את שם למעלה...

את שם למעלה...

לא רוצה יותר די מספיק עד מתי תתעללי בי עד מתי את חושבת שהמשחק הזה יכול להמשך את לא בוחרת לך דרך את חיה לך בשני מקומות קשה לי עם זה, לא רוצה לדחוק בך שתחליטי, האמת היא שאני יודעת שגם לא תעשי את זה אבל ילדה, הגיע הזמן שתפסיקי, הגיע הזמן שתחליטי במה את מאמינה הגיע הזמן שתתמודדי עם הדרך שלך. ילדה, את חיה בשתי עולמות. כעסת שאני לא מדברת איתך יותר, לא הבנת למה, אז ילדה, הנה לך התשובה. נמאס לי. פשוט נמאס לי לא לדעת לאן אני שייכת אז אני לא רוצה לדבר איתך. ואני ישתוק עד שתחליטי. את מפחדת נכון... את לא יכולה בלעדיי ועוד מחר יש לך פגישה, שאם היא לא תצליח את תשנאי את עצמך. את חייבת אותי איתך. בלעדיי את לא שווה כלום. בלעדיי את בסך הכל גוף, רק עם גשמיות, ותאוות. אז ילדה, יש לי חדשות בשבילך. זו או אני, או הוא. וביננו, את יודעת שאיתי יהיה לך הרבה יותר טוב. חושבת: אני חייבת לתת תשובה לנשמה שלי ביננו, היא מאוד תוקפנית בזמן האחרון ומאוד שקטה, בטח שקטה... היא לא מדברת איתי כ"כ חושבת: אני לא רוצה לענות לה. ( מאוד בוגר מצידי) לא רוצה להחליט. הלו... ילדה את עדיין שם למעלה... זאת אני, הנשמה שלך... סליחה, באמת שלא התכוונתי להפחיד אותך רציתי רק להעיר אותך טיפה אני יגיד לך משהו, ושישאר בנינו, בזמן האחרון את טיפה ישנה... ילדה, רק רציתי לספר לך מה מפריע לי, אל תכעסי, אני עדיין אוהבת אותך. אני פשוט רוצה שתחשבי, רוצה שתלמדי, רוצה שתעשי כי את באמת מאמינה לא רוצה שתחיי בשני עולמות רק כי ככה נוח. רוצה שתעשי מה שאת מאמינה. רוצה שתתיחסי אלי יותר. שתקשיבי לי יותר. רוצה שתאמיני בי. ילדה, אני יודעת שאת יכולה. השאלה היא אם את רוצה. אגב, משהו ששייך לך נמצא אצלי. המושכות על החיים שלך. אז בואי נשתף פעולה ילדה, בסה"כ, אם אין לך תוכניות מיוחדות, יש לנו עוד הרבה זמן ביחד. ובזמן הזה, את יודעת שיש עוד הרבה דברים שאנחנו רוצות לעשות. אז מה את אומרת ?
 
קראתי ו...נגע מאוד לליבי...

נכנסתי לפה כדי לכתוב"מכתב שלא נשלח" שמביע דברים דומים לאלה שכתבת...עכשיו לא מרגישה צורך לכתוב אותו, כי ניסחת את המילים עבורי... אולי אני מניחה הנחה שגויה, אבל אני יודעת שהלב שלי מלא כאב...אז אני שולחת לך
, כדי שאולי תרגישי שאת לא לבד...יש לפחות עוד אחת במצב דומה לשלך...
 

ה מוזה

New member
../images/Emo91.gifלקריאה - הזדהיתי כל כך ..

נגעת בעדינות ..במילים שקטות ..במקום הכי רגיש של כולנו .. ההתחבטות היום יומית ..ההתמודדות בין האמונה והרצון של הנפש לבין המציאות ..הגוף והנפש כלים שלובים הם . הנפש היא כותבת היצירה ,התוים ..ושרביט הניצוח בידה ..כשהיא והכלי לא מחוברים ...המנגינה נפסקת . קיים רק חוסר שקט ..חוסר הרמוניה ..הכלי זקוק לנפש שלו כמו כינור למיתר בלעדיה הנשימה היא חסרת נשמה ..החיבור של השניים הוא היחיד שיכול להפיק את מנגינת החיים .. אני מאחלת לך שהמנגינה הזו לא תפסק לעולם .
 
למעלה