א מענטש טראכט און גאט לאכט.

estersh

New member
א מענטש טראכט און גאט לאכט.

זה היה צריך להיות לילה אחד בלי שהיא תגיד לי "תלמדי". בלי עיניים מזרות אימה שמסמנות לי כלפי מטה, בכיוון הספר, כל פעם שאבהה באויר. לילה אחד שבו לא ארגיש לא נעים לבלות זמן יקר מידי במרחבי הרשת המשעממים. שאתפרע בלי לתת חשבון לאף אחת, שאשחק עם סרט מתקתק עד להחריד שהיא היתה בטח לועגת לו, שאשים מוזיקה חסידית, שאכתוב שירים מטופשים, שאבקר בפורום הסגור שלנו, שאבצע את כל השיחות האישיות שלי בטלפון, שלא אתבייש לבכות בלילה, שאהממ.. שאלך לישון מאוחר ואקום בבוקר מוקדם ובכל זאת אוכל לטרוק דלתות ולא אמלמל בטעות "שלאפ, מיין מיידעלע, שלאפ.." ולא אלך על קצות האצבעות, וארקוד עם בריטני ספירס לחימום עצמות של בוקר קפוא ולא אהיה מוטרדת לאורך כל היום על שלא התריתי בה שלא לפתוח את הדלת לזרים.. אבל אני עייפה מידי! נ.ב. 1: דולי דולי, למה עזבתני? נ.ב. 2: דולי בכלל לא יצור אימתני כמו הכבשה שציירתי פה. היא בכלל שיה תמימה. נ.ב. 3: אפילו לרגע לא עלה בדעתי לעשות משו ממה שכתוב פה. וגם סיימתי את כל המטלות שהקצבתי להיום. הידד! נ.ב. 4: דולי תחזור מחר בבוקר.
 

estersh

New member
אז רק כמה הערות על מה שהסתובב כאן

בשבועיים האחרונים ורק עד שהיא תחזור ותיקח את הפיקוד והמחשב לידיה. (נו, טוב, גמני מציצה כאן לפעמים.): ההערה הראשונה היא המהותית ביותר. היא נוגעת למהות שלי כאסתר. ובזה כבר כללתי את כל מה שרציתי לומר בה: אני אסתר, וכיון שכך, הפיצול שלי הוא אסתר המפוצלת. אינפה שום אסתי.
 

estersh

New member
אוף.לא מצליחה להיזכר בהערות מהותיות

נוספות. יש את הביקורת שלי על דוני דארקו, יש את השיר של נתן יונתן שכנגדו רציתי להביא שיר נוסף של נתן יונתן (שמאוד מאוד אהבתי) ולצאת בזה ידי חובת חלוקת כבוד למנוח, יש את החלוקה בין הסכיזו לפיצול, יש יצירות בצורה שאפשר להעלות לטובי ויש עוד כל מיני דברים- אבל תסכים איתי טובי, שכל הדברים הללו זניחים מידי, מטופשים מידי ולא שווים ביטול שעות שינה.. אז לילה טוב ממני. ומחר תהיה כאן דולי.
 

estersh

New member
וגם בסיכומים שלי לשיעורי הרב סבתו.

וטובי, במקום הביקורת הלא מהותית שלי על הסרט, אמשיך לשעשע אותך בחידות תנכיות. בהקשר של הסרט, כמובן. כמו שאתה יודע, התנך כבר חיבר תסריט על אדם שמקבל התראה על מותו הקרוב, על מות העם, על מות משפחתו ולא רק אדם אחד קיבל מסרים נבואיים כאלו. למרבה הבושה, כשלמדתי את הסוגיות ההן, חלפו לי בראש כל הזמן פלאשבקים מדוני דארקו. (כשהבושה היא על כך שהפלאשבקים היו בלימוד הפרקים בתנך, ולא הפוך- פלאשבקים תנכיים בעיצומו של הסרט). האם גם לך הסרט הזה הזכיר את הפרקים הללו? (ואיך ולמה וכמה וכו')
 

estersh

New member
חידוני התנך האלו, שאני עורכת לך,

מזכירים לי את השאלות הריטוריות שאתה מעלה כל פעם שאנחנו מדברים: "אז את מכירה את השיר ..? ראית את הסרט ...? את יודעת מי מבצע את ....?" וכן הלאה. שאלות שהתשובה הקבועה שלהן היא "לא". הדמיון הוא כמובן בכיוון ההפוך.
 

פארפרזה

New member
מניסיוני...

גם לשאינם זרים כל כך היא לא פותחת כ"כ בקלות. לילה טוב ורגוע!
 

estersh

New member
מה שעייפות עושה לי!

רק רציתי להגיד שעצוב לי שחברה שלי לא ישנה איתי, וקשקשתי כל כך הרבה שטויות בגלל זה..
 

estersh

New member
אאוץ'.

אהמ- ובכן, תראו, עכשיו זו אני. כלומר: הפיצול שלה. לא שזה כבוד גדול להיות צל של מישהי ולא מישהי שעומדת בפני עצמה, אבל אין לנו הרבה ברירות. מלבד זאת (כמו שטובי נוהג לטפוח על שכמו- "סחתיין על הניסוח"), באמת נעדרתי עד עכשיו. ופני נהרו כשקראתי על כל הכבוד שרוחשים (או רוכשים? אלוהים עדי שהמילה "רוכשים" יותר קורצת לי, כי "רוחשים" מזכיר לי ג'וקים) לי פה. אפילו אם זו רק *היא*, הבחורה הגדולה שמעלי שעושה לי חושך ולכן קוראת לי צל שלה. איזו תקרית חמורה אירעה לי מקודם. הייתי בבית המקורי שלי, שם ישנתי בלילה. משפט אחד על הפרוצדורה בבית שלי: בבוקר כולם קמים מתישהו ויוצאים לעבודה או הלימודים (או לרופא-שיניים, כמו אחותי הקטנה הבוקר). לכל אחד יש מפתח של הבית לחלץ עצמו ממנו ולהכנס אליו כשהוא היחיד בגיזרה. גם לי יש מפתח. כלומר: ברמת העקרון יש לי. ואחרי שכולם נטשו ונעלו את דלת הבית מבחוץ, קבעתי תור לקוסמטיקאית. אני נוהגת לבקר אותה אחת לכמה חודשים, כשהשפם שלי משווה לי מראה אלברט-איינשטייני. התעכבתי עוד בבית, למרות שיחסית קמתי מוקדם, כי התור נקבע ליותר מאוחר. ו- טוב. בפשטות, התברר שהמפתח שלי לא בנמצא. לא במקום שהיה צריך להיות בו, וגם לא במקום שלא היה צריך להיות בו. הייתי נעולה בבית. לא היה מפתח נוסף, רק אצל השכנים שלא היו בבית. והאופציות שהיו לי הן כדלהלן: 1. לעלות למרפסת למעלה ולקפוץ למרפסת למטה. 2. לחסוך את שלב א' ופשוט לצאת למרפסת למטה. 3. מהמרפסת למטה לקפוץ לשכנים בקומת הקרקע (אלו בתים מדורגים). 4. לפתוח את הסורגים בחלון בחדר שלי ולהשתחל החוצה. 5. לנסות שוב את השכנים. 6. להתלונן בפני אמא שלי, בעבודה. 7. פשוט להשאר בבית. ומכיוון שכל האופציות לא היו יעילות, או שמיציתי אותן ועדיין נשארתי בבית, אופציה מספר 7 ניצחה אותי. וחיכיתי. וחיכיתי. וחיכיתי. ו- לא אלאה אתכם בפרטים. העיקר שעכשיו אני פה.
 
פאסיביות שולתת!

אין כמו לאמפ אוף פאסיביות סטילנסית על-א-בוקר. ובנימה אופטימית זו, צפרא טבע (האדיוט, זה כבר לומטריד אפחד), ישלך תיאוריה לכתוב על השלום.
 
למעלה