שופט הכדורגל יהויכין פנדלוביץ' (פולי)
תובע לדין את האוהד, שמעון כסאח (גברי) בנזיקין בשל פגיעה "נפשית ופיזית" בו במהלך משחק של ביתר (שכחתי נגד מי). בדין יושב השופט (שייקה). המערכון נכתב ע"י יוסי בנאי. להלן קטע: שמעון כסאח: בחייאת אמא שלך כבוד השופט. השופט: בלי הורים, בלי הורים. שמעון כסאח: נגיד שאני מלמיליאן, חלוץ של בית“ר ירושלים. השופט: היית מת… שמעון כסאח: כבוד השופט, אני מקבל את הכדור. עוצר אותו פיקס על המקום. מגביה אותו גבוה, והנה אני בתוך ה-16 מכין את הכדור לבעיטת בננה להשחיל את הכדור בין הקורותיים. פתאום סיני בא מאחוריי, קורע לי את החולצה, משכיב אותי את הרצפה, מוריד לי את המכנסיים, דורך לי על הע-נ-ב-י-ם, והמשרוקית של השופט הזה לא מוציא אפילו מנגינה של מארש. שותק כאילו חתכו את הלשון עגל שלו. השופט: תשבור אחורה כסאח… שמעון כסאח: שותק כאילו קיבל שיתוק שופטים כללי. פנדלוביץ‘: אבל הוא לא שתק. הוא לא שתק. מיד התחיל לצעוק לי… אני מתבייש לומר זאת בבית משפט. השופט: תגיד, תגיד, אנחנו בדלתיים סגורות מר פנדלוביץ‘. פנדלוביץ‘: תאמין לי… השופט: אל תדאג, הדלתיים נעולות, המפתח אצלי. פנדלוביץ‘: ”השופט בן זונה“. פנדלוביץ‘: בן זונה. השופט: מי? פנדלוביץ‘: השופט. השופט: מה? פנדלוביץ‘: זה לא אני אמרתי, זה הוא אמר. שמעון כסאח: אני צעקתי את זה בקצב: ”השופט בן זונה“. פנדלוביץ‘: הוא צודק, מה שנכון-נכון. זה היה בקצב. ואז כל הטריבונה התחילה לצעוק איתו ביחד. אפילו אשתי. ואז צועק לי, האנטי-טטנוס הזה: ”אתה רואה, יא מאניאק, אם כולם אומרים, כנראה שזה נכון“. אתה תבקש סליחה, אתה שומע, תבקש סליחה. השופט: תבקש סליחה. שמעון כסאח: בסדר, אני מצטער. פנדלוביץ‘: אתה מצטער? למה צעקת לשחקנים: ”תפסיקו לבעוט בכדור ותתחילו לבעוט בשופט“, הא? שמעון כסאח: אמרתי לך מצטער, לא? חירבשת לי את הראש. מה אתה רוצה? תרד ממני. מה, עלית עליי? מה יש לך ממני? תרשום אותי בתור משוגע עם עבר פסיכי, נלך הביתה, יאללה. תרשום, תרשום ”אני משוגע עם עבר פסיכי“, תרשום, נו. השופט: ”אני משוגע עם… מר כסאח! אבקשך לא להתערב בסמכויותיו הבלעדיות של בית-המשפט ולא לנסות להשפיע על מהלכו של משפט זה. במילים אחרות, עוד מילה אחת ואני מכניס לך ראסיה במפתח הלב, ושובר לך את המנעול, מר כסאח. אתה תיתן לי את הכבוד המגיע לי. באמת, לא פעם אני שואל את עצמי עד מתי? לאן נגיע אם כל מה שיש היום לנוער לחשוב זה על כדורגל. במקום שבחור ייקח את עצמו בידיים, יחשוב על עתידו ברצינות, יילך לעשות משהו מועיל, משהו גברי, אולי איזה קורס לאחיות או משהו כזה. במקום זה כדורגל יש לו בראש. גמרנו? פנדלוביץ‘: אני עוד לא גמרתי. דקה 89 של משחק אני מחליט לשרוק כשאני רואה בבירור שצ‘רנוחה נמצא באופסייד. שמעון כסאח: אמא שלך באופסייד! פנדלוביץ‘: נכון, אמא שלי באופסייד וצ‘רנוחה באופסייד, שניהם באופסייד! שמעון כסאח: לא היה אופסייד! פנדלוביץ‘: היה אופסייד… ואז, שוב התרומם ראש הקנוניה עם החצוצרה, ואז כבוד השופט אני חוטף שתי בומבות לראש. תאמין לי, אני רואה סבתא שלי רואה כוכבים. אני מסתובב, והצוקרזית הזה זורק עליי בלוקים. בלו-קים! השופט: אתה זרקת עליו בלוקים? שמעון כסאח: חצץ, כבוד השופט, חצץ. את הבלוקים גמרנו שבוע שעבר נגד פתח-תקווה…
