הסינים והיפנים
להצביע על דת מסויימת ולהגיד כי זו הדת בה מאמינים הסינים או היפנים כמוה כמעט לבוא ולהגיד "האמריקאים הם נוצרים". כיום תוכל למצוא קהילות נוצריות הן ביפן והן בסין, לצד האמונות המסרותיות יותר. אצל הסינים (סין כיום היא מדינה קומוניסטית, כך שאמורה להיות שם הפרדה בין דת ומדינה, אם לא אנטי-דתיות מצד הממשל. איני מעורה דיי בפוליטיקה הסינית, כך לפחות היה בקומוניזם הסובייטי) קיימות כמה אמונות מסורתיות: לאמונות הקדומות יותר של הסינים לא ניתן שם ספציפי. השמניזם ופולחן האבות והכרה באלים רבים ושונים (הדבר גם קשור לשושלות ששלטו בסין בתקופות השונות) היו נפוצים. מאוחר יותר, התמסדו שתי אסכולות מרכזיות אשר ניתן לכנותן "דתות" (אם כי יותר נכון אלו הן פילוסופיות שבהן ביטוי טקסי ודתי): - קונפוציאניזם : אורח חיים שייסד קוֹנְג פוּ-דְזְה (שחי במאות ה-6 וה-5 לפנה"ס. משמעות שמו "המורה קונג" שבמערב נקרא קונפוציוס). אורח חיים זה התבסס על טקסיות, כיבוד אבות וקניית השכלה. אסכולה זו הייתה המרכזית בסין עד לעליית הקומוניזם לשלטון. - דאואיזם : מיוחס לאדם בשם לָאוֹ-דְזְה (המורה הזקן. רק במסורות מאוחרות יותר נקבע השם הזה ואף הועלה לרמת אל) ואימץ את "הקיסר הצהוב" (דמות מיתית סינית, "אבי הגזע" הסיני) גם כמייסד. משמעות המילה "דַאוֹ" היא דרך/נתיב. אסכולה זו הייתה מבוססת היטב כבר בשנת 100 לפנה"ס. - בודהיזם : הבודהיזם, שחדר מהודו (בערך במאה ה-2 לספירה) גם קנה אחיזה בסין. האסכולות השונות הושפעו והשפיעו על הבודהיזם וישנם הבדלים בין הבודהיזם הסיני וההודי כיום. הדאואיזם, למשל, אימץ סממני דת רבים מהבודהיזם. השלטון הקומוניסטי בסין, שאינו סובלני כלפי דתות, רדף את הבודהיזם בסין ורבים מבין אנשי הדת גורשו ונהרגו (כדוגמת הדלאי-לאמה הנוכחי, אשר גורש מסין לגלות). ביפן, התמונה קצת שונה. עד המאה השישית, לכל משפחה מורחבת (אוּגִ´י), בעלת נחלה משלה וכללה פשוטי עם ואצילים, היו מיתוסים שהתמקדו באב קדום אלוהי. בתחילת המאה ה-6, אחד האוג´י (הקרוי משפחת יַמָטוֹ) השתלט על היתר והשליט על יפן גם את המיתולוגיה שלו. שושלת זו נמשכת ברציפות עד היום. לדת המקומית קוראים שִינְטוֹ, אשר מבוססת על סגידה לאלים רבים, רוחות ועצמים קדושים. הבוהיזם אף הוא חדר ליפן בתקופה זו, ב-552 לספירה והחלה תקופה של השאלה תרבותית מקוריאה ומסין. השינטו והבודהיזם התערבבו זו בזו בדרכים מסובכות. מהמאה ה-19 החלה התחדשותה של השינטו והשיא היה ב-1872 כאשר השינטו הוכרזה לדת המדינה, לאחר שיקום השלטון הקיסרי. לקיסר היה מעמד אלוהי, עד אשר ב-1946 שלל הקיסר מעצמו את מעמדו האלוהי. כיום השינטו שבה להיות דת קהילתית (אחרי מלחמת העולם ה-2), ובה לכל מקדש (גִ´ינְגַ´ה) קשר רופף עם יתר המקדשים. השינטו, "דרך האלים", מתמקדת בפולחן הקָמִי, אלוהיות השוכנות בכל תופעת טבע ייחודית, לרבות בני אדם. זהו לבינתיים. ביבליוגרפיה: "המיתולוגיה של עמי העולם", עורך ראשי : דוי ויליס, בהוצאת הד ארצי. וקצת זכרון מתקהה.