"את צריכה למצוא לך חבר"

[קאלרז]

"את צריכה למצוא לך חבר"

קראת את המאמר פה של נורית הדרי, וכמו כולן, זיהיתי את עצמי בכל שורה ושורה. איך ביטלתי את כל התוכניות כשהוא התקשר. איך עברתי דירה ושיניתי קריירה בגללו. איך אימנתי את עצמי בהדרגה לספוג ממנו סימנים כחולים נפשיים כאלו. בהתחלה קיבלתי משפטים כמו "אני לא יכול להבטיח לך בלעדיות", אחרי זה קיבלתי "אני אוהב אותך אבל לא מאוהב בך" ואחרי זה גם "את צריכה למצוא לך חבר" שנייה אחרי שהוא גומר. הכל מתוך הבנה שאם אגיד "לא" אאבד אותו לגמרי. אני כל-כך כועסת על עצמי שהרשיתי לו. אם הייתי דורשת ממנו יחס של בנאדם הוא היה אולי מכבד אותי יותר. לא מזמן קראתי טקסט של אקסית אחרת שלו (אינעל אימא שלי, תוך חצי שעה כולם פה יבינו מי אני ומה אנחנו) שכתבה על כמה שהוא היה בוגדני. וגם היא עדיין אוהבת אותו. גם היא לא יוצאת מזה.

 

[Betterfly]

המממ מה זה פה מועדון האקסיות?

כמה אקסיות בנאדם יכול לתחזק? אני עוד לא הבנתי מי את, את יכולה להיות שקטה.

האינטרנט זה מקום גדול שאפשר להתחבא בו. בכל אופן אני רוצה לחזק את ידייך ושלא תרגישי בשום אופן שאת פחותת ערך בגלל מה שהרגשת ועשית. את פשוט היית בסחרחרה ועכשיו את תצאי ממנה.

 

[קאלרז]

יש שתיים שאני מכירה

ועוד אחת ששמעתי עליה ולא ראיתי מעודי. אני לא יוצאת מזה כ"כ מהר.

 

[נורית הדרי]

אולי תציעי לה לבוא לכאן....?

אני לא צוחקת. זה נשמע כמו בדיחה, אבל זה לא. אם היה משהו שממש הייתי רוצה זה לדבר עם האקסיות "שלו"... זה יכול היה להוריד ממך המון תחושות קשות כלפי עצמך, אילו היית רואה שלא רק את זכית ממנו ליחס הזה ושזה , קרוב לוודאי, משהו סדרתי אצלו. למעשה, אני מאוד מאמינה בסולידריות מן הסוג הזה בין אקסיות, משום שזה מחזק מאוד את התחושה שגברים מסויימים מרשים לעצמם להתנהג כך רק משום שאנחנו, הנשים, עסוקות בעיקר בלהתחרות ביננו עליהם במקום לשתף פעולה.

 

[Betterfly]

אבל למה אנחנו צריכות לעודד

את בניית האימאג' שלו כאדם נצלן/ דפוק וכו'? לדעתי צריך להתמקד בכך שלא משנה איזה מין אדם הוא היה, אנחנו חיות עם עצמנו וצריכות לטפל בעצמנו בלבד ולא להתעסק בו...

 

[נורית הדרי]

נכון

יחד עם זאת, נורא חשוב שנבין מה עשינו עם המציאות. במציאות הוא נצלן, דפוק וכדומה ומה אנחנו עשינו עם העובדה הזאת? גוננו עליו, הכלנו אותו...יצרנו לזה סיפור ... נורא חשוב לנשים עם אשליית אהבה להתמודד עם המציאות. לדעתי. אבל ניחא בטרפליי, את צודקת שבסוף זה אנחנו שצריכות להתמודד עם עצמנו.

 

[Betterfly]

ככל שאני חופרת יותר

במטרה או למצוא לעצמי על מה לכעוס ובכך להקל או שאני סתם רוצה לפעמים להתמודד עם המציאות, אני מבינה פחות, מרגישה יותר רע ברמה של לעזוב הכל ולא להמשיך הלאה. אז מה יהיה?

 

[נורית הדרי]

מה זה לעזוב הכל ולא להמשיך

הלאה? למה כוונתך?

 

[Betterfly]

רוצלה להיכנס לפירוש המילולי?

יש ימים שאני רוצה להיות כמו גולם- לחזור לבית של ההורים, להפסיק לפתח קריירה ומקסימום לעבוד באיזה עבודה סטודנטיאלית, לשקוע בכאב ולוותר על החיים. אבל, מן הסתם, חיים כאלה לא מספקים אותי. וכן, יש לי המון מחשבות על מוות. יותר מדי.

 

[קאלרז]

מוכר להכאיב.

הייתה לי עבודה סטודנטיאלית ולא דורשת מדי עד שפגשתי אותו. והיה לי נוח. היה לי שקט נפשי. גם מחשבות על מוות יש.

 

[Betterfly]

איזה עצוב זה התפנית הזו אה?

היו לי מערכות יחסים הרבה יותר נורמאליות מזו לפני כן, גם. ניסיתי לחפור ולחפש- האם יש כאן דפוס שחוזר על עצמו? אי אפשר להגדיר את אותן מערכות היחסים כשיא הנורמאליות (בכל זאת, אחת מהן היתה פתוחה ונגמרה במכות

מצידי כמובן), אך עדיין לא דפוס כל כך אובססיבי. אני מקווה שזו תהיה הפעם הראשונה והאחרונה.

 

[נורית הדרי]

מחשבות לא יוצרות מציאות

בניגוד למה שאנשיי החשיבה החיובית והניו אייג' חושבים. כל אדם אינטליגנטי חושב על מוות. לדעתי.

 

[Betterfly]

כן

רק שהפסיכולוגיה מגדירה את המחשבות התכופות על מוות והתאבדות כאחד הסעיפים של דיכאון מג'ורי.

 

[נורית הדרי]

חמדתי

תנסי פעם לצפצף קצת על הגדרות ואיבחונים. תנסי את הפירוש האבולוציוני: התודעה העצמית של האדם היא תופעת לוואי לא מתוכננת של תהליך האבולוציה. למעשה, היא גורמת בעיקר סבל... ההודים חושבים שהפתרון לדיכאון הקיומי שנפל עלינו בעקבות התקלה הזאת היא הנירוונה. הפסיכולוגיה המערבית על איבחוניה היא רק אחת האפשרויות, לא צריך לכרוך שם את כל האופציות.

 

[Betterfly]

OK, thats another issue to think

about... I read this book now (for the last 3 years

because I read some and then go back to it a few months later and then have to read what Iv read so many times before to remember and continue from there, well Im not a reading person), being a biologist, about ethics and animals. The most critical issue being discussed is ofcourse- self recognition or awareness (in relation to ethics ofcourse but lets forget about it now). Well, it is written there that self recognition is... not a mistake of nature!!!

it is another meaningful evolvement, and it serves in the decision of- Am I ok or not? turns out that "Am I ok or not" (Am I a good person, Am I serving me own needs properly etc.) is very important for our existance. Im not sure what was the rationality for that, cause oops I dont remember everything I read again (got so many things on my mind as u know

), but it has to do with the integrity of our thoughs, our responsibilities for nature and for other human beeings and animals etc. Ofcourse, one might say that animals survive very well without it, but: a. Noone is so sure if animals indeed dont have this self recognition and awareness. b. With intelect and this degree of evolvement (technology, science, arts etc.) must come responsibility.

 

[קאלרז]

אני עם בטרפליי פה.

על 2 הנשים שהוא ניצל יש אחת שכן נהנתה ממערכת יחסים בריאה מאוד איתו. ולשתי המנוצלות (אני ו-X) יש היסטוריה נפשית בעייתית.

 

[קאלרז]

לא חשבתי על זה.

אני צריכה לומר לה, אבל קשה לה להכיר בזה שהיא מאוהבת בו. היא כותבת עליו מאמרי נאצה ברשת הרבה אחרי. אני רואה בעיניים שלה שהיא אוהבת אותו. אנסה.

 

[Betterfly]

יש לך לפחות אחות לתחושה ולחוויה

אצלי כולן היו אדישות אליו.

 

[קאלרז]

מה הן מבינות.

אני חייבת לציין שבאמת עזר לי שיש לי אותה. אולי גם לנבלה שלך יש אקסיות עצובות איפשהו, רק יותר דיסקרטיות. זה תמיד אפשרי.

 

[Betterfly]

יכול להיות

אני דווקא נהנית מאוד מהמחשבה שהן לא ראו בו שום דבר מיוחד.