת, ותלוי ישירות במבנה האישיות ובמצב הרוח של האדם באותו הרגע. מה שניתן לבחור הוא מה לעשות עם הרגש. באיזה צורה להגיב. דוגמאות: 1) אי אפשר שלא לפחד כאשר סכנה עומדת מולך. אפשר לבחור להתגבר על הפחד. 2) אי אפשר שלא להרגיש צער על אובדן מישהו או משהו קרוב לליבך. מה לעשות עם הצער זה בחירה. 3) אי אפשר שלא להעלב כאשר מעליבים אותך (לכל אדם יש סיטואציה שתעליב אותו). אפשר לבחור כיצד להגיב לעלבון.
 

l שי l

New member
בואי נראה...

אפשרי לי לא לפחד כאשר סכנה עומדת לפניי... עובדה. (זה גם קשור לתפיסתי את המושג "סכנה") ממממ... אפשרי גם שלא להרגיש צער על אובדן... אפשרי... ובהחלט אני יכול לבחור שלא להעלב. תלוי בעיקר בבטחון שלי בעצמי.
 

liva

New member
עברתי במקרה,

היכולת לזהות ולדעת מה אנו מרגישים חשובה לאין שיעור, לפעמים קשה להתמודד עם רגשות לא נעימים ואז מדחיקים אותם, ומפסיקים להרגיש. ואם הבחירה היא להיות או לא להיות, אעדיף להיות, עם כל הכרוך בכך. לדעתי העבודה העצמית היא לכיוון להרגיש, להרגיש, ולהרגיש, ולדעת, ולזהות את רגשותי, ולהיות מסוגל לשאת אותם שכן אם אבחר לא להרגיש למשל צער על אובדני, מה יבחין אותי עצמי ממישהוא אחר? כל רגשותי באשר הם לגיטימים ומותר להם וראוי להם שיצוצו. פעם מרגישים צער, פעם אהבה, או שמחה
\ עברתי במקרה, ליבה
 

kell

New member
אני חושבת...

להזמין את מי שמרגישים קרובים אליו. (חברים קרובים, משפחה, חברי ילדות מכרים קרובים וכד')... ואם מישהו נעלב? טוב, זו לא הבעיה שלך...ואני מסכימה עם נושא ה"בחירה בלהעלב" כי אנחנו בוחרים בעצם איך לקחת את הדברים שקורים לנו ולא אף אחד אחר.
 
למעלה