-א-כ-ז-ב-ה-

[Adidason326655]

-א-כ-ז-ב-ה-

השבוע רכשתי שתי תקליטים של הפלינק פלויד : Atom Heart Mother, The Piper At The Gates Of Dawn. חשוב לי לציין שאני קורא פה הרבה בפורום. האזנתי בעבר לתקליטים כגון : Animals PULSE DSOTM The Wall WYWH ועוד... בהתחלה האזנתי ל-AHM כי חשבתי ש-PATGOD הוא -ה-אלבום לפי מה שמתואר פה בפורום וש-סיד בארט- הוא יוצר דגול. אחרי 2 האזנות ל-AHM התחלתי להאזין ל-PATGOD. אני ממש מאוכזב מהדיסק. מאוכזב מסיד בארט. השיר היחיד שהיה חביב לדעתי הוא השיר שכתב רוג'ר ווטרס. אני לא מבין מאיפה באה כל ההמולה סביב סיד בארט. המוסיקה היא פסיכודלית, אני מבין. אבל היא צורמת לאוזן יותר מדי.

 

[GingerBread Man]

בלי להתנשא או להעליב

סביר להניח, שאם הזמן אתה פשוט תבין. הצליל בהתחלה הוא מאוד צורם, אבל כשמתגברים על העניין נשאר אלבום מבריק וממכר.

 

[One Echoe]

שמעת פעם על לתת כמה הזדמנויות

לפני ששופטים משהו? חכה, שמעת כולה פעמיים את אטום הארט מדר. ושלא נדבר על הפייפר שהוא אלבום סופר קשה לעיכול(לרוב האנשים). לפני שאני שופט אלבום עובר לפחות חודש מששמעתי אותו. אלא אם כן אני ממש התאהבתי בו והתחברתי על ההתחלה. או קצת אחריה.

 

[crazy diamond 84]

עשה את מה שהוא אומר

הצליל של האלבומים שיש לך מאוד שונים מאלו

 

[Adidason326655]

אני רק אומר ש...

כל האלבומים של פינק פלויד עשו לי את זה בין רגע. כמו WISH YOU WERE HERE למשל. אבל באלבום הזה חסר משהו. משהו שאפשר לשים לב אליו מיד.

 

[GingerBread Man]

אתה צודק

אבל זה רק בגלל שאלה שתי אלבומים מאוד מאוד לא נגישים של הפלויד. עד כמה שהם שונים אחד מהשני באופי, כל אחד מראה קיצוניות אחרת בהתפתחות של פינק פלויד, ושניהם קשים לעיכול

 

[נימרודל]

אבל אתה לא יכול לשפוט על-פי זה...

אני בשמיעה ראשונה לא הבנתי מה ההתלהבות מדארק סייד. כן כן... באמת לא ממש התלהבתי מדארק סייד! והיום אני חושבת שהוא דיסק גאוני.

 

[One Echoe]

חח

גם כשאני שמעתי את דארק סייד בהתחלה לא היה ברור לי מה הולך שם. אבל בלי ספק שאחרי 10 שמיעות בערך זה הפך לאחד האלבומים בשבילי. הרעיון המרכזי והמוזיקה, בעיקר. כי קשה לי להתחבר למילים באנגלית.

 

[One Echoe]

כלומר, קשה לי להבין.

 

[Adidason326655]

ודרך אגב...

היכן אני יכול למצוא פרשנות בעברית לסרט THE WALL? (מצטער על זה שאני כותב כמו ילדה בת שלושעשרה על שלוש נקודות בסוף...)

 

[ציףציף1000]

כאן בפורום.

 

[itaikuskus]

זה מאוד פשוט

התאכזבת כי הציפיות שלך היו במקום אחר לגמרי מהמציאות. אתה שמעת את האלבומים שציינת ולמדת להכיר סוג מאוד מסוים של פינק פלויד, פינק פלויד עם השירים על המלחמה, ועל שיגעון, והסולואים הנהדרים של גילמור, והמקצבים האיטיים, והמקהלת נשים הסקסית, והקלידים המתמשכים של רייט, והתיפוף הרגוע של מייסון. פינק פלויד של פייפר היא להקה אחרת לגמרי, וכאן אתה נפלת (כמו רבים וטובים). כשבאים לאלבום כזה, אחרי ששמעת את מה ששמעת, צריך לשמור מאוד על ראש פתוח ולהיות מודע למצב, שפינק פלויד של בארט אינה פינק פלויד שאחריו. הדגש היה על מוסיקה כרגש. הפסיכדליה באה לתאר מוסיקה כמשהו אבסטרקטי אך בעל צבע, בעל טעם, משהו שיעורר את שלל חושיך ויקח אותך למחוזות אחרים (הרבה בזכות האסיד שכולם היו לוקחים בהופעות). הסאונד באלבום אחר, יותר "חללי", הגיטרה מפוצצת בריברב, האורגן והתופים נשמעים פרועים יותר, אקספירמנטלים יותר, וזה היה בעצם הכיוון. בארט הוא לא גילמור-לא בסולואים ולא בשירה, בעוד לגילמור יש קול רך וכמו רבים מאמני בריטניה, מנסה להסתיר את המבטא שלו, בארט זורק את המבטא הבריטי הכבד שלו באזני המאזינים, ללא בושה ובכוונה תחילה. השבריריות והנועם שבקולו, הכריזמה הבלתי מוסברת, המלים המדהימות שווטרס כה ניסה לחקות אחרי לכתו, צורת הנגינה המהפכנית (אף אחד לא ניגן ככה), ייצרו את אחד האלבומים הטובים בכל הזמנים וגרמו ללידתה של הלהקה הגדולה ביותר איי פעם. תן לזה עוד כמה נסיונות, ואם עדיין זה לא ידבר אליך, אין לך מה להאשים את עצמך-שוב, אפשר להרחיק לכת ולהגיד שמדובר ב2 להקות שונות.

 

[One Echoe]

וזה לא רע, אגב.

 

[Perfect sense]

אה..

אממ.. שאני קניתי את פייפר זה היה נשמע לי כמו אלבמום גאוני, פשוט מעולה. זה לא נשמע לי כמו פינק פלויד של DSOTM וגם לא של WYWH, אבל גאוני. לפעמים אתה צודק שהקול של בארט היה קצת צעקני, צורם- אבל אם אתה באמת שומע את האלבום כמה פעמים, אתה מתחיל להבין את המילים והמשמעות וזה עובר. זה בין האלבומים האהובים עליי כרגע. ואני גם צריך קצת עזרה.. קניתי אתמול את האלבום Obscured by clouds וזה אלבום שאני באמת לא מבין. אני לא מצליח להתחבר למקצבים שבו, לא למילים (למרות שאולי צריך להקשיב טיפה יותר) ולא בכלל, לאווירה הזורמת שלו. לדעתי (לפחות בינתיים- אולי גם זה יעבור לי) האלבום הזה הוא מפלה של פינק פלויד.

 

[zaltsthebass]

אני רק רוצה להגיד

מילא אם היית אומר "אני לא מת על the final cut", הייתי אומר, נו ניחא גם אני לא מת עליו. אבל להגיד שהפייפר הוא לא טוב, מאכזב?!!?!?!?! זו כבר מכה מתחת לחגורה שלי

 

[Perfect sense]

סליחה,

למי הגבת? כי בטעות שרשרת את זה אליי...

 

[zaltsthebass]

סליחה

התכוונתי לשרשר לבחור בראש הרשימה

 

[ים רגשות משוגע]

בתור מי שהמליץ לך על האלבום

אני חש צורך להגיב

זה אלבום מקסים. אין לי דרך אחרת לתאר אותו. אם אתה לא מבין מילים תקרא את הליריקה של השירים. וכמו כל דבר אחר (כמעט), תן לזה זמן. אני בטוח שבסופו של דבר תאהב אותו.

 

[Perfect sense]

כן, גם אני חושב.

הדבר הראשון שאמרתי לך אחרי ששמעתי אותו הייתה "זה פשוט אלבום חמודי" ואני עדיין חושב ככה.. פשוט, קשה לי למצוא בו שירים אהובים, או להתחבר.. מקווה שיעבור

גם עם פייפר היה לי ככה בהתחלה.

 

[shay or eli]

obscured אלבום טיפה מוזר

ומאחר והוא ממלא פונקציה של סאונדטראק, הוא פחות טוב מהאלבומים שפינק פלויד הפיקה רק בתור אלבומים. אבל הוא בכל זאת חוויה נחמדה לשמיעה, בייחוד Mudmen ו- Free Four. וגם השיר שנושא את שם האלבום. אחרי כמה שמיעות סביר להניח שתתחיל לחבב אותו. אבל רק לחבב, כי האמת היא - שזה באמת אלבום נחמד, אבל חסר פואנטה בעליל. obscured נכנס לקטגוריית האלבומים ש "אני זוכר שנהניתי כששמעתי את זה, אבל אני לא זוכר מזה כלום...".