באחרונה אני יותר ויותר
מוטרד מחוסר האכפתיות של המורים ללשון מהדרך שבה הם מלמדים תחביר.
על פי הכללים שהם עצמם מעבירים לתלמידים, הנושא הוא מה שמדברים עליו.
הנשוא הוא מה שאומרים על הנושא.
עד כאן הכול יופי טופי. אבל כאשר הם מנתחים משפטים פועליים בכיתה, הם מחפשים את הפועל, קובעים שהוא הנשוא, ומכאן הדרך כבר סלולה לנושא - מה שמותאם לנשוא מבחינת מין ומספר, ואין לפניו מילת יחס.
זהו - בזה תמה העבודה העיקרית. עמודי התווך של המשפט, שהם בעצם שקובעים שהמבע הוא משפט מתמסמסים להם כך, ואין פוצה פה.
המורים לא מבחינים אפילו בבעייתיות של מה שהם מלמדים - שהם מגדירים את הנושא ואת הנשוא הגדרה מסוימת, הקשורה למבנה המסר, וכאשר הם צריכים לנתח הלכה למעשה את המשפט, הם הולכים לפורמליות, לחיצוניות בלבד.
זו עבודה טכנית שאין לה קשר למבנה המסר שעלי מושתת כל רעיון התחביר. אי-אפשר להגיע לתובנות באשר להיגיון של השפה בלי לחבר בין המשפט למבנה המסר שלו.
הייתי רוצה לשמוע מה אתם אומרים על העניין הזה.
תודה!
מוטרד מחוסר האכפתיות של המורים ללשון מהדרך שבה הם מלמדים תחביר.
על פי הכללים שהם עצמם מעבירים לתלמידים, הנושא הוא מה שמדברים עליו.
הנשוא הוא מה שאומרים על הנושא.
עד כאן הכול יופי טופי. אבל כאשר הם מנתחים משפטים פועליים בכיתה, הם מחפשים את הפועל, קובעים שהוא הנשוא, ומכאן הדרך כבר סלולה לנושא - מה שמותאם לנשוא מבחינת מין ומספר, ואין לפניו מילת יחס.
זהו - בזה תמה העבודה העיקרית. עמודי התווך של המשפט, שהם בעצם שקובעים שהמבע הוא משפט מתמסמסים להם כך, ואין פוצה פה.
המורים לא מבחינים אפילו בבעייתיות של מה שהם מלמדים - שהם מגדירים את הנושא ואת הנשוא הגדרה מסוימת, הקשורה למבנה המסר, וכאשר הם צריכים לנתח הלכה למעשה את המשפט, הם הולכים לפורמליות, לחיצוניות בלבד.
זו עבודה טכנית שאין לה קשר למבנה המסר שעלי מושתת כל רעיון התחביר. אי-אפשר להגיע לתובנות באשר להיגיון של השפה בלי לחבר בין המשפט למבנה המסר שלו.
הייתי רוצה לשמוע מה אתם אומרים על העניין הזה.
תודה!