באיזה עולם אנו חיים?../images/Emo57.gif../images/Emo107.gif../images/Emo119.gif
בטבע כל פרט דואג להישרדותו והישרדות צאצאיו. בחברות מלוכדות כמו של הדבורים, הצרעות, הנמלים - לפרט אין "חיים פרטיים". המימוש שלו הוא בדאגה לזולתו. כל יצור יודע למה הוא שם ומהו מקומו בעולם. אפשר לומר שחייהם נטולי חלומות, שכן המימוש שלהם הם טוטאלי. החלום הוא נחלת האדם. החלום והדמיון. בחברה האנושית כשילד גדל הוא שומע כל זמן: "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?" כולם מסתובבים עם שקים של חלומות על הגב. אבל מי חולם? - רק מי שישן. מי שמתעורר רואה רק את מה שיש. עכשיו אפשר להתבונן באמת. מה יש, מה יש מאחורי עיניים של יצור אחר? בכל פעם שמביטים בעיניים של האחר קורה לנו משהו, אנחנו מתחילים להשתנות, מתחילים להרגיש כל מיני דברים. אחד הדברים שאנשים הכי מפחדים ממנו זה להסתכל בעיניים של מישהו אחר. בלי פחד, בלי מילים. כשאדם רוצה לתאר לאדם אחר חוויה מיוחדת במינה, פתאום נגמרות לו המילים. הוא מחפש, ומחפש, מילה שתתאר את ההרגשה שלו, כדי שהשני יבין, איכשהו, למה הוא מתכוון. החיות עושות את זה כ ל ה ז מ ן . בעין של חמור, סוס, כלב, תרנגולת - יש משהו שמדבר אליך יותר ממילים. הם אומרים לנו משהו, ועם זאת יש במבט הזה מין השלמה, שמה שהם משדרים לא מובן לנו. אבל הם סולחים לנו. למה? לא מגיע לנו שיסלחו לנו. הרי אנחנו בני אדם, נזר הבריאה -היינו צריכים להבין יותר, להרגיש, לרחם. אז מי אנחנו? כמה הצעות: א. אלה שבראש שרשרת המזון. ככה סתם? - תשובה שלא מספקת אותי. ב. הכי חזקים? - לא לאורך זמן... כל אחד מאתנו יוכרע בסופו של דבר על ידי איזה חיידק מיקרוסקופי, או כדור נחושת זעיר, או גוש מתכת שמחובר להגה בידיו של אדם אחר. ג. נבראנו בצלם אלוהים? – בחייכם, תעזבו את אלוהים בשקט. הוא שלח אותנו לכאן בשביל שהוא יוכל לנוח קצת אחרי העבודה המושלמת, הבלתי נתפסת למוח הקטן שלנו, של מה שהוא ברא; המציאות הרי עולה על כל דמיון. אז נעזוב את הסוף של החיים. מה יש באמצע? מה, במה נשאר לנו להיאחז? - בהתחלה באמצע ובסוף - ברגש. אבל הרגש רק מפריע ל"התקדמות" שלנו... "במדע אין רגש", אמר פרופ´ אבינועם רכס, ויויסקטור נודע. למה הוא התכוון? הוא התכוון שהרגש מעכב ומפריע למדע למצוא פתרונות שיביאו מזור לתחלואי האנושות. מהן המחלות האלו שמפריעות לנו ליהנות מחיינו: מחלות כרוניות שנובעות מאורח חיים לא בריא, שיכולנו למנוע אותם אם היינו לוקחים אחריות מלאה על הבריאות שלנו ולא משאירים אותה בידי הרופאים; פגמים מולדים שנולדנו אתם - אשר דרך ההתמודדות אתם יש לנו הזדמנות לעשות תיקון לנשמותינו, להעריך מחדש מהי היכולת לקבל עזרה, והמשמעות של גוף שלם ולא פגום. האם אפשר ללמוד זאת דרך הריסה של גוף אחר מושלם, של קוף או כלב, או חזיר? מה הטעם, לשם מה? בשביל להרוויח עוד כוס קפה בבוקר, עוד קרואסון, עוד אורגזמה, עוד חיוך? מתאים לכם לחיות ככה?
בטבע כל פרט דואג להישרדותו והישרדות צאצאיו. בחברות מלוכדות כמו של הדבורים, הצרעות, הנמלים - לפרט אין "חיים פרטיים". המימוש שלו הוא בדאגה לזולתו. כל יצור יודע למה הוא שם ומהו מקומו בעולם. אפשר לומר שחייהם נטולי חלומות, שכן המימוש שלהם הם טוטאלי. החלום הוא נחלת האדם. החלום והדמיון. בחברה האנושית כשילד גדל הוא שומע כל זמן: "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?" כולם מסתובבים עם שקים של חלומות על הגב. אבל מי חולם? - רק מי שישן. מי שמתעורר רואה רק את מה שיש. עכשיו אפשר להתבונן באמת. מה יש, מה יש מאחורי עיניים של יצור אחר? בכל פעם שמביטים בעיניים של האחר קורה לנו משהו, אנחנו מתחילים להשתנות, מתחילים להרגיש כל מיני דברים. אחד הדברים שאנשים הכי מפחדים ממנו זה להסתכל בעיניים של מישהו אחר. בלי פחד, בלי מילים. כשאדם רוצה לתאר לאדם אחר חוויה מיוחדת במינה, פתאום נגמרות לו המילים. הוא מחפש, ומחפש, מילה שתתאר את ההרגשה שלו, כדי שהשני יבין, איכשהו, למה הוא מתכוון. החיות עושות את זה כ ל ה ז מ ן . בעין של חמור, סוס, כלב, תרנגולת - יש משהו שמדבר אליך יותר ממילים. הם אומרים לנו משהו, ועם זאת יש במבט הזה מין השלמה, שמה שהם משדרים לא מובן לנו. אבל הם סולחים לנו. למה? לא מגיע לנו שיסלחו לנו. הרי אנחנו בני אדם, נזר הבריאה -היינו צריכים להבין יותר, להרגיש, לרחם. אז מי אנחנו? כמה הצעות: א. אלה שבראש שרשרת המזון. ככה סתם? - תשובה שלא מספקת אותי. ב. הכי חזקים? - לא לאורך זמן... כל אחד מאתנו יוכרע בסופו של דבר על ידי איזה חיידק מיקרוסקופי, או כדור נחושת זעיר, או גוש מתכת שמחובר להגה בידיו של אדם אחר. ג. נבראנו בצלם אלוהים? – בחייכם, תעזבו את אלוהים בשקט. הוא שלח אותנו לכאן בשביל שהוא יוכל לנוח קצת אחרי העבודה המושלמת, הבלתי נתפסת למוח הקטן שלנו, של מה שהוא ברא; המציאות הרי עולה על כל דמיון. אז נעזוב את הסוף של החיים. מה יש באמצע? מה, במה נשאר לנו להיאחז? - בהתחלה באמצע ובסוף - ברגש. אבל הרגש רק מפריע ל"התקדמות" שלנו... "במדע אין רגש", אמר פרופ´ אבינועם רכס, ויויסקטור נודע. למה הוא התכוון? הוא התכוון שהרגש מעכב ומפריע למדע למצוא פתרונות שיביאו מזור לתחלואי האנושות. מהן המחלות האלו שמפריעות לנו ליהנות מחיינו: מחלות כרוניות שנובעות מאורח חיים לא בריא, שיכולנו למנוע אותם אם היינו לוקחים אחריות מלאה על הבריאות שלנו ולא משאירים אותה בידי הרופאים; פגמים מולדים שנולדנו אתם - אשר דרך ההתמודדות אתם יש לנו הזדמנות לעשות תיקון לנשמותינו, להעריך מחדש מהי היכולת לקבל עזרה, והמשמעות של גוף שלם ולא פגום. האם אפשר ללמוד זאת דרך הריסה של גוף אחר מושלם, של קוף או כלב, או חזיר? מה הטעם, לשם מה? בשביל להרוויח עוד כוס קפה בבוקר, עוד קרואסון, עוד אורגזמה, עוד חיוך? מתאים לכם לחיות ככה?
