בָּעִיר נָמִים אַט אַט קָמִים

[חלזון התכלת]

בָּעִיר נָמִים אַט אַט קָמִים
אָדָם אִשְׁתּוֹ מִימֵי יָמִים

אֶת דַּרְכָּם עוֹשִׂים בְּנַחַת
אֶל הָאוֹר אֶל הַמִּקְלַחַת

אֶת עַצְמָם טוֹבְלִים בְּמַיִם
שֶׁל בַּת-שְׂחוֹק וְשֶׁל שָׁמַיִם

בַּמִּטְבָּח עִם כּוֹס קָפֶה
שֶׁמֶשׁ, רוּחַ יוֹם יָפֶה

אֶל רִכְבָּם יָרוּצוּ חִישׁ
לִתֵּן מֹהַר וְאֵין אִישׁ

לְעֵת עֶרֶב זְמַן תִּקְווֹת
מְהַלְּכִים בֵּין עֲרָבוֹת

אֶת הַדֶּלֶת אַט יִפְתָּחוּ
אֵי-שָׁמַיִם? אֵיפֹה אָחוּ?

צְלִיל גִּיטַר בְּקוֹל עָרֵב
שׁוֹאֵל הוּא חֶרֶשׁ: "יֵשׁ רָעֵב?"

יַעַרְכוּ שֻׁלְחָן-פְּתוֹרָא
לֶחֶם, יַיִן, פְּנֵי מְ-נוֹרָה

זְמַן הַסֵּפֶר, זְמַן לַשִּׁיר,
לְהָאִיר אֶת פְּנֵי הָעִיר

תַּם לוֹ יוֹם, אַךְ לֹא נִשְׁלָם
אָדָם אִשְׁתּוֹ וְהָעוֹלָם