את

[נ ט]

את

את רוחשת בי גלים. מניעה הינומות לבנות ברוח. יוקדת גחלים לרמץ נידף מחלימה חלום בהקיץ. זורמת כמפל לתהומות נפש. מהלכת בי קרה באביב. מחיה אגדות נושנות. תת-מודע חסר בלמים. שדות שחלמתי אמש. נימפות ענוגות שאבד להן כלח. איים צפים באוקיינוס נפלא. הפכת לסיבת חיי. למהות שמעולם לא ידעתי שיש בי לאובדן דרך. לגעגוע אין סופי. לתשוקות גובלות בטירוף. להמיה לא ברורה. את הדף שאכתוב. הארץ שאדרוך. הנוף שאביט. הדממה שלאחרונה שרויה בי הבהייה הלא מורגשת. תמצית התחושות לו רק ידעת

 

[ריקי די]

כשהאופק

כשהאופק בשרני כשפתיך אוכל להביט בשקיעה ולחוש בו בזמן אותך- גולש אל תוכי כשהצבעים מלחכים בכפות רגלי ועולים שוב מחליקים על ירכיי ומלהיטים דרכם במעלה בטני וצווארי עד סמקו לחיי.

 

[A l i t t l e F]

ל-נ ט

השיר הזה כל כך מרגש אתה לא מבין עד כמה... עומדות לי עכשיו דמעות בעיניים...! מי שהשיר מוקדש לה כל כך ברת מזל מה הייתי נותנת כדי שיכתבו עליי מילים כאלה...

 

[נ ט]

הלית

[הדמעה הזאת מסגירה המון רגש שיש בך. מאחל לך שימצא האחד שיכתוב לך כך. מהלב. תודה על תגובתך. זה ריגש. אגב הסוגריים באו כי נהוג פה להגיב בשירה, ונראה שאנו חורגים ]

 

[טאKילה]

עֶרְגָּה הֶטְרוֹגֶנִית

אַתָּה מַדְהִיר אֵלַי רוּחוֹת רוֹגְשׁוֹת עַל סוּס לָבָן מְלַטֵּף, סוֹחֵף, שׁוֹבֵה, מַכְתִּים חֲלוֹמוֹתַי בְּעֶרְגָּה הֶטְרוֹגֶנִית. בֵּין תּוּגַת הַיוֹם לִמְתִיקוּת הַלַיִל מַחְשַׁבְתִּי עוֹטֶפֶת מִלּוֹתֶיךָ כְּמוֹ סֻכָּרִיּוֹת כְּשֶׁהַלֵּב הַלֵּב נִכְסַף גּוֹבֵר עֲלֵי רֶגַע... רֶגַע... מִצְטַנֵּף וְנִפְרַשׂ מִאִסּוּר לְהֶתֵּר מִהֶתֵּר לְאִסּוּר וְגוּפִי נִנְגַּס כְּתַפּוּחַ עֵדֶן רוֹשֵׁף תְּשׁוּקָה בְּגַן סוֹדְךָ הַנָעוּל . אֵיךְ כֹּל כֻּלִּי מֻתֶּכֶת בְּתוֹכְךָ לוּ רַק יָדַעְתָּ...